הרב מרדכי הכהן מלאכי שליט"א | בטחוני בצורי
מספר הרב דניאל דעי שליט"א מנהל כולל אברכים בקבר רחל:
בכולל שלנו ישנו אברך יקר אשר יושב יומם ולילה ועוסק בתורה מתוך הדחק. יש לו בית עם 13 ילדים בלי עין הרע, הוא בקושי מכיר צורת מטבע ואת המילגה החודשית הוא מעביר כמות שהיא אל אשת החיל, המנווטת את הספינה בתעצומות נפש מעוררי הערצה.
בערב חג השבועות פנה ילדו בנימין נ"י בן השש לאמו ובקשה צנועה בפיו: הוא מבקש שאמא תכין בבקשה לסעודה החלבית בחג "פסטה מוקרמת".
הוא לא מבקש כמו השכנים עוגה של שלוש שכבות עם אוכמניות וקרם שמנת-מסקרפונה, אבל הוא אוהב פסטה מוקרמת, וזה יגרום לו עונג בחג. האמא ענתה לו בצער שהיא כבר ביצעה את הקניה הצנועה לצורכי החג, ולא נותר לה שקל בארנק. אולי אבא יקבל כסף מהכולל…
בנימיני לא מיהר להכנע… אם אין כסף אז אפשר לקנות בכרטיס אשראי! אמא נאלצה להסביר לו איך פועל כרטיס אשראי, וכי אחרי שעוברים את התקרה החודשית אי אפשר להמשיך ולרכוש מצרים באמצעותו…
בנימין מאן לקבל את ההסבר, הוא התכנס בתוך עצמו במצב רוח קודר, חושב איך הוא יכול ללחוץ עוד על אמא כדי לקבל את מבוקשו…
הדלת נפתחה ואבא שב מהכולל. בידו אחוזה שקית גדושה, מוצרים לחג השבועות מתנת הכולל…
בנימין מיהר אל השקית… לא היה צורך לחפש… חבילת פסטה גדולה נחה במרכז, על ידה, שמנת לבישול, גבינה צהובה ועוד כמה מוצרי חלב ומעדנים. כל מה שצריך בשביל למלא את בקשתו של בנימין הגיע במשלוח ישיר אל משטח העבודה במטבח הקטן.
מעולם עוד לא אירע כזאת, שהכולל ישלח פסטה!
בנימין קיבל את השינוי בהתרגשות רבה, הוא נעמד במרכז הבית על כיסא והכריז בקול רם שוב ושוב:
"תדעו כולם: לא צריכים אשראי, לא צריכים כסף, צריכים רק את הקדוש ברוך הוא!
"לא צריכים אשראי, לא צריכים כסף, צריכים רק את השם הטוב בשמים!"
כמעט והוא הלחין למשפט הזה מנגינה…
מעבר למה שכבר ידוע לכולנו שהקב"ה דואג גם לתולעת קטנה על העלה ובוודאי שהוא מאזין לבקשתו של יל יהודי טהור בבית של תורה, המסר החשוב מהסיפור הכל כך תמים ואמיתי הזה, שזכה דורנו שילד בן שש יודע להסיק את המסקנה המתבקשת, ולחזור על המסר היקר הזה: "לא צריכים אשראי, לא צריכים כסף, צריכים רק את השם הטוב בשמים!"
ועל זה לבד, פינו מלא שירה כים!
***
מספר ידידי הר"ר א.מ. בהרד"ח רבינוביץ שיחי' מירושלים:
לידידי ר' מרדכי, אני לא זוכה לקרוא את הגיליון כל שבוע, אבל כשאני מקבל אותו, אני קורא בשקיקה ומשתדל להפנים את המסר החשוב העולה ממנו.
בשבת פרשת במדבר פגשתי אותך בבית המדרש בעת סעודה שלישית, ונתת לי את הגיליון השבועי. קראתי נהניתי והתחזקתי.
חלפו אך כשעתיים, מוצאי שבת לקראת חצות, מיהרתי לסניף בנק הפועלים שברח' מלכי ישראל, כדי להפקיד שיק לחשבון. בטרם צאתי מהבית הוצאתי מהכיס שבבגדי החול את השיק ואת כרטיס האשראי, כדי שאוכל לבצע את הפעולה בבנק במכשיר האוטומטי.
כשנטלתי את החפצים נתקלתי גם בעט. מלכתחילה חשבתי שלא ליטול את העט עמי, שהרי אין לי צורך בו לביצוע הפעולה בבנק, ואני מתעתד לשוב מיד הביתה למנוחת הלילה. אך בהשראת הגיליון שקראתי זה עתה חשבתי לעצמי: "אם נתקלתי בדיוק עכשיו בעט, כנראה שזה בהשגחה פרטית, אטול אפוא עמי את העט", והנחתי את העט בכיס החולצה.
כשהגעתי לבנק השעון הורה על 23:57, בבנק היו אב ובנו ששאלו אותי בבהילות: "האם יש עליך עט? אנחנו ממש חייבים להפקיד את השיק לפני שעת חצות, ואין שום עט בסביבה כבר כמה דקות"…
שלפתי את העט ומסרתי להם בשמחה… אחר המתנתי לראות איך יפול דבר… 3 דקות חלפו. איש לא נכנס למקום עד השעה 12.00! אכן משמים סובבו שאקרא את הגיליון, ואטול עמי את העט, כדי לסייע למי שהיה זקוק לו בדחיפות רבה!
לתגובות, הערות ובקשת הצטרפות: [email protected]