וְלֹא תְשַׁקְּרוּ אִישׁ בַּעֲמִיתוֹ (ויקרא יט יא)
סיפר אחד הרבנים מראשי המוסדות בצפון: לפני כתשע שנים הוא ביקש לצאת למסע לחו"ל לטובת תלמידיו. הוא פנה אפוא להמשגיח הגה"צ רבי דב יפה [זצ"ל] המכיר היטב את מוסדותיו, וביקש ממנו מכתב תמיכה. כמובן, המשגיח ניאות מיד והתישב לכתוב מכתב תמיכה נלהב ביותר.
לקחו את המכתב וירדו עמו לערי המרכז, וביקשו להוסיף אף מברכת גדולי ומאורי הדור שליט"א עבור המוסדות, ואכן גדולי ישראל צרפו חתימתם לברכת המשגיח, ובראשם מרן ראש הישיבה הגראי"ל שטיינמן. עם מכתב זה יצאו השליחים אל הגולה והצליחו להביא בשורה למוסדות.
חלפו שנתיים ימים ונפלה החלטה שצריך לנסוע שוב אל ארץ גולה, להביא מזור אל היושבים בא"י. ובכן, הרי לא מן הראוי להביא מכתב ישן מלפני שנתיים, יש אפוא לערוך מכתב חדש. נכנסו שוב אל הקודש פנימה, והמשגיח רבי דב יפה ביקש להעתיק את המכתב הקודם מילה במילה עם התאריך החדש, וצירף חתימת ברכתו.
נטלו את המכתב ואצו רצו לבתי זקני הדור לבקש את צירוף ברכתם המחודשת, ואכן גדולי ישראל שבו וצירפו חתימתם אחד לאחד. מיד יצאו אל ביתו של מרן ראש הישיבה, ושם קרתה ההפתעה! "איני חותם", פסק מרן.
"התפלאתי מאוד", אומר לנו המספר, "ניסיתי לומר בעדינות למרן שבעבר כבר חתם לנו על מכתב זה בדיוק. אך מרן אומר לי בוודאות: 'על מכתב זה לא חתמתי'. ניסינו בכה וכה, אך מרן בשלו. חזר ואמר פעמים מספר: 'מעולם לא חתמתי על מכתב זה'. פלא פלאות.
"מה התברר? המשגיח [זצ"ל] ברוחב ליבו הוסיף במכתב השני מילה אחת – מוסד חשוב 'ביותר'. על זה הגראי"ל לא הסכים לחתום! 'מוסד חשוב', בסדר; מוסד חשוב 'ביותר'? – איני מכיר את המוסד שלכם מספיק בשביל שאכתוב כך. לא ייתכן אפוא, אמר מרן בוודאות, שחתמתי אי פעם על מכתב כזה. ואכן מרן לא חתם על מכתב כזה. במכתב הקודם היה כתוב רק 'מוסד חשוב', על זה מרן מוכן לחתום. מחקנו אפוא את המילה 'ביותר'.
"חלפו חודשים רבים והנה בשורה מרעישה ומרגשת: מרן יוצא למסע חיזוק בצפון. כמובן, מיד הזדרזנו לבקש שיאות לבקר במוסדותינו לראות במו עיניו את התלמידים ואת פריחת התורה. ואכן זכינו ומרן ניאות להיכנס ולראות ולברך.
"באותה שנה החלטנו לצאת שוב לגולה. שוב מכתב מהמשגיח, שוב נסענו למנהיג הדור, והפעם הפתעה נעימה: מרן ביקש לחתום על הנוסח 'מוסד חשוב ביותר'… "עכשיו אני מכיר את מוסדכם", אמר, "והוא באמת מוסד חשוב ביותר".
(קובץ ממשנתה של תורה גליון 34)