אליעזר (לייזר) רוט
לכבוד התורה ולומדיה, פנינו להגאון רבי משה סחייק, מתלמידיו הקרובים והאהובים של מרן ראש הישיבה רבינו הגראי"ל שטיינמן זצ"ל, וביקשנו לשמוע מפיו מהני מילי מעלייתא ששמע ורשם תיכף לשמיעתם מפה קדשו של רבינו ראש הישיבה זצ"ל, ואכן ניאות הרב סחייק לפתוח לפנינו את אוצרו הטוב, ושיתף אותנו בכמה וכמה עובדות נפלאות שכתב והביא בספרי 'מזקנים אתבונן' שחיבר ושהוא עדיין מחבר ומוסיף עליו עוד כהנה וכהנה לאורך ימים ושנים:
מרן ראש הישיבה אמר שהוא שמע שחכם אחד שאל שאלה חזקה מאוד על קורח. הרי קורח היה צדיק ירא ושלם ואין ספק שהוא היה מאלו שהוא היה יוצא כל בוקר מפתח אהלו ומיד אוסף את ה'מן' מלוא העומר, ולא היה צריך להרחיק נדוד כדי ללקט 'מן' מחוץ למחנה, כמו שאומרים חז"ל שהצדיקים היו מוצאים את המן בפתח אוהלם ואלו שהיו פחות צדיקים היו צריכים להתרחק בחיפוש אחר מן, כל אחד לפי דרגתו.
מאידך, ברור הדבר שביום שקורח החל לחלוק על משה רבינו, השתנה המצב. לא ייתכן שמי שחולק על משה איש האלוקים, ימצא מן ממש מחוץ לאוהלו. זה כבר די ברור שהוא היה צריך לצאת ולהרחיק נדוד כדי למצוא מן.
והרי קורח פיקח היה, כיצד לא הבין בעצמו שהוא פונה לכיוון הלא נכון, כשברגע שהחל לחלוק על משה רבינו, המן התרחק ממנו??? זה הרי סימן מובהק שכל אחד אמור להסיק ממנו את המסקנה המתבקשת
אלא השיב רבינו בשם אותו חכם, חייבים לומר שכשקורח ראה שהמן התרחק ממנו, הוא הבין שהוא טועה, אלא שהוא חשב שהטעות שלו היא שהוא לא חולק על משה רבינו בכח גדול יותר. לקורח היה ברור שהמחלוקת נגד משה רבינו היא היא המעשה הנכון לעשות, וממילא ככל שהמן היה רחוק יותר מפתח אוהלו, משמע שהוא אינו דבק במחלוקת די הצורך, ואינו מתנהג נגד משה רבינו בתקיפות הנדרשת!!!
רבינו שיבח מאוד את התירוץ הזה, ואמר שזה תירוץ נפלא שאכן יורד לשורש דעתם של המחזיקים במחלוקת, שבטוחים במאת האחוזים שהאמת איתם, וממילא אינם שתים לב לראות את הנזקים העצומים היוצאים ממחלוקתם.
שאלו פעם את רבינו, מילא קורח וכל עדתו היו להם טענות והם היו נתונים בתוך המחלוקת. משה רבינו כמובן שלא יכול היה ללכת אחריהם כי הוא ידע מה רצון ה' ושלא מלבו עשה מה שעשה.
אבל כל כלל ישראל, איך יכלו לדעת לאיזה צד לנטות? הרי קורח היה אדם גדול מאוד וחברו אליו 250 ראשי סנהדראות שכל אחד ואחד מהם היה ענק שבענקים. איך יכלו האנשים הפשוטים שבאותו דור לבחור את הצד הנכון? זה הרי ניסיון שאי אפשר בכלל לעמוד בו???
השיב רבינו על פי דרכו: "הם ראו שמשה רבינו שותק, וכך ידעו שהצדק עמו!".
חיזוק לדבריו הביא רבינו מהגמרא במסכת קידושין (עא) המספרת שאנשי ארץ ישראל כשהיו רואים ששני אנשים נקלעים למריבה חלילה, היו עוקבים לראות מי הוא זה ששותק ראשון, ואז היו אומרים זה יותר מיוחס! הוא שותק ראשון!
בהקשר זה של השתיקה הביא רבינו את דברי החיד"א שכותב בשם הספרים הקדושים, שהשטן מקטרג באופן מיוחד בערבי שבתות, ומתאמץ להטיל מחלוקת בבתי ישראל דווקא בזמן זה.
ואמר רבינו שהדרך הטובה ביותר להתגבר על מעשה השטן הזה, היא לשתוק! אבל שלא תהיה שתיקה של תרעומת או שתיקה שיש בה מעין הקנטה או כוונה כלשהי להגיב בדרך זו לזולת, אלא פשוט לשתוק שתיקה של ויתור והסתלקות מהמחלוקת, וזאת הדרך לסלק את השטן הזה מהבית.
וליתר הרחבה נביא ציטוט מתוך דברי ה'בן איש חי', בלשון קדשו שמביא את דברי החיד"א:
"לעת עתה (בזמן קבלת שבת) צריך להתקשר במידת האהבה, במחשבה ובדיבור ובמעשה, ולהתרחק מן השנאה והמחלוקת. וכמו שכתב הגאון חיד"א ז"ל ב"מורה באצבע", אות ק"ם: כעלות המנחה בערב שבת קודש, הנה הוא עת מסוכן למחלוקת בין איש לאשתו ובין המשרתים, והסטרא-אחרא טורחת הרבה לחרחר ריב, והאיש הירא יכוף יצרו שלא יעורר שום מחלוקת והקפדה, ואדרבא, יבקש שלום".
"ודע, כי הנה כל אדם העושה קטטה ומריבה עם אשתו או בניו או משרתיו, ודאי נראה לו שהדין עמו, וראוי לריב על המכשלה שיצאה מתחת ידם בעניני הבית.
"אך באמת, מי שיש לו מוח בקדקדו, יבין שאם יצא איזה מכשול מתחת ידם, איננו נעשה מאיתם, ואין זה מעשה ידיהם, אלא הוא מעשה שטן כדי לחרחר ריב ומדון בעת ההיא. ואם השטן עומד כנגד האשה או המשרת ומכשילם בעניני הבית, לעשות דבר שאינו מתוקן לבעל הבית; מה כוחם לדחות מעשה שטן? וכי יש אדם שיוכל להילחם עם השטן ולנצחו? מי זה יאמר "יכלתי ונצחתיו"?
"על כן כל איש מבין, כשיראה איזה מכשול וחסרון בענינים של הבית, לא ישים אשמה על אשתו ומשרתיו לריב אתם, אלא יתן אל לבו התנצלות הזאת שכתבנו, כי אמת היא, ואז ישתוק ולא יריב איתם ולא יתכעס, וטוב לו בעולם הזה ובעולם הבא".
ובסוף דבריו מוסיף ה'בן איש חי' שמי שמקפיד ועושה מריבה בערב שבת אחר חצות, הרי הוא מחזק את ידי השטן ועוזר לו רח"ל, ומי ששותק ונמנע ממריבה הוא מגרש את השטן בבחינת "וגבר ישראל".
עוד מביא הרב סחייק בספריו מעשה שנכתב בספר החשוב 'חכימא דיהודאי' על שני תלמידי חכמים גדולים שנפגשו ברחוב חזון איש פינת רבי עקיבא בבני ברק, והאחד מהם, שהיה ירא שמים גדול עסק באותה עת, במחלוקת באיזה עניין ציבורי, מתוך אמונה שכל מעשיו הם לשם שמים. עמדו השניים ושוחחו, והאחד סיפר לחברו על הטענות הקשות שיש לו על הצד שכנגד, והנימוקים מדוע חייבים לקדש עליהם מלחמה כדי להעמיד הדת על תילה.
שמע חבירו את הדברים והתרשם מהם מאוד, ולאחר שנפרדו, מצא את עצמו ניגש לבית שברח' חזון איש 5, ממש בסמוך, נוקש על דלת ביתו של מרן ומספר לו את אשר שמעו אוזניו, כדי לשמוע את דעתו על הנידון החמור שלפנינו.
רבינו שמע את דבריו, ונאנח עמוקות, ולאחר מכן השיב לו תשובה שהממה אותו לחלוטין. רבינו הביע הבנה לטענותיו של אותו תלמיד חכם ולמרות הכל השלים את דבריו באמירה ש'מחלוקת' זה דבר חמור עוד יותר מכל הדברים הנוראים שמציין אותו תלמיד חכם, כי האיסור להחזיק במחלוקת הוא מדאורייתא ממש!
נחרד אותו תלמיד חכם ואמר למרן, אבל האיסור של "ולא תהיה כקורח ועדתו", נאמר רק למי שאינו עושה מעשיו לשם שמים. היהודי הזה שעמו שוחחתי עכשיו הוא ירא שמים וכל מעשיו לשם שמים וממילא אין איסור בדבר לכאורה!
הביט עליו מרן ואמר: היה צדיק גדול בקעלם
הביט עליו מרן ואמר: היה צדיק גדול בקעלם רבי שמחה זיסל שמו (הסבא מקלם), היתה לו דרך אישית ייחודית ב'מוסר' שגררה עליו ביקורת, שאלו אותו תלמידיו, רבינו, הרי יש לך מה להשיב לדבריהם ומדוע לא תענה תשובה ברורה שתסביר את דרכך?
השיב להם, אם אני אשיב לחורפי דבר, בעשר הדקות הראשונות יהיה זה לשם שמים, אבל לאחר מכן אני חושש שכבר תיכנס בי תאוות הניצוח וזה כבר לא יהיה רק לשם שמים, לכן אני שותק מראש!
ועתה, נרעד מעט קולו של רבי אהרן לייב: "אם רבי שמחה זיסל שהיה צדיק גדול, לא יכול היה עם ה'לשם שמים' יותר מעשרה רגעים ואולי קצת יותר, אינני יודע מי כאן במחלוקת הזו מתכוון לשם שמים…" עד כאן המעשה.
והיה רבינו אומר שרואים במציאות שמחלוקת היא אש שאוחזת את כולם וכל מי שמתעסק איתה נכווה קשות, ובכל זאת אנשים נסחפים אל המחלוקת וצריכים התגברות גדולה כדי להתרחק ממנה.
כמו שהיה עם עדת קורח, שמשה רבינו הזהירם לפני שאמר להם להקטיר קטורת שסם המות נתון בתוכו, והם ידעו שעל ידי מעשה הקטורת שלא כדת נשרפו נדב ואביהוא, והם ידעו שרק מי שייבחר יצא חי וכל השאר יאבדו. איך הם הלכו להקטיר את הקטורת אחרי ששמעו כזאת אזהרה מפורשת מפי משה??? וביתר שאת, הרי משמע מדברי חז"ל שקורח עצמו האמין לדברי משה שכולם ימותו, ואף על פי כן לא אמר להם להפסיק!!! זה פלא עצום?
אלא שזו המציאות, שהנכנסים למחלוקת אינם יוצאים מזה אפילו שנגרם על ידי זה מיתה וייסורים קשים ומרים. . וההסבר בזה הוא כעין מה שכתב הגר"א בביאורו [משלי א, כג] על דברים בטלים שמושכים את האדם לפי שמשרה עליו רוח טומאה, וגם מחלוקת זה כך.
לפני כשנתיים הגעתי לארץ ישראל ונצרכתי לנסוע במונית
בחורף תשע"ד הגיע רב קהילה חשוב מחו"ל לרבנו בשעת הצהרים, ואמר לראש הישיבה: "רצוני לספר מעשה איך כבוד תורתו הציל את קהילתי.
"לפני כשנתיים הגעתי לארץ ישראל ונצרכתי לנסוע במונית, נקשרה שיחה ביני ובין נהג המונית, כשירדתי אמר לי שרצונו להעניק לי ספר.
"סיפר אותו נהג שזמן מה קודם קיבל כהכרת הטוב מתנה מנוסעים שנסעו במונית שלו, סֵפֶר המביא דברי תורה מרבינו [מזקנים אתבונן ח"א שכתובים בו דברים בגנות המחלוקות] והיות והוא לא מאותם האנשים הקוראים ספרים, חיפש הזדמנות לתת אותו לאדם מתאים, והחליט לתת לי את הספר.
"כשעיינתי בספר, סיפר הרב, ראיתי שכתוב שם הרבה בענין לסור ממחלוקת, על ויתור, ועל בין אדם לחבירו, והכל בצורה פשוטה ברורה מעשית ולא משתמעת לשתי פנים".
המשיך הרב וסיפר לראש הישיבה: "ראיתי שבהשגחה פרטית נשלחו הדברים האלו אלי, היות וקהל עדתי רובם עשירים והיה אי שקט ומחלוקות רבות ביניהם. עברתי בעצמי מאחד לשני לאותם עשירים שבקהילתי עם הספר הזה, ועם כל אחד למדתי דברי ראש הישיבה הנ"ל.
"דבריו הפשוטים של ראש הישיבה עשו על אותם עשירים תקיפים רושם, והשפיעו עליהם לסור מהמחלוקת, וכעת שקטו כל המחלוקות, ושוררת אהבה ואחוה בין כל קהל עדתי, ומתוך הכרת הטוב, וכן על מנת שראש הישיבה ידע ההשפעה העצומה של דבריו, ראיתי לבוא לספר לו מעשה זה".
שיש ציפור אחת שרגישה לריחות
סיפרו לראש הישיבה על אדם שהתלונן על רוע מזלו, והנסיונות הרבים שיש לו, שלכל דירה שאליה הוא עובר נתקל תמיד בשכנים בעיתיים.
השיב רבנו שהיה מעשה באחד שהיה לו ריח רע, ולכל מקום שהיה מגיע היה מתפלא ומשתומם, איזה ריח רע יש לאנשים שם, רק על עצמו לא חשב…
ואמר ששמע מהגה"צ ר' שרגא גרוסברד זצ"ל ששמע מהמשגיח דגרודנא הגה"צ ר' שלמה הרכבי זצ"ל הי"ד בשם המדרש, שיש ציפור אחת שרגישה לריחות, ואף שבדרך כלל בעלי חיים לא רגישים לריחות רעים כבני האדם, אותה ציפור כן רגישה לריחות ואינה יכולה לסבול ריח שאינו טוב.
סובב הקב"ה שלציפור זו בעצמה יהיה ריח רע, ולכן כל מקום שהיא נמצאת היא מואסת בו, ונודדת כל הזמן למקום אחר וכו', כי חושבת אולי מקום אחר יהיה יותר טוב, אבל יש גם שם ריח רע ויוצא שלכל מקום שהולכת מרגישה שיש שם ריח רע, רק לא משערת לעצמה שהריח בא ממנה!!!
סיים ראש הישיבה את דבריו ואמר: זה משל לבני אדם שתמיד תולים את הבעיה באחר, ורק לא בעצמם. אדם מתנהג שלא כשורה, אחר כך בא למקום אחר וגם שם מתנהג לא כשורה, וכשקשה לו ושלא מסתדרים העניינים במקום, הוא מתאונן ואומר המקום לא טוב… במקום להבין שהוא עצמו לא בסדר!!
הגיהינום מלא גם באנשים צודקים
בסיום דבריו מביא הרב סחייק עוד מעשה נורא שמופיע בספר 'חכימא דיהודאי', אודות דבר המחלוקת. וזו לשון המעשה:
יהודי יקר נעים ונחמד המסובך בצרות, נכנס אל הבית ברחוב חזון איש 5 ותיאר את הבעיות שמסתרגים על צווארו תקופה אחרי תקופה, ולא מסתיימים. הרב התעניין: אולי פגעת פעם באדם בצורה חזקה?
היהודי הישר וההגון, חשב וחשב, ולא מצא.
"תיכנס לחדר הסמוך ותחשוב היטב אולי בכל זאת. שהרי כל כן הרבה צרות זה משהו חריג" – יעץ לו רבי אהרן-ליב.
יצא האיש מהחדר, חישב את מהלך שנות חייו במשך דקות ארוכות, שב ונכנס: "אכן קרה פעם אחת בלבד שפגעתי בפלוני ועד עמקי השיתין שלו, אבל, באותו מקרה הייתי צודק [כי הוא היה רשע ורע, לכל הדעות] ולא שהייתי צודק בתשעים ותשע אחוזים אלא במאת האחוזים".
גדול הדור שמע את דבריו, ואמר לו: דע לך יקירי, בתי האסורים ובתי כלא מלאים באנשים צודקים. שקט השתרר בחדר רבי אהרן-ליב הפר את השקט: "מה כוונתי לומר לך? ….
הגיהינום מלא גם באנשים צודקים. כי לא כל פעם הצדק מתיר להלבין פנים. הצדק לא מתיר להרוס בית, לרסק משפחה. הוא לא מתיר לי לבזות את אשתי. הצדק לא מתיר לי לסכסך בין קהילות – גם אם אני צודק במאת האחוזים, לא תמיד מותר לפרסם קלונם של אנשים, או להקניט, להפסיד פרנסה ליהודים וכדומה".
רבנו זצ"ל חיבר והמליץ לומר תפילה מיוחדת על מנת לסור ממחלוקת ולשון הרע, ולהרבות אהבה ואחוה בעם ישראל, וזה נוסח התפילה כפי שחוברה על ידו:
"יה"ר מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שנזהר מלשון הרע, ממחלוקת ומשנאת חינם, ותטע בלבנו, ובלב כל עמך בית ישראל, אהבה בין איש לרעהו. ויקוים בנו, שנמצא חן ושכל טוב בעיני אלוקים ואדם".
וראוי לומר בקשה זו אחר תפילת שמונה עשרה, לפני ה-"יהיו לרצון" האחרון.