הרב מרדכי הכהן מלאכי שליט"א – 'בטחוני בצורי'
מספר ידי"נ הרב מ. ברים:
עבר עלי שבוע לא קל, שדרש הרבה חיזוק באמונה… סחרור כלכלי לצד סחרור אישי, כמה וכמה אתגרים שעמדתי בפניהם בתוך מספר ימים. התאמצתי לעמוד בניסיונות ולצלוח את סחרחורת האתגרים, ואז הגיע יום רביעי בערב. בסופו של יום ארוך ומתיש, התפללתי כבר מעריב, וגופי משווע למנוחת ליל טובה, אך הצצה בלוח השנה גילתה לי, שלתאריך א' סיון יש משמעות נוספת.
יש לי חוב של שבעה עשר אלף שקלים שזמנו להיפרע מחר. עדיין לא עת לישון… צריך לעשות השתדלות כלשהיא. לפני הכל צריך לשוחח עם מי שמטפל בהכל…
הכנתי כוס קפה חזק, ונסעתי לכותל המערבי.
בטרם החילותי בתפילה חשקה נפשי ללמוד מעט אור החיים הק' על הפרשה, כדי לטהר מעט את הנשמה, להבדיל בין הקדש ובין החול. ניגשתי לארון הספרים, והנה הכרך של אור החיים במדבר איננו במקומו הקבוע. (נבצר מבינתי איך אין מי שידאג לכמה כרכי אוהח"ק במקום הכי חשוב לעם ישראל…). חיפשתי כה וכה ולא מצאתי.
בנוסף לזה הרגשתי רעב מכרסם שהקשה עלי להתרכז. נעמדתי בקרן זווית ואמרתי: "ד' אהבתי מעון ביתך. הרי כאן הוא בית ד', אני האורח כאן ואתה המארח… העלף מיר טאטע!"
אחר פניתי לאיזור היציאה, אל רחבת הכותל הפתוחה. ליד קשת הכניסה ישב יהודי שכנראה זה עתה סיים למסור שיעור. על הסטנדרים סביבו היו פזורים דפים מודפסים מהודרים של קטעי אור החיים הק' על הפרשה בהוצאת "באר הפרשה". נטלתי דף לידי, אחר ניגשתי אל המג"ש ואמרתי לו, כי הוא היה שליח ההשגחה להכין לי תדפיס של אוהחה"ק, מיד אחרי שביקשתי מהקב"ה שינהג בי מידת הכנסת אורחים…
ואז הוא אמר לי: "אם כבר הכנסת אורחים, אז יש לי פה גם כיבוד קל שנשאר מהשיעור, קח לך!"
לחשתי מילות תודה להקב"ה והתיישבתי בפינה ללמוד 'אור החיים'. אחרי זמן מה ניגש אלי זקן תימני, כשבידו חבילת וופלים יוקרתיים וכיבד אותי… הרגשתי ממש כאורח שמקבל אירוח אישי, מנה אחרי מנה, מנה ראשונה מלוחה, מנה שניה מתוקה…
סיימתי ללמוד, אמרתי מעט פרקי תהלים, וביקשתי מהקב"ה שימשיך להראות לי את אהבתו הגדולה! כעבד שנפטר מרבו פניתי לשוב הביתה, ויצאתי מהכותל. ביציאה מרחבת הגברים פגשתי את ר' אפרים, הלא הוא הבעל חוב שבעטיו הגעתי לפה… שאלתי לשלומו ואח"כ הזכרתי לו שמחר יום הפירעון.
"זה לא קריטי, גם עוד חודש יהיה בסדר"… הנה סודר הענין…
שכוייח טאטע. אהבתי מעון ביתך. יישר כח על הארוח הנדיב, על הארת הפנים.
בטוב אלין – אקיץ ברחמים.
חלפו רק ארבעה ימים, והנה הגיע תאריך נוסף, ד' סיון. מחשבון הבנק אמור להמשך שיק של כחמשת אלפים שקלים.
מאין יבוא עזרי?
זכרתי את כל המאמרים בגיליון והתחזקתי, השתדלתי לחוש "מנוחת נפש הבוטח", לזכור שיש אבא טוב למעלה שדאג לי כה הרבה פעמים, הנה רק השבוע בכותל המערבי זכיתי להארת פנים גדולה כזו, והוא בוודאי ידאג לי גם הפעם. פניתי לידיד אחד ושנים, ושאלתי בקלילות האם יש להם במקרה מעט כסף להלוות. הם השיבו בשלילה, ואני פניתי לסדר יומי, מצפה לישועת ד'.
בשעת הצהרים הישועה הופיעה ממקור הכי לא צפוי… המשכורת החודשית נכנסה לחשבון!
אה, איזו ישועה! תשאלו: מה הרבותא בכך? האם כל חודש אין המשכורת מגיעה?
והתשובה היא: אכן כך. היא מגיעה ברוך ד'! אבל הקב"ה ברחמיו דאג שלא אזכור את הענין הזה. כדי שאצפה לחסדו וישועתו, וכדי שבשעה שהמשכורת תיכנס אזכה לחוש שזהו חסד גדול ועצום, ולא דבר המובן מאליו!
וגם על זה צריך לבקש שזה ימשיך, וגם להודות כשזה קורה בפועל. גם המשכורת החודשית לאדם שזכה בה היא לא איזה חוק טבע… אלא חסד עצום ונפלא, שעלינו להודות עליו כל פעם מחדש.
ורק בזכות השכחה ששכחתי שבתאריך המדובר אמורה להיכנס המשכורת, זכיתי להארה הזו, לתת לב להודות ולשבח להשי"ת על המשכורת, כמו על כל שאר המתנות שהוא מרעיף עלי ברוב חסדו!
לתגובות, הערות ובקשת הצטרפות: [email protected]