דקה מתוקה
כל המבקש רחמים על חבירו
מנהגו של רבינו זצוק"ל היה תמיד לתת מתנות לכל מי שהיה עושה עמו טובה, כך היה נוהג עם ה'הויז בחורים', וכך גם עם האברכים שנתלוו עמו בנסיעותיו לכל מקום. תמיד דאג להכיר טובה למי שעזר וסייע לו. אפילו כשהיה נוסע עם גויים, היה נותן להם טיפ… וכן גם כשהיה יוצא רבינו ב'גאז סטיישן' לצרכיו, היה קונה איזה דבר להכיר להם טובה.
אפילו קודם נסיעתו ממעלבארן, זכר לקרוא אליו את כל היהודים שתמכו והחזיקו בו ועזרוהו בכל ענין, בכדי להודות להם על מעשיהם ולהיפרד מהם כראוי. ואף ממש קודם נסיעתו לשדה התעופה ביקש להיפרד מהרופא הדגול הר"ר יונתן צבי פינצו'בער הי"ו, שהתמסר לרפואת רבינו בכל כוחו.
"רבינו זצוק"ל, היה משתתף בשמחות קידושים בשבת בבוקר רק בביהכנ"ס, כי קשתה עליו הטרחה לילך לקידושים בבתי אנשים. והנה כאשר זכיתי לשמש בקודש, להיות "הויז בחור' אצל רבינו זצוק"ל, ערך אבי מורי את הקידוש לשמחת האופרוף שלי בביתנו ולא בביהכנ"ס מכמה סיבות. אך מה גדלה התרגשותנו כאשר רבינו הופיע בביתנו לקידוש, בכך הראה את הכרת טובתו על היותי לעזרתו! וזה היה בשנותיו האחרונות, שכבר קשתה עליו ההליכה, וטרח והלך דרך ארוכה רק בגלל היותי 'הויז בחור' אצלו" (מפי הר"ר דוד הויכהייזער הי"ו).
"התגוררנו בעיר מאנטעווידעא בעת כהונת רבינו זצוק"ל שמה. עמדתי לקראת נסיעה לישיבת 'תולדות אהרון' באר"י ללימודי שם. באותה תקופה היה חסר מלמד למחצית היום באחת הכיתות הנמוכות של הת"ת, ורבינו זצוק"ל החליט שאוכל לשמש כמלמד לחצי יום, כי לא הייתה הקהילה גדולה כל כך למצוא מי שימלא המשרה.
"אני כמובן חפצתי לנסוע והתכוננתי לנסיעתי כרגיל, ובהגיע יום נסיעתי, כבר הזמנתי טעקסי לנסוע לשדה התעופה, ובאותו זמן נתוודע לרבינו שאני עומד לנסוע. מיד בא אלי לביתי, והפציר בי שאשאר בעיר למלאות מקום המלמד החסר. כשראה שרצוני לנסוע בכל אופן, אמר: 'דו וועסט נישט דערלייגן פון דעם!' (תרגום חופשי: אתה לא תפסיד מכך!) וכך הסכמתי להישאר. כמובן שרבינו ירד מיד לשלם על הטעקסי שהזמינו לשווא, ואני נשארתי ללמד בת"ת עד שמצאו ממלא מקום אחר.
"אני לא ירדתי לסוף דעתו, שאמר לי שאני לא אפסיד ממה שאשאר בעיר. אבל רבינו בעצמו לא שכח זאת לעולם. מה שהחזיר לי על מילים אלו שיצאו מפיו, לא אשכח לעולם…
"וכך היה מעשה: תמורת הסכמתי להישאר, היה לומד עמי חברותא בכל ליל שישי משך כחצי שנה, הלכות טריפות החמורות, וזאת לא אשכח שהיה לומד בעמידה ובלי מנעלים לרגליו, בכדי שיוכל ללמוד כל הלילה בלא להתנמנם!! ובל נשכח שאז היו לו 6 ילדים קטנים בביתו, והיו לו די טרדות לערש"ק, אבל בלילה היה עוסק בתורה בהתמדה עצומה!
"כמו כן היה לו שיעור קבוע עמי בספר משלי, והיה לומד הפסוקים ומוסיף מדיליה פירושים נפלאים בדרכי המוסר על כל פסוק. ועוד זאת עשה עמדי, שבכל עת שהגיע הקצב עם שאלה על עוף וכדומה, ה"ה הרה"ח ר' אליעזר קליין ז"ל היה קורא גם לי, להראות לי השאלה, בכדי שיהיה לי 'שימוש' כראוי על שאלות למעשה. איני זוכר שום תקופה בחיי שלמדתי כל כך הרבה, וכל כך היתה לי תועלת מהלימוד כמו בתקופה ההיא. כל זה עשה עמי רק על דבר הכרת הטוב שהסכמתי להישאר ללמד בת"ת!" (מפי הגה"ח רבי שלמה הירש שליט"א, מחשובי חסידי 'תולדות אהרן' בן הגה"ח ר' מרדכי הירש זצ"ל, מלמד מומחה בעיר מאנטעווידעא).
מידת הכרת הטוב של רבינו מן המופלאות היתה. ויעיד על כך הסיפור הבא: בימיו האחרונים בעיר מעלבארן, קודם נסיעתו לארץ ישראל, ביקש ממני לסדר עוד עצרת תפילה רבתי של כל הקהילה, אנשים, נשים וטף, שיתפללו ויתחננו על רפואתו השלמה. היה זה אחר שכבר היו בעיר כמה וכמה פעמים בתקופה ההיא כינוסי תפילה ובקשה למענו. וכך הווה, שהיתה עצרת גדולה והיתה התעוררות רבתי אצל כל העם למען רפואתו השלמה.
וכששאלוהו מדוע כל כך רצה לעשות עוד עצרת תפילה, ענה ואמר: "באמת חשבתי שמא איני ראוי כלל שיבקשו רחמים עבורי… אך אחר כך החלטתי בדעתי, שיותר כדאי שיתפללו עבורי, דכיוון שיש לי הכרת הטוב רבה מאוד לכל בני הקהילה, שכמעט כל אחד עזר לי פעם אחת משך שלושים השנים הללו, א"כ צריך אני להכיר להם טובה. ועכשיו עשיתי חשבון כזה: חז"ל אמרו 'כל המתפלל על חברו, נענה תחילה', א"כ במה שיתפללו הציבור בשבילי, תהיה זו טובה ותועלת בשבילם, שהם יוושעו תחילה, שהלא התפללו בשבילי ומגיע להם להיוושע בדבר ישועה ורחמים, על כן ביקשתי שכולם יתפללו בשבילי, ועי"כ נמצא שהחזרתי להם טובה!!" (מפי המשב"ק הרה"ח ר' מרדכי זלמן פיקסלער הי"ו).
כתב רבינו בספרו הנפלא 'ויצב אברהם' עה"ת, וזה תוכן דבריו שם בשם צדיק אחד: "לכאורה מה הטעם שאנו אומרים ומתפללים בראש השנה שנזכה לשנה טובה ומתוקה? הלא הוא נראה לכאורה כפל לשון, דאחרי שאומרים 'שנה טובה' מה מוסיפים בזה 'ומתוקה'?
"אמנם, באמת הכל הוא לטובה, כל מה דעביד רחמנא לטב עביד, ומ"מ מבקשים מהשי"ת שנזכה לראות ולהרגיש את הטובה, ושטוב זה יהיה מתוק. כיוון שבוודאי תהא ממילא שנה טובה – מוסיפים לבקש שתהא ג"כ שנה מתוקה, היינו שנראה ונרגיש את הטוב ולא נחשבהו למר!".
(מתוך העלון 'יעידון ויגידון' גליון 8 תשע"ח)