הרב מרדכי הכהן מלאכי שליט"א – 'בטחוני בצורי'
ביום שני פרשת בהעלותך, בשעת צהרים, נכנסתי חדור מרץ רב למשרדי אשר בישיבה קטנה "מאור עינים" השוכנת בין סימטאותיה הציוריות של שכונת זכרון משה בירושלים עיה"ק.
ברם, התוכניות המוקדמות שלי, להשלים שעות עבודה – השתנו כהרף עין. "הפסקת חשמל" רבתי השתררה באיזור כולו, אין מחשבים, אין מזגנים, עוברים למצב "הישרדות".
מן המפורסמות הוא, שבכירי חברת החשמל בארץ ישראל עובדים בהתנדבות מלאה, ולכן אין אפשרות להחליפם, ויש לקבל את הדין באהבה, ולהסתדר עם מה שיש…
במוקד של חברת חשמל הודיעו שהצפי לתיקון התקלה הוא עד השעה 16.00. קשה ללמוד בחום הכבד ללא מיזוג, אבל אפשר לשרוד. בשעה 16.00 הצפי התחלף לשעה 17.00 וכן הלאה… בהעדר חשמל אין אפילו כוס מים קרים להפיג את החום… כ-140 בחורים יושבים ועוסקים בתורה בתנאים של פעם…
חשבתי איך אוכל לסייע במעט. נסעתי לתחנת דלק ורכשתי כמות נכבדה של קוביות קרח על מנת להגיש לבחורים לפחות שתיה קרה. השעון התקדם בעצלתיים, והחמה החלה לאותת על כוונתה לשקוע מעבר לאופק.
צוות הישיבה נועד להתייעצות. אפשר ללמוד בחום, אבל באפילה זה כבר סיפור אחר… תאורות החירום כבר נדלקו אוטומטית בשעות הצהריים, וגם הן כבר עומדות לסיים את יתרת הסוללה שנותרה, והנה יגיע הרגע שבו החושך יכסה ארץ. בדיקה קצרה בישיבות הרבות אשר ממקומות בשכנות, העלתה כי בתי המדרשות נתרוקנו מיושביהם. שמא נסעו ללמוד במקום אחרים? איני יודע.
הרעיון שהישיבה תיסגר בגלל סיבה כ"כ טכנית, מאד לא נשא חן בעיני, וניסיתי לטכס עצה… ואז נחו עיני על מכשיר בגודל של חפיסת טישיו שנח על שולחני…
נחזור שלושה ימים לאחור. יום חמישי – אסרו חג של שבועות. בישיבה היתה מתוכננת נסיעה למירון לקבוצה גדולה של מצטיינים, והעיתוי היה מתאים ביותר, "אסרו חג שלמחרתו ערב שבת", אבל המצב הבטחוני השתנה לרעה, ונאלצנו לתור אחרי תחליף ראוי מהרגע להרגע.
בהשראת ההפטרה של השבוע "בין צרעה ובין אשתאול" ההחלטה נפלה על אירוע ביער צרעה שבאזור בית שמש, הוזמן איפה דרשן בעל שם, גנרטור, תאורה, כיבוד כיד המלך, ואפשר לצאת לדרך.
5 שבועות לפני, בערב ראש חודש אייר, עבד אצלי חשמלאי שביצע מספר תיקונים, "החשמלאי הפלאי" – למי שזוכר… ולא הספיק לסיים את העבודה. עכשיו הוא הופיע כדי להמשיך את העבודה. זה ממש לא היה מוצלח בעיצומן של ההכנות לנסיעה, אבל גם זו לטובה… כשהחשמלאי שמע שמתכוננים לצאת עם הבחורים לשטח, הוא שלף מכליו קופסה קטנה בגודל חפיסת טישיו.
"זהו ממיר חשמלי. אתה יכול לחבר אותו למצבר של הרכב שלך, ואז לחבר אליו כל מכשיר חשמלי שתחפוץ, קח את זה איתך, מסתבר שזה יבוא לשימוש". הוא לא המתין לתשובה, וכששולחים משהו מלמעלה אני לא מסרב…
הנחתי את המכשיר באוטו, והוא באמת בא לעזרתי במשך האירוע. ביום ראשון השבוע, החשמלאי שהיה אמור להמשיך במלאכתו הודיע שיגיע רק ביום שלישי… וכך, ביום שני בהעלותך לקראת ערב, כשהחשיכה מאיימת להשתלט על הישיבה, מצאתי את המכשיר על שולחני.
חיברתי את המכשיר לרכב, כבלים כאורך הגלות נמתחו מכאן לשם, פרוז'קטורים נשלפו מהמחסנים, ואחרי עבודה מאומצת – ויהי אור! בית המדרש הואר ברוך ד'. תאורה שמספיקה בהחלט להמשיך ולהגות בתורה הקדושה למי שדברי תורה ערבים עליו, ואור יקרות שבוקע מלומדי התורה ועמליה.
חשתי כי תורתם של בחורי החמד היקרים חביבה היא לפני הקב"ה. משמים דאגו מבעוד מועד שקול התורה של הבחורים לא ייפסק חלילה, ומבלי שטרחתי אפילו לבקש נשלח אלי מכשיר מתאים, כדי להאיר את בית המדרש בלילה החשוך.
"וקודשא בריך הוא אומר לפמליא דיליה: חזו בני חביבי דמשתכחין בצערא דילהון ועסקין בחדוותא דילי!"
לתגובות, הערות ובקשת הצטרפות: [email protected]