עמוד היומי עם גישמאק! – ברכות לא:
ה'עמוד היומי' אותו אנו לומדים היום (ברכות לא:) מוקדש כולו לחנה אשת אלקנה, ולקורותיה סביב בקשתה לזכות להיפקד בבן זכר, ולאחר מכן קורותיו של אותו בן זכר שזכתה בו לאחר עמל של תפילות הלא הוא שמואל הנביא!
והגמ' מספרת שבשלב מסויים, בעת השתפך נפשה עליה בבקשתה לבנים, אמרה לפני השי"ת שיש ביכולתה לעשות איזו שהיא פעולה לזכות לבנים, אולם היא מבקשת מהשי"ת לבל תצטרך לעשותו. וכך מספרת הגמ': כתיב (שמואל א' א', י"א) "אם ראה תראה" – אמר רבי אלעזר: אמרה חנה לפני הקדוש ברוך הוא: "רבונו של עולם, "אם ראה" – מוטב, ואם לאו – תראה, אלך ואסתתר בפני אלקנה בעלי, וכיון דמסתתרנא משקו לי מי סוטה, ואי אתה עושה תורתך פלסתר, שנאמר (במדבר ה, כח): "ונקתה ונזרעה זרע!"
כיצד חשבה חנה לעשות כן?
לנוכח דברי הגמ' אלו מזדעק הפני יהושע, ונביא את לשונו בזה: "ויש לתמוה חנה דנביאה היתה היאך אמרה 'אלך ואסתתר' לעבור על איסור יחוד שאסור מן התורה? ועוד דהיאך היתה רוצה לגרום שימחוק השם בחנם על ידה?"
מבאר הפני יהושע: "לכן נראה, דמה שאמרה 'ואם לאו אלך ואסתתר', לאו שהיתה רוצה להסתתר באמת, אלא שאמרה כן דרך מליצה והטחת דברים, אם ראה לשמוע תפלתי דרך מתנת חנם מוטב ואם לאו תבוא בטענה זו לתבוע בדין, שהרי אם היתה פרוצה והיתה מסתתרת היתה נפקדת ע"י השקאת מים וא"כ עכשיו שהיא צנועה למה תהא נפסדת?!"
הים שנח מזעפו בזכות מפית לכיסוי חלות
גם משמו של הצדיק החסידי מובא כן שאכן אף חנה בעצמה לא רצתה להשתמש בעצה זו כלל, ואף התפללה על כך בחוזקה, וכך ביאר הרה"ק רבי מאיר מפרימישלאן זי"ע את דברי גמרא אלו, אך קודם נביא מעשה נפלא המובא בספר 'אספקלריה המאירה' (ח"ב עמוד קסז) הקשור בעטיו של ווארט זה.
היה זה בשנת תקצ"ח. בין הנוסעים על סיפונה של האוניה המיטלטלת בין גלי הים בדרכה לארץ ישראל, נימנה גם הגאון הצדיק רבי יוסף זונדל סלנט זצוק"ל העולה מליטא להתיישב בארץ הקודש. בעיצומה של ההפלגה התחוללה סערה עזה, ונחשול שבים עמד על הספינה להטביע אותה. מבע פניהם של רב החובל והמלחים הסגירה את עוצמת הסכנה המרחפת מעל האוניה ונוסעיה, וככל שחלפו השעות והסער הלך וגבר, כך הלכה ארשת הייאוש והשתררה על פניהם של יורדי הים הוותיקים עד בלי השאיר פתח של תקווה לנוסעים המבועתים.
לפתע התרומם אחד הנוסעים היהודיים ממקומו, עלה על הסיפון, ניגש אל מעקה האוניה ושלף מחיקו מפית לכיסוי החלות של שבת, הטילה באחת אל מי הים, ובאורח פלא שקטה הסערה על אתר, הים נח מזעפו, והאונייה המיטרפת שבה לשוט בשלווה על מי מנוחות!
"מה עשית? מה הטלת אל המים?" הקיפו הנוסעים כולם את היהודי האלמוני אשר הופיע להם כמלאך מושיע בעת צרה.
"בטרם צאתי לדרך" פתח היהודי וסיפר באוזני כול. "נסעתי להיפרד ולקבל ברכה מן הצדיק הקדוש רבי מאיר מפרימישלאן זי"ע ולקבל ממנו ברכת הדרך. נענה הצדיק ואמר לי: "הלא תדע כי הים עזות פנים גדולה יש לו ופעמים שהוא מסתער עד בלי יכולת להרגיעו, ובכן מאיר מוסר לך בזאת חפץ זה, והיה כי יסתער הים ולא יאבה להירגע, קח והשלך את החפץ אל הים, ותאמר: 'חפץ זה משל מאיר בן יענטא הוא!' מיד ישקוט הים מזעפו!"
"ובכן כך עשיתי" השלים היהודי את סיפורו. "ואת התוצאה הלא ראיתם!"
"מימיי לא שמעתי את שמעו של אותו צדיק, ומעשי מופתים כאלו לא ראיתי!" נשמע לפתע קולו של הגאון הליטאי רבי יוסף זונדל. "אולם בזאת אאמין לך כי כוח שמיימי הוא זה, אם תוכל לומר לי משמו של אותו צדיק דבר תורה, אשר יוכיח גם על גדלותו בתורה!" שהלא "אותות ומופתים בדמת בני חם" נאמר, אך מה עם גדלותו בתורה?
"אכן", השיב הלה. "גם שבתתי שבת במחיצתו ובעת הסעודה שמעתי מפיו דבר תורה כדלהלן: אצל חנה אם שמואל הנביא נאמר (שמואל א א) "ותתפלל על ה"' ויש לדייק מדוע נאמר "על ה'" ולא "אל ה'" שהרי אליו התפללה ולא עליו.
חנה התפללה שלא תיזדקק לעצה זו!
אלא איתא בגמ' ברכות (לא:) כתיב בחנה "אם ראה תראה" – אמר רבי אלעזר: אמרה חנה לפני הקדוש ברוך הוא: "רבונו של עולם, "אם ראה" – מוטב, ואם לאו – תראה, אלך ואסתתר בפני אלקנה בעלי, וכיון דמסתתרנא משקו לי מי סוטה, ואי אתה עושה תורתך פלסתר, שנאמר (במדבר ה, כח): "ונקתה ונזרעה זרע!"
ומובא בגמ' סוטה (כו.) על הפסוק "ונקתה ונזרעה זרע" שאם היתה עקרה נפקדת!
ויש לומר שזו היתה תפלתה של חנה שח"ו לא תזדקק לעצה זו של פרשת סוטה, כי כידוע בפרשת סוטה צריכים למחוק את שם ה' ולא רצתה צדקת זו שבעבורה ימחק ח"ו שם ה' לכן "ותתפלל על ה'" דייקא, דהיינו למען שם ה' שלא ימחק ח"ו, ותזכה לבנים שלא על פי דרך זו אלא בדרך "אם ראה מוטב!"
המופת הגלוי בצירוף דבר התורה המופלא שכנעו את הגאון כי אכן ישנו צדיק וקדוש שכזה בעולם אשר בכוח תורתו וקדושתו שולט הוא אף על איתני הטבע מסוף העולם ועד סופו ויכול להטותם כחפצו וכרצונו!