את הסיפור הבא שמעתי מפי מכובדי הרב דוד פייג שליט"א. הוא שמעו מכלי ראשון ממש. סיפור טרי ומופלא:
בערב שבת קודש פרשת נשא קרה הדבר. בחנות מרכול בעיר החסידות והתורה בני־ברק. חנות המוכרת מוצרי מכולת לצד גלידות, קרחונים וסוגים שונים של אוכל לרגע. בו ביום נחתה צרה על בעל החנות. החשמל בחנות החל לחולל בעיות. הוא קפץ שוב ושוב. חשמלאי שהוזנק למקום לא הצליח לאתר את הבעיה, ובינתיים… שבת־קודש כבר נכנסת.
בלב כבד קיבל בעל החנות את השבת. מתוך חשש ברור שהחשמל יפול כנראה שוב במהלך השבת והחנות תישאר שעות ללא חשמל. מה שאומר: סחורה קפואה בשווי אלפי־אלפי שקלים, תיזרק לפח. גם עשרות בקבוקי החלב שבמקרר החלב במחסן הפנימי – יתקלקלו במחמסין הבני־ברקי.
אבל ממש בכניסת השבת, הוא החליט בלבבו: אני מסיר את הנושא ממוחי. לא אחשוב עליו ולא אדבר עליו. אשמח בשמחת השבת ולא אחשוש ממה שקורה.
בעצם כאן אפשר לסיים את הסיפור. סיפורו על יהודי העמל לפרנסתו. 'בעל־בית', אשר נמצא במדרגה גבוהה כל־כך; מלמדת את כולנו רבות.
אבל לסיפור יש המשך:
כשהוא הגיע לחנות במוצאי־שבת, הוא התחלחל לראות שאת יגור – בא לו. לא היה חשמל בחנות. הוא פתח את אחד המקפיאים ורוחו שבה אליו. הכל עוד היה קפוא. מסתבר שרק בשעה־שעתיים האחרונות קפץ החשמל ומוצרי ההקפאה ניצלו.
אך אבוי, מה באשר החלב? בחום הבני־ברקי חלב עלול להתקלקל גם תוך שעתיים.
הוא ניגש אל מקרר החלב ועיניו נדהמו ולא האמינו לגלות ש… מקרר החלב פועל! החשמל בכל החנות נפל. אבל המקרר פועל במלוא העוז והעוצמה. החלב ניצל באופן נסי.
ואז הוא נזכר: מידי שבוע הוא נוהג לתרום בקבוקי חלב עבור כולל אברכים חשוב. לטובת לומדי התורה. באותו שבוע, ביום שהאחראי מטעם הכולל הגיע לאסוף את החלב כהרגלו, הוא הבחין שנותרו בחנות רק מעט בקבוקים. הוא רצה לעזוב את החנות בנמקו: "אני רואה שאין מספיק חלב בשבילנו. זה בסדר גמור. אלך לקנות בסופרמרקט סמוך". אבל בעל החנות אל הסכים לו, וטען: "אכן אין מספיק. אבל אין מספיק – בשבילי, בשביל הלקוחות שלי. בשביל התורה – יש ויש. קח את כל החלב". חלפו ימים אחדים והנה מקרר החלב נשאר פועל באורח נס.
(המבשר ורעה אמונה י"ח סיון תשפד)