במהלך שיעורו שח הגאון הגדול רבי בן ציון הכהן קוק שליט"א מעשה נפלא אשר שמע ממקור מהימן.
יהודי נכבד מאנגליה ששמו הלך לפניו כאיש מצליח בעסקיו, פנה לחברו הטוב וחשף בפניו מצבו האמיתי וסיפר שלמרות שכלפי חוץ ארחותיו כאחד ה'גבירים', אך לצערו כל זה אינו שלו, ולאחר נפילה מרה בעסקיו, הוא עומד חסר כל אמצעי. והנראה בעיניו שרק הלוואה נכבדה תוכל לסייע לו להיחלץ ממצבו המר ולהתחיל מחדש בעסקיו. וביקש הלוואה אדירה בסך שני מיליון פאונד.
המלווה אישר את ההלוואה ושמחת הלווה היתה עצומה, כאשר בראשו כבר החלו לצוץ רעיונות לעסקים שיצליח על ידם לשוב כבראשונה ולהיות בעצמו מן הנותנים ביד רחבה, אך הלווה הוסיף ואמר שככל הלוואה, הוא מבקש ערב קבלן, שייטול על עצמו אחריות לכל צרה שלא תבוא.
הלווה נענה ואמר לו: עם כל הרצון הטוב, לא הצלחתי להעלות בדעתי מי שיחתום ערבות על סכום גבוה זה, שהרי ערב אינו חותם סתם, אלא רק אם בידיו הסכום הנדרש ומוכן לשלם תחת הלווה את מלא הסכום באם יידרש לכך. אינני מכיר בנמצא אדם כזה.
המלווה שביקש בכל כוחו לסייע לרעהו, העלה רעיון לחלק את ההלוואה בין כמה ערבים, כך שהאחד יחתום על ערבות בסך מאה אלף, השני יחתום חצי מליון, וכן על זה הדרך עד שייחתמו ערבויות בגובה ההלוואה כולה. אך הלווה לא הסכים גם לזה, באמרו שאינו מסכים להתבזות ולבקש מאנשים רבים עזרה תוך חשיפת מצבו האמיתי. זאת ועוד שאחר שייצא שמו בשוק כמי שנזקק להלוואות גדולות, בוודאי לא יימצא מי שישקיע אצלו שוב את כספו. בלית ברירה נפרדו שניהם, כאשר מוחם מהפך בדרכים שונות להשגת הערבות הגדולה.
למחרת השכם בבוקר קיבל הלווה שיחת טלפון מהמלווה, בה הוא מודיע לו כי השיג עבורו ערב, וביקשו לסור למשרדו לחתימת שטר ההלוואה. הלווה הנרגש ביקש לדעת מיהו אותו צדיק המסכים לחתום עבורו על ערבות כה מופלגת. המלווה הודיע ללווה שהערב הוא לא אחר מאשר הקדוש ברוך הוא, שהרי ברשותו סכום זה, והוא בוודאי חפץ מאד להעלות את בנו אהובו מהשבר הכלכלי אליו נקלע.
במלא הרצינות הזמין עורך דין וחתמו יחד על שטר הלוואה כדת וכחוק, ובסופו צוין כי הערב הוא הקב“ה מלא כל הארץ כבודו אשר אמר "לי הכסף ולי הזהב נאום ה' צבקות" (חגי ב, ח).
כשהתקרב מועד הפירעון הודיע הלווה למלווה כי למרות שבס״ד הוא כבר עולה על דרך המלך, אך עדיין רחוק הוא מהחזרת ההלוואה הגדולה. ידידו הטוב הסכים להאריך את מועד הפירעון לזמן נוסף. אך שוב בבוא המועד הנוסף הודיע הלווה שברוך ה' כבר הצליח לגייס רבע מהסכום, אך ייקח עוד פרק זמן ממושך עד שיצליח להחזיר מלא הסכום.
או אז פנה המלווה לערב, ושפך שיח בתחינה לקב"ה באמרו: ריבונו של עולם, הלא הנך ערב על כל סכום ההלוואה הגדולה. אך מי כמוך יודע שסכום זה לא חסר לי, מרוב טוב שהענקת לי. בקשתי שטוחה לפניך תחת זאת לדאוג נא לזיווג הגון לבתי המבוגרת שכבר עדו עליה כמה וכמה הרפתקי, ושערותיה מלבינות.
ואכן לא ארכו הימים ובס״ד בתו המבוגרת באה בשמחת האירוסין עם חתן מצוין!
לאחר תקופה עלה הלווה למשרדו של המלווה, הודה לו בהתרגשות שהציל את חייו וחילצו מן המיצר בנתינת ההלוואה הגדולה, ובעזרת ה' עסקיו פורחים, וכעת עולה בידו בשעה טובה להשיב מלא ההלוואה בס"ד.
המלווה הפתיע את חברו באמרו שאינו רוצה לקחת ממנו אפילו פרוטה, כיון שהערב כבר שילם מלא הסכום. וסיפר לו עניין השידוך של בתו. הלווה הנדהם לא ידע את נפשו ותהה שמא השתבשה דעת המלווה, אך זה חזר ואמר כי אינו מעוניין לקבל ההלוואה בחזרה.
אמר הלווה, בכ"ז מוטלת עלי החובה להשיב לערב מלא הסכום. ואמנם למלווה בן-אנוש יכול להשיב ממון, אך הוא מהפך בדעתו כיצד יוכל לשלם למלכו של עולם את חובו.
היה זה בשנת השמיטה הקודמת ולאחר התבוננות בהשגחת ה' הפרטית, נמנה וגמר שהטוב ביותר להחזיר לערב את הסכום באמצעות תרומת הסכום לחקלאים שומרי שמיטה המוגדרים ע"פ ירושלמי 'מאמין בחי העולמים וזורע' (שבת לא, א תוס' 'אמונת'), והוא בבחינת 'תנו עז לאלוקים' (תהלים סח, לה) ונותן בזה כוח להושיעו מצרתו. יהי רצון שנזכה להיות מאמינים 'כיתד שלא תמוט' והבוטח בה' חסד יסובבנו.
(גיליון שואלין ודורשין)
מדהים מרגש
אין על אלוקים ישתבח שמו בכל העולמות