צדקה
כאשר מרן הרב שך זצ"ל שהה בוילנא בשנת תרצ"ט עסק הגאון רבי חיים עוזר זצ"ל בהדפסת החלק השלישי של ספרו אחיעזר. רבי חיים עוזר היה אז כבן שבעים ושבע הוא סיפר למרן הרב שך כי חלק מן החידושים הכלולים בספר העומד לראות אור נכתבו על ידו לפני ששים שנה כשהיה בן שבע עשרה.
תמה מרן הרב שך, הכיצד נשארו החידושים המופלאים טמונים בכתובים במשך כה הרבה שנים ולא ראו אור? מדוע לא הוציאם עד כה להאיר את עיני לומדי התורה?
חייך רבי חיים עוזר את חיוכו הטוב והעדין ואמר ומה אעשה ולעוור לאלמנה לעגונה וליתום היא מצוה גדולה יותר. כי באותו ממון שבו יכול היה להוציא לאור את ספרו עזר לאלמנות וליתומים וכן את הזמן שהיה נחוץ לסדר ולההדיר את הספר, ניצל למטרות צדקה וחסד ולא היה ביכולתו להדפיס את ספרו והוסיף כמתנצל אכן 'רוח היא באנוש' (איוב לב ח).
(אהל משה – שמושה של תורה)