כיבוי מנוע המכונית בשבת
מן התורה אין איסור לבקש בשבת מנכרי שיבצע עבורו מלאכה האסורה לישראל בשבת, אולם חז"ל (שבת קנג/א) גזרו ואסרו לעשות זאת. בטעם האיסור כתב רש"י (שם ד"ה "מ"ט") שכאשר מצווה היהודי את הנוכרי לעשות עבורו מלאכה הרי הוא נראה כשלוחו לעשיית המלאכה. אף הרמב"ם (הלכות שבת פ"ו ה"א) האריך לבאר שחששו חז"ל שמא תקל קדושת השבת בעיני היהודי כשיראה ששבתו נעשית חול על ידי הגוי ויטעה לחללה בעצמו. אמנם ישנם מקרים שונים בהם התירו חז"ל אמירה לנכרי, כפי שלמדנו במסכת כתובות (ע:) שכאשר פורצת אש באופן שאסור ליהודי לכבותה [כגון שאין סכנת נפשות כפי שיבואר להלן], התירו חכמים לרמוז לנכרי בעקיפין, כגון לומר "כל מי שיכבה את הדליקה לא יפסיד מכך", מאחר וחששו חז"ל שאם לא יתירו לו בשעה כה דחוקה להורות לנכרי על כבוי הדליקה, עלול היהודי לטעות ולכבותה בעצמו שהרי בהול הוא על ממונו (רש"י שם ד"ה "כל המכבה").
תנור אפיה דולק: דין זה נפסק להלכה (שו"ע סי' של"ד ס' כ"ו) אף לגבי שאר נזקים המתרחשים בפתאומיות ללא כל אפשרות להתגונן מפניהם קודם לכן, כגון חבית יין שנשברה בשבת שהתירו חז"ל לרמז לנכרי ולומר לו "כל המתקן את החבית אינו מפסיד". על פי זה כתב הגר"י זילברשטיין שליט"א (מלכים אומנייך פ"ד ה"ד) שגם באופנים בהם ההפסד העלול להיגרם אינו מרובה, כגון אדם ששכח לכבות את הדוד החשמלי או את תנור האפייה בערב שבת וחושש הוא שבמהלך השבת יושחתו כליל מכשירי החשמל מחמת החום הרב, מותרת האמירה לנכרי ברמיזה כזו. אמנם בשו"ת "אור לציון" (ח"ב פכ"ה ה"ג) כתב שבאופן זה עדיף שיבקש מהנכרי שיפתח את ברז המים החמים כדי שבמקומם יכנסו מים קרים ובכך ימנע הקלקול [ובישול המים הרי נעשה בדרך גרמא שאינה אסורה מן התורה]. הלכה זו אקטואלית בימינו לאותם המחזיקים בביתם עובדים זרים לצרכים שונים שעליהם לדעת באלו מקרים מותר להשתמש בעזרתם בשבת ובאיזה סגנון יש לפנות אליהם בלא להיכשל באיסור. כמו כן דעת הגר"י זילברשטיין שליט"א (שם ה"ז) אף לגבי אדם המסיע בשבת יולדת לבית החולים שמותר לו לבקש מנכרי שיכבה עבורו את מנוע הרכב מאחר ועלול להגרם למנוע נזק ניכר אם הוא פועל שעות רבות ללא הפוגה ואף ישנו חשש סכנה שמא תשרף המכונית ותזיק לסובבים.
דליקה בבנין רב קומות: אולם דינים אלו נאמרו רק אם פרצה השריפה בבית בודד או בשדה נידח ואין חשש של פיקוח נפש, אך בבתים עירוניים הסמוכים זה לזה באופן שיתכן שתתפשט האש מבית לבית במהירות או בבתים רבי קומות, כתב ה"משנה ברורה" בשם ה"אליה רבה" (ס"ק ע"ג) שמותר ללא חשש לכבותה אף בעצמו שהרי סכנת נפשות היא ואף הוסיף בשם ה"פרי מגדים" שמצווה לפרסם זאת ברבים בכדי שלא יחמירו ללא צורך.
בספר "שמירת שבת כהלכתה" (פרק מ"א ה"א) כתב על פי זה שבמקום בו שייך חשש פיקוח נפש, מותר גם לנתק את זרם החשמל ולהזמין את מכבי האש בטלפון ולעשות את כל הפעולות הנדרשות להרחקת הנזקים ולהצלת חיים במהירות האפשרית ואף אם ידוע שכתוצאה מהזעקת מכבי האש יבואו גם אנשי משטרה בכדי לחקור את סיבת הדליקה וגם ירשמו את ממצאיהם בשבת.
מעניין לציין את דברי הרמ"א (שם) בנושא דליקות הפורצות בשבת שמהם למדים אנו על אורח חייהם ומצוקותיהם של היהודים שחיו בגולה בין הגויים. הרמ"א כותב שלמרות שבבתים שנבנו בתקופתו לא היה חשש הצלת נפשות מעצם הדליקה כיון שניתן היה להמלט במהירות אל מקומות חשופים שבהן לא שלטה הדליקה, אולם מאחר והפורעים המוסתים על ידי מנהיגיהם ניצלו כל מאורע בו יכלו להזיק ולהרע לשכניהם היהודים, חשש הרמ"א שמא בשעת הדליקה יבואו הגויים בהמוניהם לשדוד את בתי היהודים החרבים ותוך כדי כך עלולים הם לפגוע בנפשות היהודים שיעמדו בדרכם, ומשום כך הורה שיש לכבות את הדליקה בשבת ו"כל הזריז הרי זה משובח" ואף אם עדיין לא הגיעה הדליקה לבתי היהודים.
(מאורות הדף היומי כתובות ע:)