וְכֹל אֲשֶר יִּקְרָא לֹו הָאָדָם נֶפֶש חַיָה הוא שְמֹו (ב יט)
סיפר הגרי"מ דרוק שליט״א ראש ישיבות 'תפארת ישראל' ומקורבו ונאמן ביתו של מרן הגר"ח זצ״ל:
פעם נסעתי יחד עם חותני הגאון המובהק רבי מיכל זילבר שליט״א ונכנסנו אל הקודש פנימה למעונו של מרן זצ"ל. תוך כדי משא ומתן בכמה ענינים בפלפול וידיעת התורה, ציטט חותני שליט״א באזני הרב זצוק״ל מה שכתוב 'בנודע ביהודה' שבכל תקופת התנ״ך לא נמצא אדם שנקרא בשני שמות, ולא זו בלבד אלא שגם בתקופת התנאים לא קראו לשום אדם בשני שמות; ומה שמצינו את השם ״אבא שאול״, לא שנקרא כן, אלא שכך היה כינויו.
והעיר על כך מורי חמי שליט״א ואמר: ״כפי הזכור לי, הרי בדברי הימים כן ישנו שם של איש ממשמר הלויים בעל שני שמות, אלא שאינני זוכר כרגע מיהו״.
הגיב הרב זצוק״ל על אתר: ״אתה מתכוון לדברי הימים א' פרק כ״ה פסוק ל״א, שם מופיע השם 'רוממתי עזר' שהוא בעל שני שמות״.
לשמע זאת נדהם מורי חמי שליט״א ולחש באוזני תוך התפעלות יתירה: ״גם לפני מאה שנה לא היו כאלו מושגים, עד כדי כך, להשיב על שאלה שכזו״.
אך בזה לא תם הדבר, לא רק שידע מרן הגר״ח זצוק״ל לצטט את המקור המדויק, אלא שהוסיף כמי שכבר חשב על כך: יכול להיות, שלמרות שהן שתי מילים, עם כל זה חשוב הוא לשם אחד, כמו השם 'בת שבע', שאומר הגר״א כי בגט יש לכתוב אותו בשורה אחת מאחר והוא שם אחד, ומביא על כך ראיה מהגמרא בסנהדרין כב ע״ב שדרשו שדוד המלך ע״ה בא שלש עשרה ביאות על בת שבע וכפי שפירש רש״י שם שדרשו זאת מכך שבפסוק יש י״ג תיבות, ואם נאמר כי 'בת שבע' זה שני שמות, נמצא כי יש בפסוק י״ד תיבות, וא"כ שמא על דרך זה יש לתרץ כי גם 'רוממתי עזר' אינו שני שמות אלא שם אחד.
והמשיך הרב ואמר, כי לעומת זאת ישנן כמה הוכחות כי בימי התנאים אכן היו נהוגים שני שמות, והביא לכך כמה וכמה ראיות, אחת מהן מהתוספתא בקידושין פ״ב ה״ב, שם מובא: ״האומר לאשה הרי את מקודשת לי על מנת שאני יוסף ונמצא יוסף ושמעון״, הרי שהיה שייך דבר כזה בזמן התנאים שיהיה אדם אחד נקרא בשני שמות 'יוסף שמעון', וכך המשיך הרב זצוק״ל להפליא מכל הש״ס כולו שהיה כמונח אצלו בקופסה.
האם מותר לקרוא לאיש בשם של אשה, ולהיפך?
כיוצא ניתן לראות בספר ״טעמא דקרא״ על פרשת כי תצא, שם עוסק מרן זצ"ל בשאלה האם מותר לקרוא לזכר בשם של נקבה או להיפך, ואם עוברים בזה על איסור ״לא יבש גבר שמלת אשה״, ומביא שם בשם שו״ת דברי מלכיאל שכתב (ח״ג סימן עה) שאין לעשות כן כי יש בזה כמה חששות, וזכר לדבר ״לא ילבש גבר שמלת אשה״, וכן הביאו בשם ספר המצרף (סימן פד) שאסור לקרות שם אשה לאיש.
אבל מרן זצוק״ל הולך ומביא שם מהפסוקים וחז״ל וראשונים שלא חשו לזה, וכך מביא עשרות דוגמאות שקראו שם אשה לאיש וכן להיפך: במלכים-ב' יח פסוק ב: ״ושם אמו אבי בת זכריה", ומצינו אמורא בשם ר' אבי במסכת סופרים (פי״ב ה״ו). כמו כן חגית היתה אשת דוד המלך ע״ה, ומצינו בילקוט בהעלותך (רמז תשלו) במנין השבעים זקנים, היה 'חגית' משבט יששכר, וכך הולך מרן ומונה לא פחות משבעים ותשע דוגמאות מפסוקי התנ״ך, מדרשי חז״ל וראשונים בענין זה, בבקיאות עצומה שאין כמותה.
(מתוך מאמר בגיליון 'שיח אמונה')