היתה לי הזכות להשתתף בשבת ערב חג השבועות, בסעודה שלישית בישיבתו של מו"ר הגאון רבי חיים קוק שליט"א בירוחם, נשא דברי חיזוק הגאון רבי אברהם משה פיליפס מראשי הישיבה, בהדגישו שקבלת התורה בו הקדימו ישראל נעשה לנשמע, עיקר עניינו שהם הבהירו מה סוג הקבלה שלהם, לקבל תורה יש בו פרטים רבים הכוללים לימוד התורה וקיום מצוותיה, אבל אצל רבים גם אחרי הלימוד והידיעה יכולים להישאר הדברים כהמלצה בעלמא, הם אמנם מכירים בצורך של הקיום, אבל הביצוע קשה ומכביד עליהם והם לא ממהרים ליישמו.
עם ישראל באמרו כל אשר דיבר ה' נעשה של "נעשה" אנחנו לא מדברים תאוריות, תורה זה "לעשות" וממילא אין מקום לשאלות מה כתיב ביה, כי הוא האלוקים שבראנו, הוא שהוציאנו ממצרים, הוא המקיים אותנו והוא אומר שכך בדיוק צרכים להיראות החיים, וממילא נעשה בכל מחיר.
הוסיף וסיפר הרב פיליפס בהתרגשות על שכנו 'סער חקלאי'. סער גדל בבית מנותק מחיי תורה בניתוק מוחלט, בצבא שירת ביחידת מסתערבים, סער בטבעו תמיד ביקש להיות הכי טוב… ואכן העפיל במקומו והיה לאחד מאנשי המבצעים הגדולים.
בשיא פעילותו השתתף סער במבצע בו ניסו הוא וחבריו לחלץ את החייל נחשון וקסמן הי"ד שנחטף על ידי מחבלים ונהרג במהלך ניסיון החילוץ. סיפורו של נחשון הי"ד הסעיר אז את כל העם היהודי! מי לא התפלל להצלתו? המונים מאחינו הרחוקים נענו אז לקריאתה של אמו לשמור שבת למען שחרורו, וכל מי שהיה באותו זמן עובר בקרבו רטט כשנזכר בתפילת הרבים בה השתתפו המוני בית ישראל ליד שריד מקדשנו.
בעצם יום השבת התקיים מבצע נועז לשחרורו, כשבסיומו נהרג נחשון בעצמו הי"ד, וגם פטירתו היתה מעמד של קידוש ה' כשאביו עמד בחוזקה מול שאלת העיתונאים להיכן נעלמו התפילות והקבלות, והוא אמר "לאבא מותר לומר לא!"
סער חקלאי, כחייל נועז ומצטיין, היה כאמור חבר באותו צוות שהסתערו באותו מבצע.
עם סיום שירותו הצבאי טס כמו חיילים משוחררים רבים למזרח הרחוק, ביום מן הימים הוא רואה מודעה על סוף שבוע מהנה לצעירים, אוכל טוב אווירה נעימה, מרצים בכירים…
הוא יוצא לשם והצטרף למאות המטיילים שהשתתפו באותו סמינר, היו במקום סגל מרצים של "ערכים" בראשותו של הרב מרדכי נויגרשל שליט"א, הראיות החותכות על מציאות ה' ואמיתת התורה, כשהדברים יוצאים מהלב, ויחד עם חווית הקדושה של שבת קודש, עשו חריש עמוק בליבם של סער וזוגתו, הם גילו את האמת וזה מביא אותם להחלטה ברורה שהם צועדים לדרך חדשה, לדרך של אמונה מעשית וקיום המצוות…
הם היו משונים בהכל, בצורת השמירה, במראה החיצוני, אבל היו נחושים להמשיך בדרך בכל מחיר
מהר מאוד הבינו שלהמשיך לגור באזור המנותק בו הם גרים ולהתקדם ביהדות זה בלתי אפשרי והם מגיעים לגור בתוככי השכונה החרדית ברמות, הידע שלהם באורח חיים חרדי שואף לאפס, הם היו משונים בהכל, בצורת השמירה, במראה החיצוני, אבל היו נחושים להמשיך בדרך בכל מחיר, לאחר מספר שנים מועט היה סער לאברך בן תורה תלמיד חכם הבקיא בכל חלקי המשנה ברורה!
ביום מן הימים פונה אליו שכנו הרב פיליפס ושואל: מה הביא אותך לידיעה העצומה הזאת, אברכים רבים שכבר נמצאים בהיכלה של תורה עשרות שנים לא זכו לדעת את המשנה ברורה על בוריו, אתה חזרת זה לא מכבר בתשובה וכבר בקיא אתה בכל חלקי המשנה ברורה בתורה נפלאה, היתכן?
סער עונה בפשטות, גילינו את האמת והבנו ברור שאנו מחויבים לדרך, מכאן החלנו ליישם, אך אז הבנו שלא בדיוק עושים מה שצריך לעשות אלא יש פרטים וחילוקים, ובשביל לדעת צריך ללמוד, התיישבתי ללמוד עם חברותא משנה ברורה והייתי מתעקש ללמוד ולחזור עד שהיה ברור לי שהבנתי את מסקנת ההלכה, הייתי מסכם את הדברים למעשה, ולאחר שקבלתי הסכמה לסיכום הייתי מגיע בערב לביתי ולומד את סיכום הדברים עם רעייתי, עד שרכשנו ידיעה בכל ענייני אורח חיים, שלא תהיה לנו בעיה ביום יום.
כיום לא תמצאו בספר הטלפונים הירושלמי את השם סער חקלאי, במשך הזמן הוא ראה שכל יהודי חרדי שאומר לו את שמו ושם משפחתו מרים גבה, הוא בקש לשנות את שמו לשם המשפחה הקודם, אותו שם משפחה שנשא סבו שהיה חניך ישיבת סלבודקה, ואביו שגדל בתקופה בה רבים עזבו את הדרך שינה זאת.
הוא נכנס לשאול את מרן שר התורה הגר"ח קניבסקי זצ"ל, ור' חיים הפתיע אותו כששאלו מה דעתו של אביו בעניין, והוא ענה שאביו מתנגד להחלפה, אמר לו ר' חיים כל זמן שאביך חי הנך מצווה בכיבוד אב אל תחליף את שמך, רק בעת שישב שבעה על אביו החזיר את שמו לשם הקודם.
וטעות זו צריכה להידרש יפה וללמד אותנו
מכאן נצא להבין נקודה מרכזית ויסודית מתוך דברי הפרשה, פרשתנו מתארת כיצד קורח ועדתו ביקשו לעצמם כהונה, ומשה רבנו השיב להם במילים הבאות: "שִׁמְעוּ נָא בְּנֵי לֵוִי. הַמְעַט מִכֶּם כִּי הִבְדִּיל אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל אֶתְכֶם מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל לְהַקְרִיב אֶתְכֶם אֵלָיו לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת מִשְׁכַּן ה' וְלַעֲמֹד לִפְנֵי הָעֵדָה לְשָׁרְתָם. וַיַּקְרֵב אֹתְךָ וְאֶת כָּל אַחֶיךָ בְנֵי לֵוִי אִתָּךְ וּבִקַּשְׁתֶּם גַּם כְּהֻנָּה" (במדבר טז, ח-י).
במדרש (במדבר רבה יח, יח) מבואר שמשה רבנו נתבע על שאמר לקורח ועדתו: "רַב לָכֶם בְּנֵי לֵוִי", שבעקבות כך אמר לו הקב"ה: "רַב לָךְ אַל תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי עוֹד בַּדָּבָר הַזֶּה" (דברים ג, כו). ומכאן אנו למדים שהיה שורש אמת בתביעתם של קורח ועדתו ובשאיפתם לזכות בכהונה כדי להשיג גדלות רוחנית.
הזוהר הקדוש אומר, שלעתיד לבוא שאיפתו של קורח תתגשם והוא יכהן ככהן גדול. ואם לא היתה זו שאיפה שמקורה בקדושה, לא היה שייך שהיא תתקיים בבוא הגאולה!
בלבו של קורח שכנו שאיפות אדירות וכבירות. הוא ביקש להשיג קרבת אלוקים ברמה הגבוהה ביותר שאדם יכול להגיע אליה עלי אדמות. מתוך כך התעוררה בלבו המחשבה: 'הרי אני רק לוי, שעומד על הדוכן ומזמר, בזמן שהכהנים הם אלו שמקריבים את הקרבנות לריח ניחוח לה'. התפקיד הצנוע שלי לא יכול להביא אותי לפסגות של קרבת אלוקים, אין לי מספיק אמצעים כדי להעפיל למקום הגבוה אליו אני שואף'.
אך בנקודה הזו היתה הטעות החמורה של קורח, וטעות זו צריכה להידרש יפה וללמד אותנו כי כל אדם צריך לשאוף לגדלות, ויכול להגיע לגדלות בלי שום תנאים מיוחדים ונדירים. התנאים היחידים שהאדם צריך כדי לגדול, הם הנסיבות והיכולות שאלוקים נתן לו ביום לידתו. המשפחה שבה הוא נולד, החברה בה הוא גדל והכישורים שניתנו לו משמים – הם מרחב הצמיחה הטוב ביותר עבורו להשגת גדלות וקרבת אלוקים.
על עניין זה הרחבתי רבות בספרי "להאיר" על חומש במדבר ללמד בני יהודה קשת, איך לגדול כל אחד בכוחותיו. ואמנם כאן אני מבקש לנגוע בנקודה נוספת בה לא נגעתי בספר:
אם אמנם כמו שהקדמנו קרח בא בדרישותיו מחמת שאיפותיו הגדולות בעבודת ה' איך יובן לנו מה שמבואר ברש"י שקרח התלוצץ מול ראשי בני ישראל כל הלילה עד שהגיעו למצב שכפרו בתורה משמים, וזה מעלה תמיהה איך מעמד שבו רוצים להתעלות מביא אותם למצב ההפוך לחלוטין, שכפרו בתורה משמים?
והתשובה הטמונה כאן היא אחת הטעויות החמורות הקיימות אצל רבים מאיתנו, גישתו של קרח היתה: אני צריך להעפיל בעבודת ה', זה לא רצון שלי, זאת היא חובת היהודי להגיע למיצוי המקסימלי בעבודת ה', אבל לצורך כך אני מציב רשימת תנאים, אם אקבל אותם מה טוב, אוכל להעפיל ולהתרומם בקרבת אלוקים, אך אם לא אשיג זאת, הווה אומר שאני לא יכול להגיע לפסגות אלו, עבודתי אפוא לא שווה ואני עוזב הכל! בדיוק כאן טמון הכפירה בתורה מסיני.
מרן הגר"מ פיינשטיין זצ"ל (דרש משה דרוש ט"ו) אומר שעצם קבלת התורה בסיני, קודם כניסתנו לארץ ישראל, יש בה כדי לבטל לחלוטין שיטות הרפורמים האומרים לשנות את חוקי התורה ולהתאימם לרוח הזמן, לקצב ההתפתחות והמודרניזציה – שהרי לא תיתכן שאותה תורה שנכתבה לפני אלפי שנים, בתקופת הביניים בה העולם היה כ"כ שונה תתאים לתקופת דורנו אנו…
אומר רבי משה: הרי התורה ניתנה במדבר בה לא התמודד אף אחד עם חלקת אדמה, עם דאגת הפרנסה וכדו', הכל הונהג שם ע"י הבורא ומ"מ ניתנה שם התורה והיא אשר הורתה לנו כיצד ננהג בבואנו לארץ עם כל הניסיונות הקשים של קיום המצוות התלויות בארץ וכדו', א"כ לעולם יש להנהיג את דרך התורה וזאת התורה לא תהא מוחלפת!
ואף אנן נענה אבתריה דר' משה הגדול: לא לרפורמים נשיב, כי אם לרפורמי הקטן המסתתר בסתר ליבנו ומחשבתנו, כאשר אנו שומעים את אותן קולות האומרות כי כהיום לא ניתן לחנך לתורה בדרך של הסבים והסבתות שלנו, הדורות השתנו… התנאים השתנו, הנסיונות אינן אותן נסיונות, קשה להלך נגד כל העולם… ועוד ועוד מסוגי טענות ומענות אלו. התשובה לכל הטענות האלו: "משה קיבל תורה מסיני" רוב חלקי התורה לא היו שייכים ואקטואליים שם במדבר, ובכל זאת כך היא צורתה של התורה, והיא לא תהא מוחלפת, וממילא גם אנו מול כל קושי אישי וציבורי נקיימה ככתבה וכלשונה.
אנשים בספינה בקשו לקפוץ למים
אחת המשפחות המפוארות בקהילה התורנית בקליבלנד הייטס, היא משפחת מורגנשטרן, מרביצי תורה ועומדים על משמר הכשרות, סיפר לי בן המשפחה הרה"ג ר' בן ציון מורגנשטרן: סבו עזב את אוסטריה מיד אחרי 'ליל הבדולח' יחד עם קבוצת יהודים גדולה, הם הרגישו שהקרקע בוערת תחתיהם וחייהם בסכנה גדולה, הם שילמו ממיטב כספיהם ועלו לספינה לעבר אמריקה החופשית, אך בהגיעם לשערי אמריקה סרבו להכניס אותם בטענה שהם באים מארץ אויב, וביקשו לשלוח אותם חזרה לאירופה.
אנשים בספינה בקשו לקפוץ למים, החזרה לאירופה הבוערת לא היתה אפשרות קיימת, אך סבו התחנן שלא יעשו זאת, שיתפללו והקב"ה יפתח להם מקום אחר, וכך הווה, רב החובל ניסה את מזלו לעבר דרום אמריקה וכך מצאו עצמם אחרי תקופה מתקבלים בוונצואלה.
סבו שהיה שוחט ובודק, החל לקחת אחריות על ענייני היהדות של המהגרים החדשים, אך משבא להכניס את בנו הגדול לבית הספר היהודי, גילה כי בית הספר חלש מאוד מבחינה יהודית. לאחר מחשבה החליט שאת בנו הוא ישלח דווקא לבית הספר הכללי, בטענה כי כשילמד עם גויים ידע שלא כך נראה יהודי! את החינוך הוא יקבל בבית, בתוספת למלמד שילמדו תורה אחה"צ, אבל אם ילמד בבית הספר היהודי והיהדות שם תהיה ברמה של 'יותר פושר מפושר', יאבד חלילה את יהדותו לגמרי.
עד גיל שמונה הלך הילד לבית הספר הגויי, אך אז באו בני הקהילה בטענה, אתה אומר לנו איך לשמור ולקיים כל מה שצריך ואתה שולח את בנך ללמוד אצל הגויים? להסביר להם את שיקולו הדק לא היה שייך, הם לא היו יורדים לסוף דעתו, ולכן החליט לנסות לשלוח לבית הספר היהודי, אלא שבסוף היום הודיע לו מנהל בית הספר שהכיפה שעל ראשו חריגה בבית הספר, מחר, דרש להגיע ללא כיפה!
למחרת כבר לא הלך יותר לבית הספר היהודי! הוא כן נשלח לשוויץ הרחוקה… כן, בגיל שמונה עזב הילד את הבית בעידן שהטלפון לא היה מצוי, ללכת לארץ רחוקה וזרה, רק כי צריך לקבל חינוך יהודי ללא פשרות!
כך גדל הילד שנים בלי הוריו ומשפחתו, עד שגדל ועבר ללמוד בישיבת טלז בקליבלנד, שם צמח לאחד ממופלגי הלומדים והקים את ביתו המפואר כך הקים בית גדול של תורה ויראה.
זה בדיוק המסר ביציאתנו ממעד הר סיני, אין לנו שום מקום לתנאים, אמרנו נעשה ונשמע, קבלנו ללכת אחרי ה' באש ובמים, איך וכיצד אין זה מקום של שאלה, הדבר היחיד זה ה'לעשות!'
כישלון בתפיסה זו היא שמביאה את קרח ועדתו יחד עם מאתים ראשי סנהדרין לרדת בחייהם לשאול תחתיה, כי מי שמבקש שיתקיימו תנאיו ותפיסת יכולותיו, אחרת, אינו רואה עצמו חלק מקבלת התורה הוא הוא אשר כופר במעמד הר סיני.