עמוד היומי עם גישמאק: מטלטלין נר חדש אבל לא ישן
שיגור פמוטות בשבת למשפחת הכלה: כידוע, אחד מסוגי ה"מוקצה" שאסור לטלטל בשבת הוא "כלי שמלאכתו לאיסור", היינו: חפץ המיוחד למלאכה האסורה בשבת, כגון: פמוטות שייעודן למלאכת הבערה – הדלקת נרות – האסורה בשבת. חז"ל, שקבעו את כללי ה"מוקצה" ואת גדריו, אסרו לטלטל "כלי שמלאכתו לאיסור" לצורך עצמו בלבד, ומשום כך אין להזיזו ממקום חמה למקום צל כדי שלא ינזק. אולם, מותר לטלטל כלי זה "לצורך גופו", כלומר: לעשיית מלאכה המותרת בשבת, כגון: ליטול פטיש לשם פיצוח אגוזים וכדומה.
הגאון רבי עקיבא איגר זצ"ל (חידושי הגרע"א או"ח סימן ש"ו על המג"א שם ס"ק ט"ו) אף התיר למשפחתו של חתן לשגר פמוטות בעצם יום שבת ה"אוף רוף" [שבת "חתן"] אל משפחת הכלה, מאחר שבאופן זה אין איסור טלטול "מוקצה", שהרי במקרה זה השימוש בפמוטות הוא לצורך דבר היתר, להרבות את שמחת החתן והכלה על ידי מתנה נאה ומכובדת.
מעתה, אם יהודי מצא חפץ שהוא "מוקצה" מחמת היותו "כלי שמלאכתו לאיסור", לכאורה, הוא רשאי להרימו כדי לקיים מצוות השבת אבידה, שהרי מטרת טלטול החפץ המוקצה הינה לצורך משימה המותרת בשבת – מצוות השבת אבידה.
אולם, ה"חתם סופר" (שו"ת או"ח סימן פ"ב) הכריע, כי אסור בשבת קודש להרים אבדת "מוקצה". בטעם הדבר הוא מבאר, כי אם אמנם בשבת היה המוצא רשאי להרים את אבידת ה"מוקצה", אזי אדם שיצא בשבת לרחובה של עיר ומצא שני עטים, אחד שלו ואחד של חבירו, עליו לזנוח ברשות הרבים את עטו, שהרי "מוקצה" הוא, אך עליו ליטול את עטו של חבירו כדי לקיים בו מצוות השבת אבידה… דבר זה אינו מסתבר, שחז"ל יאסרו על אדם ליטול חפץ "מוקצה" שלו, אף שבכך הוא מפסיד ממון, ואילו את ממון הזולת יצוו עליו להציל. אלא ודאי אסרו חז"ל גם אופן זה של נטילת חפץ (עיין שו"ת "מנחת שלמה" תנינא חלק ב'-ג' סימן מ"ג שהאריך בעניין זה).
הכרזה בשבת בבית הכנסת על מציאת אבידה: ראיה מעניינת לדבריו מביא הגאון רבי משה סופר זצ"ל מדברי הרשב"א (שו"ת, חלק ד' סימן ק"ד וכן נפסק להלכה ב"שולחן ערוך" או"ח סימן ש"ו סעיף י"ב) שכותב, כי בשבת מותר להכריז על מציאת אבידה שהיא "מוקצה". לכאורה, לו גם מותר היה להרים אבידה זו, אין כל חידוש בדברי הרשב"א שמותר להכריז על אבידה זו. אלא ודאי שאסור להרימה, ומשום כך נזקק הרשב"א לחדש כי מכל מקום מותר להכריז עליה.
(מאורות הדף היומי – ב"מ ל:)
האם בסיס לדבר המותר והאסור נמדד לפי ערך כספי?
חפץ המשמש כבסיס לחפץ מוקצה אסור בטלטול בשבת, אולם אם הוא משמש כבסיס לחפץ המותר בטלטול, וחפץ ההיתר חשוב יותר מחפץ המוקצה – הריהו מותר בטלטול. לפיכך, שולחן שהונחו עליו נרות שבת נעשה 'בסיס' ואסור לטלטלו; אך אם הונחו עליו מבעוד יום גם החלות או היין המיועדים לסעודה, מותר לטלטלו, משום שהחלות והיין חשובים לאדם יותר מן הנרות.
ודעת החזון־איש, הגר"מ פיינשטיין והגר"ש ואזנר, שאף אם הנרות מונחים על־גבי פמוטות ששוויָם רב בהרבה משל החלות והיין – אין השולחן נחשב כבסיס לדבר האסור, כיון שמידת החשיבות נקבעת לפי מידת צורך האדם, והחלות והיין נצרכים בשבת יותר מן הפמוטות. אולם לדעת הגרש"ז אויערבך, מידת החשיבות נקבעת לפי ערך החפצים בעיני בעליהם; אך יש שכתבו כי אף לדעתו ניתן להקל בהנחת חלות ויין על השולחן, כיון שהשולחן המיועד לסעודה נחשב בעיקר כבסיס של החפצים הנחוצים לסעודה.
ברם, שולחן או מגש שהדליקו עליו נרות חנוכה – דעת הגרי"ש אלישיב שגם אם מניח עליו דבר היתר חשוב יותר, אסור לטלטלו לאחר שכבו הנרות, משום שבעת שהנרות דלקו – בבין השמשות – היה אסור להזיזם ממקום ההדלקה (ואף במקום ההדלקה עצמו לכתחילה אין להזיזם), ואף לא להחזיקם בידו, וממילא אסור היה לטלטל גם את השולחן, וכלל הוא בידינו שדבר ש'הוקצה' לבין־השמשות, הוקצה לכל השבת; וכן דעת הגר"ח קניבסקי.
אולם לדעת הגר"נ קרליץ מותר לטלטלו, כיון שאיסור הטלטול בבין־השמשות הוא מצד הלכות חנוכה, ולא מצד הלכות 'מוקצה' של שבת, לא חל על כך הכלל שדבר שהוקצה לבין השמשות הוקצה לכל השבת, ומה גם שאף מצד הלכות חנוכה מותר לנענע מעט את הנרות (בימות החול) או את השולחן, ואם כן לא היה איסור טלטול על הבסיס בבין־השמשות.
[שו"ע רעז, ג, משנ"ב, יח, ושעה"צ, כ; ביאורים ומוספים דרשו, 28 ו־38; שו"ע תרעה, א, ומשנ"ב, ו-ז; ביאורים ומוספים דרשו, תרפ, 6; חוט שני חנוכה, עמ' שכ]