בסוגייתנו נתבארה מחלוקת רבי יוחנן וריש לקיש עם רב ושמואל בדין תינוק שנשבה לבין הנכרים ולא ידע הלכות שבת, לדעת רב ושמואל דינו כשוגג וחייב חטאת, ולדעת רבי יוחנן וריש לקיש דינו של תינוק שנשבה שהוא 'אומר מותר' קל מדין שוגג, וחשוב כאנוס, ופטור מחטאת.
בשבט הלוי (שו"ת ח"ח סי' סב) נשאל, בדבר בעל תשובה שארג בעצמו בגד קודם שזיכהו השי"ת לחזור בתשובה, אם יש מקום לאסור ללבוש בגד זה, מחמת שקרוב לודאי שארגו גם בשבת, וא"כ יש בזה משום מעשה שבת באיסור דאורייתא, שאסור לו עולמית במזיד, כמבואר בשו"ע (או"ח סי' שיח ס"א).
בתשובתו חילק בין דברים שגם מי שאינם שומרי תורה ומצוות יודעים באיסורם, לדברים שאינם יודעים שהם אסורים, שבדברים שיודע שהם מלאכה האסורה בשבת הרי הוא כמזיד בשעתו, ולמעשיו יש דין מבשל בשבת במזיד ונאסר עליו לעולם, וגם אם שב בתשובה שלימה אחר כך לא נשתנה גדר זה. ואף לפי מה שכתב החזון איש (יו"ד סי' א סק"ו) שמחללי שבת בזמנינו חזקתם שאם יודיעו להם דיני התורה וישתדלו עמו כשיעור השתדלות שהוא ראוי לשוב לא יזיד, ואינם נחשבים מזיד, מכל מקום אין דברים אלו אמורים אלא לדונו כמומר לענין שחיטה וכיוצא בזה, שבאים לדון גדרו של האיש, וכיון שחזקה שעשה כן מחוסר ידיעה אין דנים אותו כמומר. אבל לענין מעשה שבת אין דנים את גדרו של האיש אלא את גדרי מעשיו, וכל שיודע שדבר זה אסור, הרי מעשה זה בגדר מעשה שבת במזיד, ואסור לו בהנאה לעולם.
אך במלאכות שמחללי שבת אינם יודעים כלל שיש בהם איסור, דינם כדין תינוק שנשבה לבין האומות המבואר בסוגייתנו, שלדעת רב ושמואל דינו כשוגג ולדעת רבי יוחנן וריש לקיש חשוב אף כאנוס, ואם כן אין בו איסור מעשה שבת, ואין הבגד הנארג נאסר בהנאה. וכתב שצריך עיון ובדיקה אם באמת אין המון מחללי שבת יודעים האיסור במלאכת אורג שבסריגה. ועיי"ש במה שדן בצדדי היתר אחרים שצידד הרב השואל, ולמעשה מסכים להתיר זה לבעל תשובה.
(מתיבתא – פניני הלכה)
"פעם" – סח באוזנינו הגאון רבי ברוך נויבירט שליט"א, ראש ישיבת 'נתיבות חכמה' – "נסענו עם אבא לאחת ממדינות דרום אמריקה, לצורך גיוס כספים להחזקת הישיבות שבראשותו. בכל מקום אליו הגיעה השמועה על בואו של מחבר 'שמירת שבת כהלכתה', התקבלנו באהדה ובמאור פנים.
"באחת הקהילות, סיפר לנו אחד היהודים האמידים בתום לב, כי כדאי לנו לסור לאחת הערים הסמוכות, שם הספר 'שמירת שבת' הינו קודש קודשים ממש, והיהודים האמידים שבה, ישמחו לסייע ולעזור למחברה הדגול, שמצילם מדי שבת מאיסורי השבת.
"שמחתי על הידיעה, וביקשתי מאבא להטות את המסלול לאותה קהילה מדוברת, כפי שייעץ לנו אותו יודע דבר. הייתי בטוח שהמסע יוכתר בהצלחה, כפי שקיווינו, אך אבא היה נחרץ בדעתו – 'איננו הולכים לשם'.
"אני בתמימותי שאלתי: 'מדוע לא?'
"ואבא זצוק"ל השיב: 'אינני רוצה ליהנות מכספי 'מעשה שבת', ואם בגלל הספר ושבחו נוכל לקבל כספים רבים יותר, זהו מעשה שבת שאין לי בו חפץ ותמורה'. השבתי לאב – 'הרי אנו לא נוטלים ולו אגורה אחת בעבורנו, כל הכסף כולו קודש להחזקת תורה, ולהרבות תורה בישיבות החשובות שהוקמו על ידו'. ואבא במבטו המיוחד משיב לי בפסקנות ובנחישות: 'וכי תלמד אותי מהו לשם שמים?!'"
(יתד נאמן)