אחד מגדולי הדור לפני כמאתיים שנה, היה רבי שלמה זלמן רבה של מיר. ספרו "שלחן שלמה" שימש בזמנו כעין קיצור שולחן ערוך, ואף ה"משנה ברורה" השתמש בו רבות, כמוזכר בהקדמתו, וכן לאורך הספר. רבי שלמה זלמן חותם את הקדמתו לספרו, תוך ציון כי הוא בנו של "הרב ה"ה החסיד המפורסם מוה"ר יהודה לייב זלה"ה, הנקרא בפי כל ר' לייב מירקס". על ר' לייב מירקס זה, מסופר המעשה הבא, מפי מקורות מהימנים.
העגלון קיבל תשלום כפול. בעשירית מן התשלום העודף הוא שכר שולייה שיחזיק את המושכות בעת שהוא מתנמנם על מקומו, וידרבן את הסוסים קדימה – לייפציגה. כרסתנים ורזים, גבוהי קומה ושאינם כאלו, שהמכנה המשותף היחיד ביניהם היה פרנסה, או נסיון לפרנסה, ממסחר בבדים, שרועים היו על מושביהם, ראשיהם מתנודדים בקצב אחיד עם רעש פרסות הסוסים. עצים עבים חלפו ביעף, ירח מלא ליווה את העגלה מלא הדרך, והאיר את פני היושבים בעגלה, כאשר נבעתו מחמת גומה קטנה שהקפיצה את העגלה והחרידה את שנתם.
ר' לייב הרים את ספרו גבוה יותר. הוא ישב דחוק בין שני סוחרים, ככל הנראה עייפים ביותר. זאת למד מן העובדה, שמפעם לפעם היה עליו להתאמץ בכל כוחותיו, כדי להסיט הצידה את משקלם, ממנו והלאה. הירח האיר יפה את האותיות השחורות, והוא שמח על ההזדמנות שנקרתה בפניו, ללמוד באישון ליל, ללא טרדות. כאן איש אינו דופק על הדלת ומבקש דבר מה. ילד אינו בוכה באמצע הלילה. שקט. לילה. יער. כרכרה. לימוד תורה רצוף בשקיקה. לקראת בוקר עייף, והביט סביבו. הוא לא היה בטוח כי היה זה נבון מצד בני משפחתו לשלוח אותו אל היריד, אך משזה היה רצונם, לא מצא עילה להתנגד. בכיסיו שכנו אלפיים רובל, אותם הפקידו בני ביתו ברשותו באומרם: "אנחנו נישאר כאן להמשיך לטפל בעסק, ואתה תסע ליריד ותחזור עם סחורה לשנה הבאה".
בהגיעם ללייפציג, השתומם ר' לייב לשמע העובדה, כי היריד נמתח על פני חודש. "חודש ימים?", תהה בינו לבין עצמו, "בשביל חתיכת בד?! חודש?! הרי בחודש, שהוא שלושים יום, שהוא ארבעה שבועות ועוד, שהוא עשרים ותשעה ימים ועשרים ותשעה לילות, שהוא… אפשר להספיק ללמוד את מסכת… ואת ה…". חודש… גיחך ר' לייב בינו לבין עצמו, בשעה שעשה את דרכו אל בית המדרש. הוא נכנס פנימה, וחיוך זרח על פניו למראה ארון הספרים העמוס. איי, איי, ר' לייב, עולם הבא בעולם הזה, תתחיל ללמוד, לפני שייגמר החודש. הוא כבר הכיר את עצמו, ומיד עשה לעצמו סימן לזכור בסוף החודש לרכוש בד עבור החנות.
נעימותיו של ר' לייב מילאו את חלל בית המדרש, הסתלסלו בינות הנברשות העתיקות, שבו כהד אל נפשו ויהי ר' לייב כנער צעיר. חודש ימים ללא טרדות, ללא כל הפסקות. תורה. תורה. תורה. בלילות היה חולף בליבו רטט זעיר של פחד, אולי ושמא יורידו משכרו בעולם הבא, על הנאתו המרובה בעולם הזה בלימוד התורה. אך הוא זכר היטב, כי אדרבה, זו היא מטרת היהודי בעולם, ללמוד תורה בהנאה צרופה. או אז, היה עולה על יצועו, ותערב עליו שנתו.
היתה זו שעת צהרים. ראשו של ר' לייב היה שעון על ידיו, אלו היו שעונות על ברכו וזו שעונה היתה על הספסל. סוגיה עמוקה. אחוז מחשבות פנה אל אדן חלון בית המדרש, לשאוף אויר צח. שרעפיו משתרגים גבוה מעל גבוה, ועיניו פקוחות אך אינן מבחינות. המולה רבתי התרחשה ביריד. אורזים. הולכים הביתה. היריד נגמר. קולו הגרוני העמוק של סבל גברתן, חדר לתוככי בית המדרש. "הביתה". ר' לייב ננער לפתע. חודש?! עבר חודש?! בזריזות נעורים הוא העטה על גופו את מעילו העליון, ובעודו ממלמל בהשתאות "ימינו כצל עובר", אץ רץ אל מה שנותר מן היריד, כדי לתפוס משהוא. דרכי היריד לא היו מלאות. פה ושם התרוצצו אנשים שהאיחור הפך להם לטבע, והוא ר' לייב מחפש בעיניים נואשות לקנות סחורה.
הנה, בד אדום, נראה משובח, תוויתו העידה עליו, כי הוא משמש לסימון דרגת עובדי בית המלוכה. לבטח בד משובח הוא, שח ר' לייב בינו לבין עצמו, שלשל את אלפיים הרובל לכיסו של הסוחר ההמום, ולא ידע ר' לייב, בעודו מפקח על הסבלים שהעמיסו את גלילי הבד הענקיים, כי השימוש בבד זה הוא מועט ביותר, לסימון דרגות בלבד, ואף סוחריה הגדולים ביותר של ארצו, אינם צורכים בשנה כמות כה גדולה. שוב אפפוהו השקט, הלילה והיער בתוככי הכרכרה העושה את דרכה לביתו, ויישב ר' לייב שלו ושאנן, וישקוד על תורת ה'. בני ביתו מצמצו בעיניהם למראה גלילי הבד האדום שנפרק בזריזות בפתח חנותם. הוא לא נבהל כלל כאשר שחו בפניו, כי אין כל שימוש בבד זה, ואם גם ניניו ימשיכו במסחר בדים, אולי יזכו לראות את פיסת הבד האחרונה נמכרת. הוא לא נבהל. עסקתי בתורה בהתמדה גדולה בימים אלו, ואין ספק שלא נפסיד דבר, אמר לבני ביתו. כעבור חודש, שוטט בין סוחרי מיר נוכרי בעל שפם מטופח בשם רדזוויל, והציג עצמו כמנהל חצרו של הדוכס מנשוויז הסמוכה למיר. הדוכס החליט לפתע פתאום, כי עליו להפוך את היוצרות, סח לסוחרים ההמומים. חלף תלבושתם הרגילה של משרתיו וסימני הדרגה האדומים, ילבשו הללו מהיום בגדים מבד אדום, מן הסוג ממנו היו תופרים עד כה את סימני הדרגה, וסימני הדרגה ייתפרו מבד פשוט… רדזוויל פכר את ידיו בייאוש וסיפר, כי ניסה את מזלו בכל מקום, ודומה כי מזלו ביש. אין יריד כעת, ואין סוחר המחזיק ברשותו סחורה בכמות כה גדולה. סוחר אחד, דווקא כן החזיק ברשותו כמות כה גדולה.
"אם חשבתם, כי ר' לייב הרוויח יען הדוכס השתגע", סיים מי שסיפר את הסיפור, "דעו לכם, כי הדוכס השתגע כדי שר' לייב ירוויח".
(מאורות הדף היומי)