סיפר הגאון רבי מאיר צימרוט:
הייתי פעם בהרצאה באחת הישיבות. אמרתי לבחורים שלכל אדם יש מעלה. אין מישהו שאין לו מעלה. ביקשתי מכל אחד למצוא מעלה שהוא רואה באביו. מרוב התלהבות אמרתי: "מי שלא מוצא מעלה באבא שלו – שייגש אליי ואני אעזור לו למצוא!”. נתתי להם כמה דקות לחשוב ואחר כך לדבר.
כשסיימתי את ההרצאה יצאתי החוצה. בחור כבן שש-עשרה רץ אחריי. הוא הוריד את הראש למטה ואמר לי: “כבוד הרב! תעזור לי, אני לא מצליח למצוא”. אוי לאזנים שכך שומעות. הוא התחיל לספר: “השכן שלנו שגר בדירה הראשונה מפקח חינוכי. לשכן מהדירה השנייה יש סמינר. השכן מדירה שלישית משמש כר”מ בישיבה. השכן שגר בדירה הרביעית מנהל תלמוד תורה. השכן בקומה חמישית משמש כראש כולל, וזה שגר בדירה שישית משמש כראש ישיבה. לאבא שלי אין שום מעלה. הוא יושב כל היום ליד המחשב ומתקתק…".
היתה לי סיעתא דשמיא מיוחדת, שהכרתי את הילד וגם את אביו. אמרתי לו: “יצחק, אתה זוכר את התקופה שהיית בכיתה ח’? אבא שלך שכר אברך שילמד איתך כל לילה במשך שעה, והכין אותך למבחן כניסה לישיבה שאתה לומד בה עכשיו כשבאת להיבחן, ידעת את החומר ישר והפוך ובישיבה 'חטפו' אותך… באותה שנה הייתם תשעה ילדים בבית. יום אחד ראיתי את אבא שלך במכולת קונה שתי קופסאות גבינה של 250 גרם. שאלתי אותו: 'למשפחה עם תשעה ילדים מספיק שתי קופסאות קטנות של גבינה?' אבא שלך הוריד את הראש ואמר לי: "תאמין לי! לא אני ולא אשתי מורחים גבינה על הלחם כבר שנה שלימה. את הכסף אנחנו חוסכים כדי לשלם לאברך שילמד עם יצחק שלנו, כדי שבשנה הבאה ילמד בישיבה למצטיינים"…
פניתי לבחור ואמרתי לו: “השכן מהדירה הראשונה, המפקח החינוכי אכל גבינה, וכך גם השכנים האחרים שמנית – כולם אכלו גבינה! רק אבא ואמא שלך לא אכלו גבינה במשך שנה שלמה! כל זה למען יצחק שלהם. עכשיו תגיד לי את האמת: יש עוד אבא כזה?”. יצחק הוציא טישיו מכיסו, ניגב את עיניו הדומעות ואמר לי: “אין כמו אבא שלי בעולם"…
המשכתי לספר לו: “באותה שנה היה מבצע ב’תנובה’. נראה לי שמבצע כזה לא יחזור עד לימות המשיח… מי שאסף שלושים מכסים של גבינה קטנה קיבל במתנה סכו”ם שישה-עשר חלקים. אני בעצמי קיבלתי שלושה סטים כאלו. דע לך יצחק, אשת המפקח מדירה אחת קיבלה תשעה סטים של סכו”מים, גם זו מדירה שתיים. אמא שלך ויתרה על סכו”ם ולא אכלה גבינה כדי שאתה תהיה תלמיד חכם! כדי שתתקבל לישיבה שכיום אתה לומד בה. תגיד לי עכשיו את האמת: ראית עוד אמא כזאת?”.
יצחק הוציא עוד טישיו מהכיס שלו, ניגב את הדמעות ואמר: “אין כמו אמא שלי בעולם!”…
(ליקוטי שמואל)