…'לאחר דין ודברים עם ועד הבית, פנה השוכר למשכיר וביקש שישלם את דמי פיצוץ הצינור'.
כך היה מספר הרב ירחמיאל קראם זצ"ל מול ציבור שישב מתמוגג ונהנה, בדרשות שנאמרו על ידו בחנוכה:
'המשכיר שמע את פרטי הנזק, ובמהירות האפשרית מיהר לשלוח לשוכר המחאה על הסכום הנקוב, דמי פיצוץ הצנרת בדירה אותה הוא משכיר. השוכר, אדם נבון וחושב, תמה לעצמו: כיצד זה משכיר הדירה שאינו ידוע כאדם נינוח במיוחד, מיהר לשלם את נזקי הצנרת, הלא דבר הוא'.
'ושמא השתנה מזגו? אולי נעשה רך יותר'… ורעיון כביר נצנץ במוחו: 'הלא בשבוע האחרון קיבלתי מספר תשלומים לשלם. מים, חשמל, טלפון, אולי יתמזל מזלי והמשכיר ישלם אף חובות אלו, מי יודע'…
אמר ועשה. הרים השוכר את השפופרת, וחייג בשנית אל משכירו בבקשה שישלם אף את חשבונות המים, החשמל והטלפון שהגיעו אליו זה מכבר'.
את השאגות אותם שאג המשכיר על השוכר, ניתן היה לשמוע ברדיוס גבוה במיוחד…
'וכי יש לי כסף מיותר'?! צעק, 'האם אני מחליף את 'קופת העיר"?! סינן לתוך הפומית.
'אז מהו ההבדל בין התשלום הראשון לתשלומים הנוספים'? שאל הרב קראם את שומעיו המרותקים. הקשה ואף השיב: הצנרת שניזוקה היא רכושו הפרטי של המשכיר, ומשכך, עליו מוטלת חובת התשלום. לא כן חובותיו האישיים של השוכר, כמים חשמל ושאר ענייניו, כמובן שאין זה מתפקידו של המשכיר לשלם את מחייתו שלו.
'הבננו'? שאל כשהוא משתף אתו את הציבור…
'הרוח' ו'הגשם'
'אם הנושא הזה נכון', המשיך בלהט, 'זהו ההבדל היסודי בין חנוכה לפורים. בחנוכה הגזירה הייתה על ה'רוח' – הרוחניות של עם ישראל עמדה בסכנה, שהרי מלכות יוון ביקשה 'להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך'. וזאת בשונה מפורים, שם הגזירה הייתה על ה'גשם' והחומריות, 'להשמיד להרוג ולאבד' ביקש המן האגגי, לא פחות'.
'כשנגזרה הגזירה על הגשמיות – החומר, הלא הוא רכושו של המשכיר שהוא ריבון העולם. שהרי הגוף מושאל לאדם לקיום המצוות בלבד, ולא נותר לנו אלא להתקשר למשכיר ולהודיע לו על נזקי הצנרת שברשותו… על כן עמד מרדכי היהודי וכינס את ילדי ישראל שצמו זעקו והתפללו לקדוש ברוך הוא כי הגופות שלו הן. יבוא בעל הגוף ויעמוד על רכושו'.
'אולם בחנוכה, שעה שגזרה מלכות הרשעה על רוחניות כלל ישראל, או אז נלחמו החשמונאים בחירוף נפש על הזכות לקיים את מצוות ה' יתברך, הם לא נחו ולא שקטו עד הניצחון הגדול, ניצחון ניסי ובלתי מובן מבחינה טבעית'.
'הרוחניות, לימוד התורה וקיום מצוותיה היא רכושנו הפרטי, כי 'הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים'. ענייני הרוח אינם אלא באחריותנו הבלעדית, ואין מקום להתקשר למשכיר ולהתלונן, עלינו לפתור את הבעיה בעצמנו, לעמוד ולהילחם על רוחניותנו בחירוף נפש'.
'חנוכה' או 'נחוכה'
'עכשיו הבנתי', משלים אמן הדיבור והרטוריקה את הפאזל, את טווית היריעה בחוטי משי וזהב, 'מדוע קוראים לחנוכה 'חנוכה' ולא נחוכה'. הרי בנס שהתרחש בפורים אנו קוראים במגילה כי אחר הניצחון 'נחו היהודים מאויביהם', ועל מה ולמה לא השתמשו חז"ל באותו מטבע אף בנס החנוכה'?
'לומר לך! כי בעניינים שברוחניות אין מנוחה. במאבקים העומדים בעיקרי הדת, מוטל עלינו השכם והערב להיות ערניים ודרוכים, ולבדוק היטב לאן אויבנו מנסים להפילנו עוד. אין מנוחה כלל וכלל. יש אמנם חניה 'חנו כה', עומדים למספר רגעים, מבצעים הערכת מצב מחודשת כיצד מתקדמים במערכה לאור לקחי העבר ו… ממשיכים בהסתערות על האויב הרוחני.
להבדיל מהאויב הגשמי בו המלחמה אינה בשליטתנו. במערכה גשמית מוטל עלינו להתפלל, לזעוק, לשוב בתשובה, ותו לא מידי'.
כך ולא אחרת, היה ר' ירחמיאל הולך ומשרך רגליו בחנוכה ממקום למקום. מכולל ל'בית יעקב', מחיידר לכנס הורים, וממסיבת חנוכה בארגון פלוני לערב לביבות בערבי כיתה. ללא עצלות, בלי פרסום, ובדרך כלל אף ללא תמורה, היה הולך ומשמיע יסודות חשובים כאלו ואחרים רק לכבודו יתברך.
לשם שמים, וכעצם השמים לטוהר.
הסביבון והרעשן
'לא בכדי בחג הפורים בו הגזירה הייתה על הגשמיות והחומריות, תקנו חכמים משתה ושמחה כדרך הודאה על הניסים שאירעו לגופותינו. ולא זו בלבד, חכמים תקנו אף סעודת פורים, משלוח מנות ומתנות לאביונים, דברים המסמלים את הגוף ואת החומר.
אולם בחנוכה לא תקנו סעודה מיוחדת, כי אם הלל והודאה על הניסים שאירעו לרוחניותנו, על הצלתנו מהגזירות שברוח, עליהם קבעו חכמים דרך הודאה רוחנית שהיא הלל והודאה'.
'כי חנוכה הוא חג הררררררוווח' היה אומר ר' ירחמיאל בסגנונו המיוחד…
'בעוד בפורים אנו מצווים על קריאת מגילה הכתובה בקלף ובדיו, מושגי חומר וגשם, בחנוכה לעומת זאת אין אנו מצווים אלא בתפילת 'על הניסים' בלבד ללא שייכות לדבר גשמי וחומרי'.
'מדהים לראות כי אפילו מנהגי החנוכה שונים בתכלית ממנהגי הפורים. בעוד בפורים מסובבים ברעשנים ואוחזים אותם מלמטה – מקום הרומז על החומר והגשם, לעומת זאת בחנוכה מסובבים בסביבון מלמעלה – מקום הרומז אל הרוח והנשמה'.
'ואם לא די בזאת, אף שוני רב בין מאכלי החנוכה למאכלי הפורים. בחנוכה נהגו לאכול סופגניות המלאות באוויר ורוח… לעומת אוזני המן הפחוסים ומלאים במילוי כזה או אחר'.
הנה כי כן היה זה רעיון המאפיין את חנוכה ופורים לכל אורכם, כשני קווים מקבילים אשר לעולם לא יפגשו זה בזה, והמסר שבהם רב ועוצמתי, נוקב ודורש עבודה מכל אחד.
(מתוך הספר הרב ירחמיאל)