נגד הלב
מפורסם על הרה"ק ה'דברי חיים' זי"ע, שפיזר ונתן לאביונים סכומים עצומים בערב סוכות; ואף שבכל השנה היה מרבה לתת מתנות גדולות לצדקה, ביותר היה מפזר כסף רב בימים אלה לאין שיעור. וכבר אמר בקדושתו, שאין לך 'נוי סוכה' יותר מן הצדקה שמחלקים בערב סוכות.
בימים שבין יום הכיפורים לסוכות ישב הגה"צ גאב"ד טעפליק זצ"ל במעונו אשר בירושלים עיה"ק, והשיב לשואליו דבר בכשרות ארבעת המינים. באחד הימים נודע לו על כמה משפחות עניות שאין להן מעות עבור צרכי החג, ומאז ביקש מכל מי שבא למעונו שייתן מנדבת לבו עבור העניים. בין הבאים היה איש אחד שהתנצל לפניו, שגם מצבו דחוק מאוד ועדיין לא השיג כסף כדי לקנות ארבעה מינים, ואיך יוכל לתת לאחרים כאשר אין לו כדי סיפוקו והלוא חייך קודמין… נענה הגה"צ מטעפליק ואמר: "אם מחסורך הוא רק 'ארבעת המינים' עדיין עליך לפזר מממונך לעניים, כי ארבעת המינים תוכל ליטול משל אחרים במתנה על־מנת להחזיר; אבל, לאותה משפחה ענייה שלא יהיו דגים ובשר לחג, ובדחקם יוזילו דמעה אחת מחמת מצבם הדל, אזי עלולה דמעה זו לעורר קטרוגים נוראים בשמי מרומים חס וחלילה, ויצטרכו להרבה רחמים וחסדים כדי להמתיק את הקטרוג…".
ואכן, נאים הדברים למי שאמרם, כי בדידיה הווה עובדא, שביקש פעם ביום ראשון של סוכות מאחד המתפללים עמו שיתן לו את הארבעה מינים במתנה על־מנת להחזיר כדי שיכול לצאת בהם ידי חובתו. לאחר בירור הדבר נתברר, שבערב סוכות היה לו אתרוג מהודר ביותר, אך אז הגיע לאזנו קול יללה הבוקע ועולה מביתה של שכנתו הקרובה אליו, ומשדפק על דלת ביתם לשמוע מה קרה נודע לו שהילד הקטן הפיל בטעות את האתרוג של אביו חורגו, והאם ובנה חוששים מאוד מתגובת האב שבוודאי יתרגז עליו ויענישו עונש חמור. ויהי כשמוע הגה"צ מטעפליק את צרתה חזר לביתו ונטל את האתרוג שלו והושיטו להם, כשהוא מורה להם להודיע לאביהם, שהרב ביקר בביתם וראה את האתרוג שלו וקבע שאינו ראוי לברכה, על כן מסר לו אתרוג אחר כדי שיוכל לצאת ידי חובתו למהדרין. ועל כגון זה נאמר "אתרוג כנגד הלב", כי ביותר חפץ הקדוש ברוך הוא בלב טהור, ומידות טובות כאלו עולות עשרת מונים מנטילת לולב ואתרוג נקי ומהודר ללא כתמים.
הרה"ק רבי מרדכי מנעשכיז זי"ע היה חוסך במשך כל השנה פרוטה לפרוטה כדי שיוכל לקנות אתרוג מהודר. פעם אחת בדרכו לקנות את ה'אתרוג' פגש ביהודי פשוט הבוכה מאין הפוגות, וכה היו דבריו: "הנה, לפרנסתי הנני משמש כ'בעל עגלה' המעביר חפצים וחבילות ממקום למקום, ועתה מת עלי ה'סוס' בפתע פתאום ונשבר מטה לחמי"… בירר הרה"ק לכמה מעות הוא צריך כדי לקנות סוס חדש, ונקב הכפרי בסכום גדול העולה כמעט כאותו הסכום שהכין עבור האתרוג. ללא אומר ודברים הוציא את כל צרור כספו מכיסו והושיטו לידי האיש, ובפרוטות שנשארו לו קנה אתרוג כשר בדיעבד, ובשמחה רבה הלך לביתו כשהוא מספר בהתרגשות לבני משפחתו: "כולם יברכו ביום טוב על אתרוג מהודר ואילו אנחנו נברך על סוס מהודר…".
(באר הפרשה)