1. איזו אות נוהג מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א לכתוב בס"ת?
המנהג הוא שבסיום כתיבת ס"ת מכבדים הרבה אנשים לכתוב אות בס"ת, אולם היות ואין כל האנשים יודעים צורת האותיות ע"פ ההלכה, יש בזה ב' דרכים: יש נוהגים שהסופר עושה קודם אותיות חלולות, ואח"כ אלו שנתכבדו בכתיבת האות צריכים רק להשלים, או שהסופר עושה אותיות שבורות, והיינו שמשאיר הפסק באמצע האות, והמכובדים עושים את החיבור בין שני חלקי האות.
והנה נהגו הגדולים שמכבדים אותם בכתיבת אות, לכתוב אות שלא נשלמה כל צורתה ע"י מסגרת, כי אז יש סברא שכבר נגמרה המצוה, ומכיון שהם רוצים להשתתף בכתיבת הס"ת עדיף להם לכתוב אות שעדיין לא נשלמה. ועוד יש נוהגים, שאם הסופר כבר עשה את המסגרת בשלימות, אז הם בוחרים למלאות את האות יו"ד, כי בזה יש סברא שכשיש רק את המסגרת אין צורת יו"ד עליה, אלא צורת מ"ם סתומה, ועתה כשכותב המילוי זהו הכתיבה של האות יו"ד. וכן מנהג מרן הגר"ח קנייבסקי שליט"א.
2. מדוע נהג מרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל לכתוב דווקא אות שכבר נשלמה צורתה?
אמנם מרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל היה אומר, שמכיון שהוא רגיל לכתוב ביד ימין, ואת שאר מלאכתו עושה בשמאל, ולכן חושש באיזו יד עליו לכתוב סתם [וכמבואר במשנ"ב סי' ל"ב סקי"ח שלכתחילה לא לקבל סופר כזה, ובדיעבד אין לאסור] ולכן בדווקא כותב אות שנשלמה כבר. ומטעם זה סיפר רבנו שהורה לו הגרש"ז ריגר זצלל"ה להניח תפילין בב' ידיו, דאחר התפילה מחליף לידו השנית מספק (אהל יוסף עמ' י"ז- י"ח).
3. מה עדיף, לכתוב ס"ת בעצמו, או ללמוד ולשלוח שליח לכתיבה?
נשאל רבנו הגראי"ל זצ"ל באחד שלומד ארבע שעות ביום, ורוצה כעת לקיים מצות כתיבת ס"ת, ובידו לכתוב לעצמו ס"ת על חשבון שעות הלימוד, וילמד ב' שעות ויכתוב ב' שעות, או יכול לשלוח שליח – האם עדיף שיכתוב בעצמו, שהמצוה בו יותר מבשלוחו, או עדיף שישלח שליח? והשיב רבנו שעדיף שילמד וישלח שליח לכתיבת הס"ת (לקט שאלות מצויות ח"ד).
4. סגולה לרפואה – לכתוב בס"ת אות שמתחילה בשם האיבר החולה
נשאל מרן הגרא"ל שטיינמן זצ"ל מדוע הוא מקפיד לכתוב בס"ת את האות ע' בדווקא, הרי אינה קשורה לשמו? וענה: משום שיש לי בעיה בעין וזה סגולה לכך (אפיקי איל עמ' קנג. ואמנם לפעמים כותב אות אחרת, והכל לפי הענין).
5. כיצד יש להחזיק את ספר התורה – כשהצד הפנימי כלפי חוץ, או ההיפך?
כתב רבנו הגראי"ל זצ"ל ב'אילת השחר' עמ"ס זבחים (דף כ"ד ע"ב) על דברי רש"י לגבי הולכת הבהמה עי"ש, שמשמע מכאן דדרך כבוד הוא שיהא צד הנאה יותר כלפי העם, ואולי יש ללמוד כאן לענין ס"ת, דיאחזנו באופן שהצד מכובד יותר יהיה לצד העם, וכן נוהגין העולם. אבל אומרים בשם החזו"א, שיאחזנו בצד הפנימי אליו, ע"כ (וכ"ה בדינים והנהגות פ"ה ס"ו בהוראת מרן החזון איש ז"ל).
('כאיל תערוג')