משימה לא פשוטה היא למחול בשעת פגיעה, אך מי שיכול לעשות זאת, ידע כי מרויח על ידי כך רווחים עצומים שאין לשערם!
סיפר לי מלמד ירא שמים מעשה נורא, אשר רעדה תאחזנו לשמעו:
אחד מילדי כיתתו היה חולה, ההורים התרוצצו עמו מרופא אחד למשנהו, אך למרבה הצער לא זכו להעלות ארוכה למחלתו.
באחד הימים נערכה בכיתה תחרות ציורים, כל ילד ניסה לצייר כפי יכולתו, היו כאלו שהדפיסו במחשב ציורים נפלאים, גם הילד החולה ניסה את כוחו, ואכן, הוא הצליח לצייר ציור נפלא מאוד.
כשהגיע לכיתה עם ציורו, ניגש אליו אחד מילדי הכתה, הציץ לעבר הציור וקרא: " ציור כזה שווה משהו? הרי אינו שווה מאומה!.." ותוך כדי דיבור השליך את הציור לנגד עיניו של הילד החולה.
הילד היקר התאפק ולא ענה מאומה! המלמד לא ראה ולא ידע מן הסיפור כלל, והילד לא סיפר על כך אפילו להוריו.
כעבור יומיים שאל האב את ילדו: "מה הגיב המחנך,כשראה את הציור היפה שציירת?"
"לא הגשתי אותו" – השיב הילד – "כי לא היה כל כך יפה".
האב הבין כי משהו מוזר קרה, והתקשר עם המלמד לברר מה עלה בגורלו של הציור היפה, שהילד עמל עליו כל כך.
רק אז נודע למלמד שגם לו היה ציור. הוא מיהר לקרוא לילד החולה ולחקור מדוע לא הגיש את ציורו, אך הילד התחמק מתשובה, וכמובן שלא סיפר מאומה אודות אותו ילד רע לב.
המחנך חקר וחקר, אסף פרט אל פרט, עד שהצטיירה לפניו התמונה במלואה, הוא מיהר לקרוא לילד ולשאול: "איך לא סיפרת שהילד ביזה אותך ברבים?"
ענה לו הילד בתמימות: " הלא יודע המלמד, שאני צריך רפואה שלימה. חשבתי, שהרי חז"ל אמרו (יומא כג ע"א): 'הנעלבין ואינן עולבין, שומעין חרפתן ואינן משיבין… עליהם הכתוב אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו". אולי בזכות שתיקתי ירחם ה' עלי, וישלח לי רפואה שלימה!"
לא חלפו אלא ימים ספורים, והנה חל שנוי לטובה! מני אז הלך הילד והתרפא, ברוך ה', והיום הוא כאחד האדם, לפליאתם של הרופאים, שאינם יודעים להסביר את התופעה!
הכתוב אומר: "וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה" (מלאכי, ג, כ). בפרשת וישלח מסופר, שכאשר קיבל יעקב אבינו את המכה משרו של עשיו, הוא צלע על ירכו, ונרפא כאשר זרחה לו השמש בעברו את פנואל כך יהיה גם בעתיד לבוא – השמש תרפא את יראי ה׳.
אם נאמר על הנעלבים ואינם עולבים: "ואוהביו כצאת השמש בגבורתו" משמע מכאן, שמי שביישוהו ולא ענה, לא רק שהשי"ת יתן לו כבוד, ולא רק שיתן לו שכר, אלא גם ירפאהו! כי כוחה של השמש הוא מרפא, כדכתיב: "שמש צדקה ומרפא בכנפיה"!
אמנם, חלילה לנו לבייש אדם הזקוק לרפואה, כדי שתהיה לו ישועה", שהרי לא בטוחים אנו שיהיה לו כוח להתאפק מלענות, כי נזקקים לכוחות נפש אדירים לשם כך.
רחמי שמים היו על אותו ילד, שהצליח להתאפק ולא לענות לחבירו שביישו. בנוסף היתה לו מן הסתם גם זכות אבות, וכך זכה למה שזכה!
(מתוך 'כבודם של ישראל')