דקה מתוקה על העמוד היומי: הניח עליה מעות
הגאון ר' בן ציון פלמן זצ"ל סיפר על יהודי שעובד בבנק בספירת כספים, נסע פעם לראות את החפץ חיים. הוא התיישב ממולו בעת התפילה. אחרי התפילה ניגש אליו החפץ חיים ואמר לו "אתה לא יודע לספור כסף". נבהל האיש והשתומם. א' כיצד החפץ חיים יודע שהוא עובד בספירת כספים, ב', לפי דברי החפץ חיים, אינו יכול יותר לעבוד בתפקידו.
היהודי ניגש לשאול את חתן החפץ חיים, שחייך ואמר, אתה התפללת במרוצה והחפץ חיים התכוון שלא קיימת את ההלכה לומר פסוקי דזמרה כמונה מעות, ולראיה שזו אכן הייתה כוונתו, תתפלל מחר שוב לידו ובמתינות, ותראה מה יאמר לך.
כך עשה למחרת. לאחר התפילה ניגש אליו החפץ חיים ואמר לו: "עכשיו אתה יודע לספור כסף…".
הוסיף ר' בן ציון כי בשעתו סיפר באחד השיעורים, כמה עובדות, חלקן מה ששמע ממרן הגראי"ל שטיינמן, שיהודים נגשו לחפץ חיים לקבל ברכה, והחפץ חיים ענה לכל אחד במטבע המתאים לו בלי שהכירם וידע את מלאכתם. לאחר השיעור ניגש אחד השומעים למרן הרב שך וסיפר לו את מה ששמע. אמר לו הרב שך שאין זה מוכרח שזו רוח הקודש, אלא שהקב"ה נותן לאדם גדול לדבר לכל אחד דברים שמתאימים לו.
פעם אירעה תאונת דרכים לבת אחת מבני הקהילה של הגאון ר' בן ציון, ואחת מרגליה התרסקה, עד כדי כך היה מצה חמור שהרופאים אמרו שיש חשש גדול שיצטרכו לכרות את הרגל. הגרב"צ אמר לאביה שיתרום חמישים זוגות נעליים לאברכים בני תורה נזקקים (באותה תקופה נעליים היו מאד יקרות) – ובזכות כך ה' יעזור שלא יצטרכו לכרות את הרגל. אבי הבת מיהר ותרם את הנעליים לאברכים מכולל פוניבז'. ואכן כך, היא לא נזקקה לכריתת הרגל.
שוב מעיד אברך: "לכולל של ר' בן ציון נכנס יהודי יקר בהול מאד, ואמר לר' בן ציון כי הם התעוררו בבוקר והילדה שלהם אינה יכולה ללכת על רגליה, הם הלכו לרופא ואמר שהוא לא יודע מה לעשות ושלח אותם לרופא מיוחד. הוא ביקש ברכה מראש הכולל. הגרב"צ התחמק ואמר לו: אינני אדמו"ר, ומה אתה רוצה ממני. היהודי הגיב בכאב: לפחות שיתן לי הרב עצה מה לעשות.
אמר לו הגרב"צ: אתה הרי אדם אמיד, תן 600 דולר לאברכים כאן בכולל 50 לכל אחד (היו 12 אברכים), תן זאת אתה לבד בלי שלוחים ובע"ה תבוא הישועה בקרוב. למחרת הגיע לכולל ונתן לכל אברך 50 דולר כפי שהגרב"צ הורה לו. בינתיים הלכו לרופא הגדול ושלח אותם לעשות צילומים ואז קרה דבר מענין: לפתע ללא הודעה מוקדמת החלה הילדה ללכת ואף לרוץ. וכל הרופאים לא ידעו מה קורה כאן. אבי הילדה הגיע לכולל מתנשף כולו ואומר: כבוד הרב, לא רק שהבת הולכת, היא רצה.
העזתי פנים, ושאלתי את הגרב"צ מה ראה הרב לנכון לומר לו לתת 600 דולר, וענה לי שתוך כדי שהוא דיבר אתו ולא הייתה לו עצה בעבורו, לפתע עלה בדעתו הפסוק שש מאות אלף רגלי וכו' – "ונזכרתי שבפרשת עקב כתוב: 'ואת כל היקום אשר ברגליהם', ורש"י כותב 'זה ממונו של אדם שמעמיד את האדם על רגליו', לכן יעצתי לו על פי זה".
(ספר 'ללא שם')