אליעזר (לייזר) רוט
"עֵקֶב הָיְתָה רוּחַ אַחֶרֶת עִמּוֹ" (יד כד)
במשך שנים רבות זכה הרה"ח רבי חיים אברהם ויזל שליט"א, לכהן כמשגיח בישיבת 'חכמי לובלין', שבראשה עמד מרן פוסק הדור הגר"ש הלוי ואזנר זיע"א. הרב ויזל, שבעצמו היה תלמיד הישיבה, היה דבוק במרן זצ"ל במשך עשרות שנים, וכמשגיח שעבד תחתיו ועל פי הנחיותיו, זכה לשמוע ממנו הוראות רבות וגם ראה במו עיניו סיפורי מופת יוצאי דופן שיכולים ללמד אותנו רבות על דרך ההסתכלות שצריך כל יהודי לסגל לעצמו.
וכך מספר הרב ויזל שליט"א: "אצל מרן זצ"ל היתה חשיבות עצומה לנושא של ויתור. הוא היה ניגש לכל נושא בגישה של ותרנות, אבל מצד שני בשבתו כדיין וכאב בית דין, הוא לא היה מונע מאדם לעמוד על שלו ולדרוש את מה שמגיע לו על פי ההלכה.
"אני זוכר שהיה מעשה עם אחד מתלמידיו הותיקים שנכנס לרבי לבקש את ברכתו. מדובר ביהודי שהסתופף בצלו הרבה מאוד שנים והיה מקורב אליו, וביום מן הימים עמד בפני משפט קשה שהתנהל בערכאות, לאחר שמישהו תבע אותו בסכום גדול.
"פנה אותו יהודי לרבי וביקש שיברך אותו שיצליח במשפט ושיצא בלי שום נזק מהמשפט הזה. נענה הרבי ואמר לו, איך אני יכול לברך אותך בברכה כזאת? אולי אתה כן חייב לשלם לו, וכי אני יכול לברך אותך על חשבונו של מישהו אחר?
"נענה אותו תלמיד ואמר: "האמת שאין לי מה לענות על שאלתו של הרבי, אבל אני עצמי הרי אני יודע שאני לא חייב לו כלום, ולכן אני מבקש את הברכה שיצא הצדק לאור ולא אצטרך לשלם לו כסף שאיני חייב לו!".
"הרבי השיב לו שזה נורמלי שהוא חושב שהצדק עמו, כל מי שיש לו משפט או להבדיל דין תורה חושב שהוא צודק, אבל זה לא אומר שזה אכן המצב.
"אני יכול לברך אותך שלא יהיה משפט, ושתצא מזה בצורה טובה", אמר לו הרבי, "אבל לא אברך אותך שתצליח על חשבונו של מישהו אחר".
"אותו יהודי הסכים, אם הרבי רוצה לברך אותו שלא יהיה משפט, זה גם טוב. מה אכפת לו אם הוא ינצח במשפט או שלא יהיה משפט בכלל, העיקר שהוא יצא מזה בצורה טובה.
למחרת התייצב בבית המשפט לדיון הראשון
"למחרת התייצב בבית המשפט לדיון הראשון שנקבע הרבה זמן מראש. השופט נכנס, כולם עמדו לכבודו, הוא מתיישב לוקח את התיק של התביעה ומחזיק ביד: "שמעוני מכובדיי", אומר השופט, "עברתי על התיק הזה מתחילתו ועד סופו, אני לא חושב שזה משהו שצריך להיות מנוהל בבית משפט. כאלו דברים אתם צריכים לפתור בינכם ובין עצמכם, תנהלו דיון, תגיעו ביחד לעמק השווה ושניכם תצאו מורווחים".
"התובע החל לזעוק 'געוואלד', מה פתאום לנהל דיון, מה זה להגיע לעמק השווה, הוא רוצה שיהיה פה משפט ושהנתבע ישלם לו את כל הסכום טבין ותקילין. אבל השופט עמד איתן על דעתו, זה לא נושא למשפט, זה נושא לדיון משותף של הצדדים יחד עם מגשר. הוא פשוט זרק אותם מבית המשפט, וכעבור זמן לא רב הם אכן הגיעו לעמק השווה ויצאו מזה בצורה מכובדת ובלי נזקים מיותרים.
"למחרת נכנס היהודי לרבי וסיפר לו שלא היה משפט והם הצליחו להגיע לפשרה מכובדת. נענה הרבי ואמר לו "נו… הרי זה מה שאמרתי לך שיקרה. לא יהיה משפט, הכי טוב זה לבוא לקראת הצד השני, כך לא מפסידים אף פעם".
אני אספר כאן סיפור נוסף
אני אספר כאן סיפור נוסף, אבל אני מדגיש מראש שבשונה מסיפורים שאני מכיר אותם באופן אישי, כי ראיתי במו עיני או ששמעתי מבעלי המעשה עצמם, את הסיפור הזה אני מכיר רק בחלקו, ואת רובו קראתי במאמר שהתפרסם בעיתון לפני כשמונה שנים, אבל ניכרים דברי אמת והסיפור הזה אכן מבוסס וצמוד לעובדות.
"מעשה היה בשני חברים שלמדו יחד בישיבה בארה"ב, לצורך העניין נקרא הם אברהם ויצחק, אף שאין אלו שמותיהם.
"הם גדלו, עלו לישיבה גדולה ביחד, התחתנו פחות או יותר באותה התקופה והקימו בתים בישראל. כמה שנים אחרי החתונה אחד מהם רצה להקים עסק, והציע לחברו להיות שותף עמו, וכך הפכו שניהם לבעלי עסק קטן בשותפות. ההצלחה האירה להם פנים בסייעתא דשמיא, ובתוך שנים אחדות כבר היו השניים אנשי עסקים מכובדים מאוד.
"במשך הזן הם יצרו קשר עם אדם שלישי, נקרא לו 'יעקב' לצורך הסיפור, והם עשו איתו עסקים בתדירות גבוהה. יעקב היה מבוגר מהם בכמה עשרות שנים, אבל למרבה הצער לא היה נשוי, הוא היה גלמוד וערירי, אבל כסף לא חסר לו.
"השניים קירבו אותו מאוד, אירחו אותו בבתיהם, עד שלבסוף הוא הציע להם להצטרף אליהם לשותפות והם הסכימו. הם הפכו לשלושה שותפים, ויעקב הפך ממש לבן בית אצל אברהם ובמיוחד אצל יצחק, הוא היה מבלה בביתו כמעט כל יום, מספר לילדים סיפורים, עוזר לגברת עם הקניות, במיוחד בשבתות היה מתארח אצלו בקביעות ולפעמים הלך גם לאברהם.
"יום אחד הגיע יעקב שכבר היה די מבוגר ואמר לשני חבריו הצעירים, הנה נא זקנתי, אין לי משפחה קרובה ואני לא רוצה שכספי הירושה שלי ילכו לאנשים שאני לא מכיר, לכן אני רוצה לכתוב צוואה שבה אני מוריש את כל כספי לשניכם, תתחלקו בכסף שלי שווה בשווה. השניים מאוד שמחו, וכמובן איחלו ליעקב אריכות ימים ושנים.
"תקופה לאחר מכן אירע מעשה שטן, ויעקב שהגיע לביתו של יצחק שם לב לעציץ חדש המפאר את סלון הבית. הוא שאל מה זה, והילדים אמרו לו שאמא קנתה את העציץ והציבה אותו בפינה זו של הסלון. יעקב אמר שזה לא נוח לו, בפינה הזאת הוא אוהב לשבת כשהוא קורא עיתון, הוא לקח את העציץ והעביר אותו לצד השני בהסבירו ששם זה אפילו יותר יפה.
"הגברת חזרה הבית וראתה שמישהו העביר את העציץ, היא שמעה מי עומד מאחורי המעשה והסבירה ליעקב שזה לא מקובל עליה, היא חושבת שכשהעציץ נמצא פה זה יותר יפה, ואם הוא אוהב לשבת כאן, אפשר להזיז את העציץ קצת הצידה ולאחר מכן להחזיר אותו, אבל כשזה נמצא בצד השני זה מאוד לא נוח לה.
"יעקב נעלב עד עמקי נשמתו, ואמר שהוא מבין שהוא כבר לא אורח רצוי בבית, יצא בחמת זעם ולא הצליח לסלוח לגברת על מעשיה. כשהוא ראה שיצחק לא 'מעמיד אותה במקום' על התנהגותה, הסיק מכך שגם הוא שונא אותו ובעקבות כך הפסיק לבקר בביתם. אחרי תקופה גם קרא לאברהם, הלך איתו לנוטריון וכתב צוואה חדשה שבה הוא מוריש את כל כספו לאברהם, ואפילו לא אגורה אחת ליצחק.
"כמובן שיצחק ידע על כך, אבל לא היתה לו שום אפשרות או סיבה להתנגד. הכסף שייך ליעקב וזכותו לעשות בו כראות עיניו. כמובן שאין לו שום סיבה לכעוס על אברהם שלא בחר בכך, וממילא החיים שלהם המשיכו להתנהל כסדרם, העסק המשיך לפעול ובין יצחק ויעקב היה מעין 'שלום קר', הם לא רבו, אבל גם לא היו חברים גדולים.
"בינתיים גדלו ילדיהם של אברהם ויצחק, וביום מן הימים הציע מי שהציע שהם ישתדכו ביניהם, וכך מצאו אברהם ויצחק את עצמם כשהם מחותנים, הבן שלו התחתן עם הבת שלו, והחתונה היתה שמחה ומאושרת, בהמשך גם נולדו נכדים, ב"ה משפחה לתפארת!!!
"אחרי שנים אחדות שכך כעסו של יעקב, הוא התגעגע לאווירה המשפחתית שחש בביתו של יצחק, הקרח ביניהם החל להישבר ושוב הם הפכו לחברים טובים ויעקב חזר להיות אורח תדיר בביתו של יצחק.
"בהתאם לכך הוא כמובן הודיע לאברהם שהוא משנה את הצוואה ומחזיר את הרצון המקורי שלו, שהירושה שלו תתחלק בין שניהם שווה בשווה.
"הוא אכן הלך לנוטריון וכתב צוואה חדשה, שלישית במספר, שבה הוא מחלק את כספו בשווה בין אברהם ויצחק. לאחר מכן נתן עותק לכל אחד מהם ושלום על ישראל".
הוא הרגיש שהרגליים שלו רועדות
"לא יצאו ימים מרובים, ויעקב שכבר היה מבוגר יחסית, הלך לבית עולמו בהותירו אחריו שני חברים ושלוש צוואות…
"יצחק הבין בפשטות שהצוואה השלישית היא הקובעת ולא חשב שאברהם יחשוב אחרת. הוא ניגש לבית המשפט כדי להפקיד אותה על מנת להוציא צו ירושה מסודר, ולהפתעתו בהגיעו לבית המשפט גילה שבערימת המסמכים שלפני הפקידה, מבצבצת צוואה נוספת של יעקב מיודענו… הוא ביקש רשות להציץ לרגע, ולחרדתו גילה שאברהם הגיש את הצוואה השניה כאילו לא ידע על קיומה של השלישית. הוא הבין שהפיתוי הכספי גרם לשותף הוותיק שלו לנסות להניח את ידו על הירושה של יעקב במלואה.
"בעיני רוחו כבר ראה מה הולך לקרות פה, בית המשפט יקרא להם לבירור כדי לבדוק למה יש שתי צוואות, אברהם יטען שהצוואה השלישית היא זיוף והשנייה היא הנכונה, וביניהם יתנהל משפט מלא שטנה, זה בוודאי ישפיע לרעה גם על הזוג הצעיר – הבן והבת שלהם שנשואים באושר כבר כמה שנים ועכשיו ייקלעו לסכסוך מכוער המתנהל בין ההורים של שניהם, כל הקהילה מסביב תהיה מעורבת, יהיו שני מחנות אלו שתומכים באברהם ואלו שתומכים ביצחק, זה הולך להיות מאוד מאוד מלוכלך… ה' ישמור ויציל!
"הוא הרגיש שהרגליים שלו רועדות, הוא לא מצליח להשתלט על הרעד. בהחלטה של רגע לקח אתו את הצוואה, ובמקום להפקיד אותה בבית המשפט הוא רץ הביתה והחביא אותה מעל הארון הגבוה.
"לאחר מכן החליט שהוא בורח, הרים טלפון והחל לחפש טיסה קרובה, ופתאום הוא נזכר שיש לו איזה בן דוד שבדיוק מחתן את בנו מחר בערב בארץ ישראל, בלי אומר ודברים הזמין כרטיס טיסה לארץ, וכעבור זמן לא רב כבר ישב על המטוס.
"כל הדרך היתה רוחו סוערת, הוא רתח מכעס על אברהם שכך בגד בו אחרי שנות שותפות רבות כל כך, מה גם שברור הדבר שיעקב היה בן בית אצלו הרבה יותר, ואם כבר כל הכסף צריך ללכת לצד אחד, זה צריך להיות לצד שלו. מצד שני, רחמנות על הזוג הצעיר, איך אפשר לעשות להם דבר כזה. ובכלל, כל העסק שלהם עומד להתפרק בקול רעש גדול, זה יהיה נורא ואיום. מה עושים???
"הוא נחת על אדמת ארץ הקודש, ובלי לדעת לאן מועדות פניו, עלה על מונית. הנהג ראה יהודי חרדי ושאל אותו "לאן? לבני ברק???", השיב לו יצחק כן, בני ברק זה בסדר…
"בדרך לבני ברק חשב לעצמו, הרי זו עיר מלאה חכמים וסופרים, אולי אפנה לאחד מגדולי התורה שיורה לי כיצד לכלכל את צעדי, לאחר מחשבה נוספת אמר לנהג, "תברר איפה גר הרב ואזנר וקח אותי לביתו".
"בשעה תשע וחצי בערב, בערך, עמדו רגליו על מפתן דלתו של הרבי זצ"ל. הרבנית פתחה את הדלת וכששמעה שהוא רוצה לדבר עם הרב, השיבה לו כפי שהשיבה לרבים אחרים שבאו בשעות הללו: "עכשיו כבר מאוחר הרבי כבר לא מקבל קהל, תבוא מחר בשעות מוקדמות יותר".
"יצחק התחנן על נפשו: "באתי מאמריקה, לכאן הגעתי ישר משדה התעופה, אני חייב לדבר עם הרבי, אנא!!!".
"בדרך כלל הרבנית היתה עומדת על המשמר ושומרת מאוד על שעות המנוחה של הרבי שסדר היום שלו היה מאוד מאוד קפדני, אבל היא שמעה את הנחיצות והבינה שפה מדובר במקרה חריג מאוד, ולכן ניגשה לרבי ואמרה לו שיש יהודי שעומד בדלת וממש מתחנן להיכנס, זה נראה מאוד דחוף. כמובן שהרבי הסכים לקבל אותו".
"יצחק נכנס פנימה, והחל לספר את סיפורו, מהחל ועד כלה, כשכל הזמן הרבי מקשיב לו ברוב קשב. כשסיים את הסיפור, הוא תלה ברבי עיניים שואלות ואמר: ילמדנו רבינו! מה אני אמור לעשות עכשיו? אני לא יודע להיכן אפנה וכיצד להתמודד עם הדבר הזה שנפל עלי בפתע פתאום!!!".
"נענה הרבי ואמר לו, הסכת ושמע! מאחר ואני דיין, אני מכיר את הדינים והחוקים של משפט הצוואה, ולכן אני אומר לך בפה מלא שאם הסיפור הוא כפי שאתה סיפרת לי אותו, זה לא הולך להיות מסובך. אתה תגיש את הצוואה, תראה את חתימת הנוטריון בית המשפט יבדוק את זה ומהר מאוד יקבעו שזאת הצוואה האחרונה והיא הקובעת, כשכל מה שנכתב לפניה בטל ומבוטל. זה לא אמור להיות מסובך!
"אבל אם אתה שואל אותי, אני אומר לך שמוויתור לא מפסידים. אני מציע לך לשקול את האופציה הזאת. זכותך לעמוד על שלך ולדרוש את קיום הצוואה ככתבה וכלשונה, אבל אני אומר לך שוב, מוויתור לא מפסידים".
"יצחק אמר לרבי, "אז בעצם הרבי אומר לי לוותר על הכל???"
"חס ושלום", אמר לו הרבי, "אני אגיד לך לוותר על משהו ששייך לך? מה פתאום, זה שייך לך כדת וכדין. אני לא אומר לך לוותר. אני רק אומר לך שמי שמוותר אף פעם לא מפסיד!!!".
"אם כך, אני מצהיר בזאת שאני מוותר על הכל ואני לא אגיש את הצוואה לבית המשפט", אמר. חיוך גדול עלה על פניו של הרבי, ששמח מאוד לשמוע על כך, ובירך אותו בכל לב שיראה ברכה רבה בכל אשר יפנה ויצליח בכל דרכיו.
"הוא הושיט לרבי את ידו לברכת פרידה, ויצא. משם פנה לחתונה של בן הדוד שלו, ושם הוא רקד בשמחה יתירה, שמחה של התרת הספיקות. הבן דוד לא הבין מה קרה הוא בא במיוחד עבורו מארה"ב, הם לא בכזה קשר אמיץ, ומה פשר הריקוד הנלהב שלו, אבל נו נו, אם הוא בא ושמח זה בטח טוב.
"למחרת היום חזר יצחק לארה"ב, וכשנכנס הביתה אשתו שואלת אותו: "אולי עכשיו תסביר לי מה קרה לך שפתאום נסעת לארץ ישראל בהחלטה של רגע? זה לא אופייני לך?".
"תיכף אסביר את הכל", אמר יצחק לרעייתו, "אבל לפני זה אני חייב לעשות משהו. הוא הדליק את הגז בכיריים, טיפס על כסא, הוריד את הצוואה שהיתה על הארון, ו… שרף אותה עד אפר, כשאשתו עומדת ומסתכלת עליו בעיניים פעורות, לא מבינה מה עובר עליו ומה הוא שורף פה מסמכים שהיא בכלל לא ידעה על קיומם.
"אחרי שסיים לשרוף את הצוואה הוא סיפר לאשתו את כל הסיפור, ואמר לה: "הנוטל עצה מן הזקנים אינו ניזוק, אני עשיתי מה שגדול הדור אמר לי לעשות ואני בטוח שהברכה שלו תלווה אותנו מכאן ולהבא".
כשהגיעו לשם, אחרי התפילה ניגש חברו של יצחק לרב ואזנר
"למחרת הוא המשיך לבוא לעבודה כרגיל, בית המשפט אישר את הצוואה השנייה שהגיש אברהם וכל כספו של יעקב הפך להיות כספו של אברהם, בזמן שיצחק מבליג ולא אומר מילה. אברהם נדהם מכך שהוא קיבל את הכסף בלי שום מאבק משפטי, אבל הם לא דיברו על זה, וכעבור זמן מה דרכיהם נפרדו, היה ביניהם חוסר אימון והם כבר לא יכלו לעבוד יחד. הם חילקו את העסק בצורה הוגנת, וכל אחד מהם פנה לעסקים באופן עצמאי.
"כעבור עשר שנים הציע אחד מחבריו של יצחק שיבוא עמו לנופש בקיץ באוסטריה. יצחק הסכים, וכך נסעו שתי המשפחות לאוסטריה שם היה נופש מרוכז לציבור חרדי עם מזון בכשרות מהודרת וכל התנאים המתאימים למשפחה חרדית.
"בעודם שוהים שם הם שמעו שהרב ואזנר נמצא בעיירת נופש סמוכה, והחבר של יצחק שהיה מתלמידיו של הרב ואזנר הציע לו לבוא עמו להתפלל שם מנחה מעריב יחד עם הרבי. יצחק לא סיפר לאף אחד על הסיפור עם הצוואה ועל הפגישה עם הרב ואזנר, וגם עכשיו המשיך לשמור על שתיקה בנושא. כמובן שהוא ששמח על ההזדמנות לפגוש את הרב ואזנר אחרי שפגש אותו קודם לכן רק פעם אחת, באותו ערב גורלי.
"כשהגיעו לשם, אחרי התפילה ניגש חברו של יצחק לרב ואזנר ששמח לקראתו וקבלו ב'שלום עליכם לבבי' כמו שהיה מקבל כל תלמיד. לאחר שיחה קצרה הציג החבר את יצחק, ולהפתעתו הרב ואזנר הכיר אותו: "אתה מספר לי מי זה היהודי הזה? הרי אני מכיר אותו!", אמר הרב ואזנר. שניהם נדהמו, היהודי הזה לא הבין למה יצחק לא סיפר לו שיש לו היכרות עם הרב ואזנר ויצחק עצמו היה המום מכך שהרב ואזנר זוכר אותו אחרי שנפגש איתו רק פעם אחת וכבר חלפו מאז עשר שנים…
"אבל הרב ואזנר לא רק שהוא ידע במי מדובר אלא שהוא גם זכר את הסיפור כולו. הוא אמר ליצחק: "נו ר' יצחק, תגיד לי, מוויתור מפסידים משהו???".
"נענה יצחק ואמר: "שמעתי בקול הרבי וזכיתי להצלחה מיוחדת במינה. באותה עת הייתי יהודי נכבד עם רכוש של כשישה מיליון דולרים, הצוואה של יעקב היתה אמורה להכניס לי אולי שלושה או ארבעה מיליונים נוספים, ואכן ויתרתי עליה. אבל היום, עשר שנים אחרי, רכושי עומד על כ-60 מיליון דולרים, פי עשר ממש שהיה לי אז, ואני יודע בוודאות שזה קרה רק בגלל ששמעתי בקול הרבי והחלטתי לוותר. ב"ה הילדים שלנו נשואים באושר ועושר ולא יודעים בכלל על מה שקרה בין ההורים, החיים שלנו נעים על מי מנוחות, וגם ממוני התברך מאוד בזכותו אותו הוויתור".
"נו, הרי זה מה שאמרתי לך", השלים הרבי את דבריו, "מלוותר לזולת, לא מפסידים!".