כִּי תָבֹאוּ אֶל אֶרֶץ מוֹשְׁבֹתֵיכֶם… וְהִקְרִיב הַמַּקְרִיב קָרְבָּנוֹ לַה' מִנְחָה סֹלֶת עִשָּׂרוֹן בָּלוּל בִּרְבִעִית הַהִין שָׁמֶן. וְיַיִן לַנֶּסֶךְ רְבִיעִית הַהִין (טו, ב-ה)
ישנו ווארט נפלא שאני נוהג לחזור עליו בהתפעלות מיוחדת כל שנה, ואני מרגיש שלא שייך לעבור את פרשת שלח בלי לחזור עליו.
את הווארט אמר רבי משה שמואל שפירא זצ"ל בשבת שבע ברכות של בתו של ראש הישיבה ברחובות, רבי חיים זליבנסקי זצ"ל, כשמצד אחד השמחה הייתה גדולה, ומצד שני ראש הישיבה היה כבר על ערש דווי, ולכולם היה ברור שהזמן הזה הוא ממש הזמן האחרון לחייו.
דודו, הגאון רבי משה שמואל, נעמד לדבר ואמר: חז"ל אומרים שלאחר שבני ישראל שמעו שבעקבות חטא המרגלים "בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִפְּלוּ פִגְרֵיכֶם וְכָל פְּקֻדֵיכֶם" ואף אחד מהם לא יבוא אל הארץ, אלא "בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִתַּמּוּ וְשָׁם יָמֻתוּ" – אמר הקב"ה למשה שצריך לנחם, לפייס, אותם, ולכן נתן להם את פרשת נסכים.
ויש להבין: וכי זה מה שיש להם לבני ישראל עכשיו בראש, פרשת נסכים? הם שומעים שכולם עומדים למות במדבר, ולדעה אחת אף אין להם חלק לעולם הבא, זה מה שיפייס אותם לעת כזאת?
זאת ועוד, פרשת נסכים התחילה לנהוג רק עם הכניסה לארץ, ככתוב: "כִּי תָבֹאוּ אֶל אֶרֶץ מוֹשְׁבֹתֵיכֶם אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם", והם הרי לא ייכנסו לארץ ולא יזכו לזה! נמצא שאתה סתם זורה להם מלח על הפצעים!
אומר רבי משה שמואל: זה הכח של תורה! אדם שהוא שכיב מרע, נוטה למות – תן לו כעת ללמוד גמרא והוא ישכח מהכל! כי "פקודי ה' ישרים משמחי לב". אם רצונך לנחם מישהו – דַּבֵּר אתו בלימוד! אם רוצים לנחם את בני ישראל -מדברים אתם על נסכים, על אף שהם לא יזכו לקיים מצוה זו, אבל זה יכניס אותם לעולם אחר. בבת אחת הם יתנתקו מעולם הצרות המקיף אותם, וייכנסו לעולם של מתיקות.
והוסיף וסיפר, שהרב מבריסק זצ"ל שהה פעם עם רבי שמעון שקאפ זצ"ל בהבראה. רבי שמעון אמר שטיק'ל תורה וכל הבחורים שעמדו סביבו ראו את האושר שהיה שפוך על פניו. אמר הגרי"ז: את עצם הווארט שרבי שמעון אמר יכול כל בחור ישיבה למדן לומר, אבל תראו איך רבי שמעון אמר אותו! באיזו מתיקות! ממש דבש וחלב תחת לשונך.
חז"ל דורשים את הפסוק (שיר השירים ב, ד): "הֱבִיאַנִי אֶל בֵּית הַיָּיִן" על התורה. אמר רבי שמואל רוזובסקי זצ"ל יסוד גדול: לא כתוב שזה שבא אל בית היין גם שתה ממנו. כתוב שעצם הכניסה אל בית היין כבר גורמת לשכרות. הישיבה הקדושה היא "בית היין". כשרואים את הברען, את האווירה, את עמל התורה, את המתיקות – כבר נהיים שיכורים.
מספרים שהיה אברך מתמיד גדול שרבי נחום פרצוביץ זצ"ל חש שאין לו מצב רוח. הוא התעניין אצל זה שישב לידו אם ידוע לו עליו משהו, והלה השיב שצרות רבות פקדו אותו והן מורידות אותו לשאול.
אמר לו רבי נחום: "לא יכול להיות! אם כתוב פקודי ה' ישרים משמחי לב זה לא תלוי בכלום! צרות לא יכולות להכריע! מי שעמל בתורה ומתמיד בלימודו, ימשיך להיות שמח ויהי מה. הכתוב אומר 'לוּלֵי תוֹרָתְךָ שַׁעֲשֻׁעָי אָז אָבַדְתִּי בְעָנְיִי', אבל אם 'תורתך שעשועי' – לא שייך לאבד את מצב הרוח!"
והוסיף רבי נחום ואמר: תנאי אחד כן יש, והוא: ישרות! פקודי ה' משמחי לב, בתנאי שהם 'ישרים'. ככתוב: "ולישרי לב שמחה". ישרות הכוונה מידות!
נתבונן בקורח. הוא אמור היה להיות מהאנשים המאושרים ביותר בעולם. היה לו עושר גשמי, התגלו לו אוצרותיו של יוסף. היה לו גם עושר רוחני, הוא היה מנושאי הארון. ולמרות הכל הוא התגלגל עמוק עמוק לתוך האדמה.
מידות! מידות!
לא שייך לעבור את הפרשיות האלו בלי לצעוק (משלי ד, יג): "הַחֲזֵק בַּמּוּסָר אַל תֶּרֶף נִצְּרֶהָ כִּי הִיא חַיֶּיךָ".
(רבי חזקיהו מישקובסקי שליט"א- נאה דורש כרך חדש במדבר)