פגשתי ידיד לאחר זמן רב שלא התראנו, הוא ניגש אלי עם פנים קורנות, 'לשמחה זו מה עושה'? שאלתי אותו, שמחת ברכת 'מחיה המתים'? והשיב לי: אתה הלא 'דרשו איד' – בוא ואספר לך איך אני נהייתי 'דרשו איד'. שנים רבות שאני מנסה ללמוד משהו באפן קבוע עם מכסה יומית קבועה, כמובן שניסיתי כמה וכמה פעמים דף היומי, ולצערי ללא הצלחה, ניסיתי דברים נוספים, אך תמיד היו 'תירוצים', זה ארוך זה קצר, זה הרבה זמן זה קצת זמן, זה עיון מדי זה בקיאות מדי, ברוך השם לא חסרו התירוצים. במבט לאחור אני מבין שהיה חסר את ה'מחייב' והלימוד הקבוצתי, 'וכעת' – המשיך בעיניים נוצצות, 'אני מסיים את מסכת ברכות יחד עם אלפי ישראל' – 'העמוד היומי' בשבילי, זה בדיוק כל התירוצים שהיו לי במשך החיים – אבל בכדי להמשיך, לא כדי להפסיק! זה גם ארוך – עמוד גמרא שלם! וגם קצר – לא נדרש זמן רב עבור ההספק היומי. גם עיון – החוברת 'עיון העמוד' – ממש ממתק, א פעקאל'ע! וגם בקיאות – אם הזמן דוחק, הראש לא ממש במקום, הלימוד בהחלט אפשרי. גם וגם. ממש 'הפוך בה והפוך בה דכולה בה'.
הקביעות גם מביאה שמחה לאדם, כתוב בתהילים 'אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה' – 'צדיק' הוא הכובש את יצרו, 'ישרי לב' – טבעו נוטה אל הטוב… כאשר אדם נכנס למסלול ולומד דף אחר דף עמוד אחר עמוד, הוא משנה את טבעו. זה הופך להיות חלק ממנו, 'דרשו איד' – טבעו נוטה אל הטוב וזה מביא את האושר והשמחה לאדם – ולישרי לב שמחה.
יצא לי להשתתף בשיעור בשכונת 'נווה יעקב' שנמסר ע"י הרה"ג רבי שמעון זייבלד שליט"א רב קהילת 'ישכיל'. באותו יום עסקו בסוגיא שמדברת על ענייני חלומות, והרב סיפר סיפור מבהיל: כאשר ישבו שבעה על הגאון רבי יוד'ל שפירא זצ"ל עלו לנחם יחד מרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל עם הגאון רבי חיים גריינמן זצ"ל. שח הגאון רבי חיים גריינמן בפני מרן הגראי"ל, ר' יוד'ל עולה ישר לגן עדן. הנהן הגראי"ל ואמר בזכות הייסורים שהיו לו בערוב ימיו. הרים גבה הגאון רבי חיים גריינמן ואמר רבי יוד'ל צריך ייסורים כדי להיכנס לגן עדן? ממשיך ומספר הרב זייבלד: באותו הלילה חלם הגאון רבי חיים גריינמן זצ"ל שמרן הגראי"ל צודק ולא ניתן להגיע לגן עדן ללא ייסורים! למחרת קיבל על עצמו רבי חיים גריינמן ייסורים ובאותו היום נפל ליד ביתו ושבר את עצם הצוואר… וכך במשך שש שנים סבל ייסורים נוראים, אך היה בצלילות גמורה עד יומו האחרון.