הרב מרדכי הכהן מלאכי שליט"א – 'בטחוני בצורי'
מספר הרה"ג ר' ר. א. ש. שליט"א רב קהילת… בארה"ב:
גדלתי בארץ הקדש ונשאתי ובניתי את ביתי בארצות הברית.
מאז ומתמיד היתה משאת נפשי להרביץ תורה ברבים. זיכני הקב"ה להקים פה בעיר קהילה איכותית מאד שאני מכהן בראשה כרב וכמנהיג. מדובר קהילה שיש לה מוסדות מצליחים מאד, וביניהם אברכים איכותיים מאד שתורתם אומנותם, ועד לגבירים ובעלי יכולת מהמעמד העשיר ממש.
מאז שהקהילה שלנו התבססה ורבו חובשי ביהמ"ד, מצאתי את עצמי מחלק את זמני בין לימוד התורה, לבין השתתפות בשמחות של בני הקהילה שיחיו. אט אט הרגשתי שבאופן כזה נמצא שאני מפסיד אינספור שעות של לימוד תורה, ואם אין תורה אין חיים, למה לי קהילה ולמה לי רבנות…
תקופה התלבטתי והתייעצתי עם רבותי, עד שגמלה בלבי ההחלטה: חסל סדר חתונות. אינני יכול להרשות לעצמי להקריב את רוב לילותי עבור ענין זה.
אמנם לא רציתי להכריז על כך באופן רשמי, אלא כך נהגתי: כל פעם שקיבלתי להזמנה לחתונה, הייתי בודק את התאריך, מחשב לעצמי מתי מסתיימים ימי השבע ברכות, ובמלאות ימי השבוע הייתי מתקשר אל המחותנים, מתנצל על שלא השתתפתי בחתונה, ומברך אותם בברכות מלוא חפניים.
למה רק אחרי שבוע? כדי שלא יזמינו אותי להשתתף בשבע ברכות ש"מתחיל בדיוק עכשיו"… כך נהגתי במשך כמה שנים, ולאט לאט זה נכנס לשיגרה. באחד הימים קיבלתי הזמנה לחתונה, וכדרכי רשמתי לעצמי את התאריך, שבוע אחרי הזמן הנקוב בהזמנה.
כעבור שבוע הרמתי טלפון אל המחותן, התנצלתי על שלא הגעתי להשתתף בחתונה, ובירכתי אותו ברוב נחת מכל יוצאי חלציו… המחותן אמר לי בהתרגשות רבה ש"בדיוק כעת" נערך אירוע השבע ברכות האחרון בטרקלין ביתו, והוא ישמח מאד אם כבוד הרב יואיל להשתתף בשמחה ולהיות ה"פנים חדשות" בסעודה, זה יהיה מבחינתו סיום מוצלח ביותר לשבעת ימי המשתה…
מסתבר שטעיתי ביום אחד… לא נותרה לי ברירה… נאלצתי לשנות תוכניות והשתתפתי בשמחה. היה זה אירוע די נדיר, והשתדלתי לפחות בפעם הזו שאני משתתף בשמחה – לתת את כל כולי. נטלתי ידיים לסעודה, נשאתי דרשה בנויה לתלפיות, ועשיתי הכל כדי לשמח את החתן ואת הכלה והמחותנים. ולכשעצמי, למדתי את הלקח היטב… לחשב מהיום והלאה בצורה מדוייקת את תאריך החתונה ומתי עשוי להתקיים השבע ברכות האחרון.
כשנה לאחר מכן, קיבלתי הזמנה לחתונה בימי החנוכה. חישבתי שוב את הימים ואת הלילות, הרי החתן צריך להדליק גם נר חנוכה… בקיצור… טעיתי פעם נוספת… ושוב חזר המחזה על עצמו. נאלצתי להשתתף בשבע ברכות האחרון, נותן את כל כולי, צהלתי על פני ודאגתי בלבי על הפסד שעות יקרות של לימוד תורה, האירוע הזה התמשך עוד ועוד, והמחותנים שהיו מסלתה ושמנה של הקהילה נראים היו מדושני עונג על הזכות הנדירה שנפלה בחלקם…
כמה שנים חלפו, והגיע גם תורי להקים בית לילדי שבגרו… באחד הימים פנה אלי שדכן והציע לי שידוך נאה – בתו של אחד הרבנים המפורסמים בעיר אשדוד.
אני שמח יותר לשמוע שידוכים מעירי ומדינתי, שם אני מכיר ויודע את הנפשות הפועלות, אבל אם הקב"ה שולח מאשדוד, עלי לברר שם… הפעלתי את מיטב כישורי הבלשות שנתברכתי בהם אני ובני ביתי, והתברר שאכן השידוך המדובר מתאים לבתי כפתור ופרח. החתן הוא תלמיד חכם של ממש, כליל מעלות ומדות טובות, והאב אדם חשוב ומקובל, כל מה שאפשר לצפות משידוך טוב.
מסרתי לשדכן תשובה חיובית, והמתנו בלב רוגש לתשובת הצד השני. אבל הצד השני התמהמה והתשובה בוששה מלהגיע. אחרי המתנה מורטת עצבים הגיעה לבסוף התשובה החיובית. הצלחת נשברה בשעה טובה ומוצלחת, ומספר חודשים לאחר מכן התקיימה החתונה המכובדת ברוב פאר והדר.
באחד מימי השבע ברכות, אחרי לגימה שמקרבת את הלבבות, התקשיתי להתאפק, ומצאתי את ההזדמנות לברר עם המחותן את סוגיית הזמן הרב שחלף עד שנתן את הסכמתו לשידוך… הוא סיפר לי שהתקשה מאד לברר מידע על משפחתנו… כל משפחתו בארץ הקדש, ואין לו קרוב או מודע בעירי.
רק אחרי מאמצים ובירורים שונים הוא הצליח לאתר מספרי טלפון של שני ידידים שלו הקשורים אל הקהילה שלנו… שני הידידים הם אותם שני המחותנים ש"נאלצתי בטעות"' להשתתף בשמחתם!!!
שניהם היו מלאי הכרת הטוב, ולא חסכו במילות שבח על רב הקהילה הנערץ, אשר טרח להשתתף בשמחתם ממש כאילו היה אחד מבני המשפחה, ואף נשא דברים נלהבים בכישרון יוצא דופן והשתתף בשמחה בכל רמ"ח ושס"ה כמי ששמח בשמחת צאצאיו, עד שהפך את השמחה לאירוע מיוחד במינו!
אחרי קבלת אינפורמציה כה נלהבת על כשרונותי ומידותי הטובות… נפל הפור, והשידוך יצא לדרך!
אני שומע את הדברים ובשרי נעשה חידודין חידודין… איך המאורעות שכה הצטערתי עליהם לפני כמה וכמה שנים, תוזמנו מראש על ידי מסבב כל הסיבות כדי להיטיב עמי ועם משפחתי בהטבה הכי גדולה ששייך!
"ברכי נפשי לד' ואל תשכחי כל גמוליו"!
לתגובות, הערות ובקשת הצטרפות: [email protected]