רבי יעקב בר אידי
אמורא בארץ ישראל דור שני ־ שלישי לאמוראים
רבי יעקב בר אידי זכה עוד לקבל מגדולי הדור הראשון לאמוראי ארץ ישראל. הוא למד אצל רבי יהושע בן לוי (גיטין לט. א; ירושלמי עבודה זרה ג, יא) ומוסר הרבה הלכות בשמו. כמו כן למד לפני רבי יונתן (סוטה א, ב), ומוסר בשם רבי חנינא ורבי אושעיא, ובשם ריש לקיש. אבל רבו המובהק היה רבי יוחנן. ורבי יעקב היה מגדולי תלמידיו.
פעם הקפיד רבי יוחנן על תלמידו הגדול רבי אלעזר (בן פדת), ורבי אמי ורבי אסי ניסו לפייסו, ללא הצלחה – עד שפייסו רבי יעקב בר אידי. רבי יוחנן אמר לו: ׳׳יעקב בר אידי, יודע אתה לפייס״. ואמר לרבי אמי ורבי אסי: ״מפני מה אי אתם יודעים לפייס כבן אידי חברנו״?' (יבמות צו, ב; ירושלמי ברכות ב, א).
רבי זירא הראשון היה תלמידו (חולין ה, ב), וקרא לו ולרבי שמואל בר נחמני: ״שני גדולי הדור״ (חולין צח, א).
בין חביריו: רבי אמי ורבי אסי (יבמות צו, ב, כתובות נ, ב), רבי שמואל בר נחמני (ברכות סב, ב; חולין צח, א), רבי אחא בר חנינא (ברכות ה, א), רבי אילעאי (ירושלמי ביכורים ג, ג) ורבי יצחק בר נחמן (ירושלמי פאה ח, ח ושבת יד, ד).
מקום מגוריו של רבי יעקב בר אידי היה בעיר צור [שם התיישב, כנראה, אחרי פטירת רבי יוחנן, כאשר רבי אמי נתמנה לראש הישיבה (תולדות תנאים ואמוראים)], ומצאנו שרבי זירא היה שולח אליו לצור את שאלותיו (עירובין פ, א; בבא מציעא מג, ב). שמו יצא למרחוק, עד שאפילו רב נחמן, גדול הדור בבבל, שלח לארץ ישראל לשאלו [אולם עד שהגיע השליח לצור כבר נפטר רבי יעקב בר אידי] (ביצה כה, ב). רבין, שהיה מה״נחותי״ [האמוראים המביאים תורת ארץ ישראל לבבל] הביא הלכותיו לבבל (ראש השנה לה, א), וגדולי חכמי בבל – כגון רבא – הזכירו את שמועותיו (בבא מציעא י, א).
רבי יעקב בר אידי היה מפרנס עניים בעירו, יחד עם רבי יצחק בר נחמן (ירושלמי פאה ח, ח; שקלים ה, ר). והיה מתקין עירוב תבשיליו עבור כל בני עירו, ומכריז: ״מי שלא הניח עירובי תבשילין יבוא ויסמוך על שלי״ (ביצה טז, ב; ראה שו״ע או״ח תקכז, ז).
מאמריו
רבי יעקב בר אידי מלמדנו את סדר הברכות על הנחת תפילין (ירושלמי ברכות, ג). וכן מלמדנו בשם רבי אושעיא את הברכה הראשונה מקריאת שמע (ברכות יא, א-ב).
מאמרו הידוע: כתוב (בראשית כח טו) 'והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך', וכתוב (שם לב ח) 'ויירא יעקב מאד ויצר לו' ומדוע היה ירא אחרי שהבטיחו הקב"ה לשומרו? אלא שהיה מתיירא שמא יגרום החטא. [היינו, שמא חטא אחרי ההבטחה ויגרום החטא שלא תתקיים ההבטחה].
(מבוא לתלמוד)