חולפים הלילות. וראש הישיבה זקן ושבע בשנת המאה לחייו שוכב על יצועו, דבוק בתורתו, בקושיה של רבי עקיבא איגר, בתירוץ מתוק של תוספות, וכאילו מלקק את שפתיו מרוב מתיקות שנמשח עליהם.
לפעמים, כאמור, לפתע גם היה מוריד דמעות על צער הדור האחרון המדשדש לקראת סוף הדורות ועומד ב"ה בניסיונותיו, ומתפתל בקושיו ויסוריו, כך ממש דמעות של ממש טיפין טיפין. כמו החפץ חיים.
"והנה חולפים ימים נוספים, הוא כבר באחרית ימיו, מתרחק עוד ועוד לתוך המאה השני, וגופו הצנום נחלש והולך, והוא אפילו חולה, ואנחנו הקטנים זוכים לתמלול ולציטוט מזיקוקין די נור, הבזקים מאותם תיבות שיצאו מפיו, בשעות לפני עלות השחר בעת שהיה מתעורר משנתו לתוך העולם הזה… בחוליו. עם שאלות מועטות שהכניסו לפניו הנכדים והנינים, שאלות שנשלחו כשאלה בכתב, מקרוב ומרחוק".
מתוך תמלילי הקלטה נדירים ביותר. כאשר רבן של ישראל תשוש מאד והיה לו חום, בחודשים האחרונים לפני חוליו. תשע"ו.
"ויהי בחצי הלילה".
'זה תוספות קטן, בעמוד א…'
תמלול מהקלטה א'
רבי גדליה (הוניגסברג) נכנס ומברך את מרן שניעור משנתו: "גוט מארגן" ומרן משיב בברכה חמה. ר' גדליה מוציאו בברכות התורה, ומתחיל לקרוא 'שניים מקרא'.
מרן מתיישב ממיטתו בקושי רב, ומאחל שנית לרבי גדליה שמסייע לו: 'זייגיזונט און שטארק'. הנכד שהיה מופקד במשמרת הקודמת, לוחש לר' גדליה כי במהלך הלילה מרן נחלש עוד יותר והרופא ביקש שישתדלו שישתה כוס מים ויותר, כי הוא כבר בסכנה.
ר' גדליה: הכינו כאן משהו לעשות ברכה.
מרן נאנח חרישית… מברך ברכת מזונות (פתיתי לחם מבושלים בחלב, ללא טעם וריח, שאכל פעמיים בכל יום) טועם מעט, ומאד משתעל ומתחיל לדבר אודות חטא העגל שרש"י מזכיר בפרשת השבוע ואומר: דור דעה הם ראו את הכל וקרה חטא העגל: 'אלה אלוהיך ישראל'. נאנח ונאנח… אוי וי, אה.
ר' גדליה: ה'ראש ישיבה' אכל פחות מכזית, אבל יש גם משהו לשתות, ואז ירווח לו.
מרן מתקשה לאכול ולשתות, אבל לא מתקשה לפרגן לנכד: נדמה לי שלשון הגמרא הוא "מי נתן לינאי אבא בר כמותי" (הכוונה לגיטין דף י"ד) "זה הרי בסוף פרק ראשון דגיטין" (כמי שאומר לר' גדליה שזכה בנכד כמותו).
ר' גדליה: ויש גמרא באיזה מקום "כל דילידא אימיה כרבי שמעון תיליד, ואי לא לא תיליד".
מרן: כן זה במסכת מכות. יש לפעמים בחז"ל לשונות שקשה להבין את פשטותם.
ר' גדליה: כי זה באמת משונה מדוע שלא תוליד, אבל ראיתי פעם שהריטב"א אומר שלא גורסים "ואי לא, לא תיליד", כי הרבה יש מתחת לדרגתו של רבי שמעון וטוב להוליד אותם…
מרן: אוהו.. (נהנה) ומבקש לחזור על לשון הריטב"א ואומר בהתפעלות: אה. אה.
בהקלטה נשמעת ברכת שהכל מילה במילה מתוך התאמצות וכוונת השם ומרן שותה מעט מה'אנשור' (משקה החופף ל'אנשור' המקורי, המיוחד לחולים, שיש בו ריכוז של חלקי המזון החיוניים) ונשמע ברקע שפלוני שנמצא בחדר לוחש, כי מרן חלש עד מאד ומסתמא יש לו חום.
וודאי שתיה או אכילה
מיד מרן (בחדות חושיו) מתעניין: מי עוד בבית, ומשיבים לו כי נשאר כאן גם הנכד שהיה במשמר הקודם (בנו של הגאון רבי שרגא), הנכד מתקרב ומרן מתעניין אודות מסכת סנהדרין שלומדים בכולל שלו: היכן אוחזים והאם למדו את הסוגיא בפרק בן סורר (מכשיר ההקלטה לא תפס את הנושא התלמודי), ור' גדליה אומר למרן כי יש על זה תוספות במכות.
מתוך האנחות, מרן מתחיל להסתפק על ה'אנשור': האם זה וודאי שתיה או אולי אכילה? (והנפקא מיניה לגבי ברכה אחרונה – כמה לטעום וכיצד, כי יש מסתפקים על לבֱן, האם הוא אוכל או משקה, עיין ב'קהילות יעקב').
ר' גדליה: זה משקה המעורב היטב עם מים. הם הרי גם כותבים על הקופסא 'משקה אנשור', אכן אינני יודע אם מה שהם כותבים זו ראיה, הם הרי לא שולחן ערוך… מרן נשמע מחייך, אך משתעל נורא.
כיון שקשה מאד למרן לשתות, ר' גדליה מנסה לשדל לשתות עוד קמעה "הרי ראש הישיבה שותה את זה כל יום". מרן נשמע מחייך: וכי אם אני שותה את זה כל יום יש לזה דין חזקה?
שרבי חיים יהיה בריא
ר' גדליה משכנע לשתות ושואל: האם יש תוספות שאומרים שקצת צריך לחוש לדברי הרופא?…
מרן: כן, זה תוספות קטן בעמוד א' בדף פ"ה בבא קמא "עבר על דברי הרופא – לא חשיב ליה פושע כל כך", הרי משמע שלא כל כך ראוי לצפצף עליהם, אבל מכל מקום לא חשיב פושע…
ר' גדליה נבוך בעצמו, האם מרן ישמע לדברי הרופא או לא…
מרן: יש אבן עזרא בתהילים הסובר שמכה בידי שמים אסור לרפאות, ושאלתי פעם על כך שמהגמרא רואים לא כך, שהרי שמואל היה רופא של רבי, וגם משמע להדיא בבבא קמא בדף פ"ה שתוס' חולק עליו שהרי אומרים שם שהיה הוה אמינא שחולה בידי שמים שמרפא נראה כסותר גזירת המלך – קמשמע לן דשרי.
ר' גדליה מנסה לשכנע שוב בעניין השתיה: מעניין, גם לרבי חיים קנייבסקי הרופא אמר שהוא חייב לשתות כמות מסוימת בכל יום.
מרן מפטיר מיד: ה' יעזור שהוא יהיה תמיד בריא.
ר' גדליה: וכמה פעמים כשאני מביא לרבי חיים לשתות, הוא תמה ושואל אותי: "מה אתה רוצה ממני, הרי עשיתי כבר מאה ברכות", יש לו בדעתו רק 'מאה ברכות' וזהו, אבל הוי עובדה שאמרתי לו לרבי חיים שראש הישיבה הביא ראיה שיש ענין גם ביותר ממאה, על פי דיוק מלשון אחד מהראשונים… רבי חיים רק שמע את זה ואמר 'הורה זקן' ושתה.
מרן: זה לשון בשולחן ערוך "מאה ברכות, לפחות" לא ברמב"ם אבל בשולחן ערוך. מרן מברכו לרבי חיים: שיהא בריא, גיזונט און שטארק, ולוגם מעט מהכוס מתוך קושי ונאנח.
'ברמב"ם אין ראיה, בתוספות כן'
רבן של ישראל שמעמיד את עצמו במסירות נפש לכל שאלה של יהודי מקבל כעת שאלות שונות:
ר' גדליה: אם מותר להטריח, אשאל שאלה ששלחו לשאול: מגיד שיעור באחת הישיבות הקטנות אמר לי שאתמול ראה ילדים מתווכחים, בעקבות שאחד שלח את השני שיקנה לו איזה דבר בחנות, הביא לו עשרה שקלים ואמר לו היות ואתה טורח בשבילי קח עוד שקל שכר טרחה, טוב, אחר כך הוא חזר ואמר שבעל החנות אמר שכבר נגמר לו ואין לו את החפץ הזה, והחזיר לו את עשרה השקלים. ההוא אומר לו תחזיר לי גם את ה- שקל שכר טרחה, והוא השיב לעומתו הרי טרחתי והלכתי לחנות, המשלח אמר התכוונתי לתת לשם מה שתטרח ותביא מה שבקשתי, אבל אם לא הבאת מה שבקשתי מה יש לי מכל הטרחה שלך, והשליח התעקש: טרחתי, הלכתי. התווכחו א' עם השני, מגיד השיעור אמר להם קחו שקל משלי ותפסיקו להתווכח, אבל השאלה מה באמת הדין, מי צודק.
מרן: יש בכתובות דף צ"ח או צ"ט, והסטייפלער, אולי החת"ס, מדברים על כגון זה… מרן משתעל ונשכב על המיטה באפיסת הכוחות.
ר' גדליה מוציא גמרא מהארון: "איבעיא להו אמר ליה זבין לי ליתכא ואזל וזבין ליה כורא מאי, מוסיף על דבריו הוא וליתכא מיהא קני, או דלמא מעביר על דבריו הוא וליתכא נמי לא קני", לגמרא הזו ראש הישיבה מתכוון?
מרן: אני מתכוון שבסוגיה הזאת יש ראיה לנושא זה, ונרדם לעשרה רגעים.
לאחר כחצי שעה כאשר מרן מתעורר, ר' גדליה: לכאורה השאלה היא באומדנא של בני אדם בעת שנותן לו שכר טרחא על עצם הטירחא, או רק אם היה תוצאה מזה מה שרצה.
מרן: הכל יש בגמרות שיש לעם ישראל, אשרינו מה טוב חלקינו. יש הרבה דברים שאפשר גם למצוא בתוס' ואפילו שברמב"ם לא, בתוס' כן. (מרן נאנח מאד, כנראה לא מכאבים, כי מכאבים לא נאנח מעולם, אלא אלו אנחות של מאמץ מתוך חולשה וחום. קשה לשמוע את אנחותיו).
ר' גדליה: פעם אחת ראש הישיבה שאל מה הדין אם אחד קנה נעליים הוא הלך עם זה קצת זמן, וראה שזה לא טוב לו, האם הוא יכול להחזיר את זה לחנות, בכהאי גוונא שהקונה הבא אם לא יגידו לו הוא לא ישים לב ולא יידע שמישהו הלך עם זה.
מרן: זה גם נמצא ברמ"א. ויש ראיה מתוס' בכתובות לגבי אוכל…
ר' גדליה: שאם מישהו הקיא את האוכל, ואם ההוא לא יידע שהקיאו את זה הוא יאכל את זה. אני חושב דף ל' אולי?
מרן: ל' או ל"ב… מרן: וברמב"ם אין כזה דבר, אבל מהשולחן ערוך שייך להכריע בזה כמדומה.
ר' גדליה: כבר לא נשאר בכוס הרבה מים.
מרן: וכי יש דין סיום? היכן יש בגמרא סיום כעין זה… אולי אדרבה מצאנו רובו ככולו.
ר' גדליה: מצד שני מצאנו ב'מנחה' שיש שיירי מנחה, יש קומץ ויש שיריים… מרן נרדם מרוב חולשה ומתעורר אחרי רבע שעה ואומר: יש תוס' בבא קמא דף ל"ב עמוד א…
ר' גדליה מקריא פותח ומקריא: "איהו קעביד מעשה, ומיהו לענין חטאת ולענין מלקות חייבת, דהא רחמנא אחשביה להנאה מעשה…".
"הכל יש בתוספות"
מרן נרדם שוב, וכשמתעורר אומר: כשהייתי בן שתים עשרה וחצי למדתי יבמות, רבי שמחה זליג שאל אותי היכן יש הלכה ביבמות שקשורה לאורח חיים, והתשובה, בדף מ' א' היה מאכל שנקרא בייגלך שהיו מחלקים לילדים שילכו לחיידר, היו חולטים את זה במים חמים, ואופים את זה בתנור והשאלה אם ברכתו המוציא או מזונות, ושם מבואר שדינו כפת ומברך המוציא ויוצא בה ידי חובתו בפסח.
ר' גדליה: ראש הישיבה סיפר פעם ששאל אותו גם על התוס' בכתובות נדמה לי או ג' או ד' ע"ב אישתני דינא אישתני קטלא.
מרן: כן. אם הגוי התגייר אם מותר לו להתחתן איתה. ויש מחלוקת רבינו תם ור"י.
מרן בשמחה: הכל יש בתוספות.
(חכימא דיהודאי)