ב'עמוד היומי' היום (שבת מה.) אנו לומדים את האמרה, המופיעה כמה פעמים בש"ס "כדאי הוא רבי שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק!" שבשעה שמוגדרת בהלכה 'שעת הדחק' יש לסמוך על שיטת רבי שמעון, על אף שלא נפסקה הלכה כמותו.
אכן חכמי הדורות כולם, למדו ממימרא זו גם לדרך חיים, שבשעה שהאדם מצוי בשעת הדחק – בצרה ובמצוקה כדאי הוא רבי שמעון בן יוחאי – שהוא 'רבי שמעון' סתם בגמרא – לסמוך עליו, ולבקש מהשי"ת בזכותיה דהאי תנא אלוקי שישלח ישועה והצלה לכל הנצרך.
סיפורים רבים התפרסמו על כך שהסומך עצמו על רשב"י וזכותו – עומדת לו זכות זו. וכדאי הוא לסמוך עליו, נציג אחדים מביניהם, כפי שמספרם המשפיע הנודע הגה"צ רבי אלימלך בידרמן שליט"א.
הרופאים שבדקוהו קבעו תיכף ומיד שמחמת הזמן הרב שעבר נזדהמה רגלו
סיפר הרה"ח רבי נתנאל אייזנבאך מזקני ירושלים של מעלה:
מעשה שהיה בשנת תש"ט והוא עד לה, בימים ההם לא היו היהודים יכולים לנסוע מהר הצופים לשכונת מגוריהם בירושלים, כי אם בשיירות שמורות ומיוחדות, ואף זה היה רק אחת לשני שבועות, באחד הימים ירה אחד מהישמעאלים ימ"ש ופגע בבחור אחד – אוד מוצל מאש שעלה לארה"ק אחר ה'מלחמה', והוא היה היחידי שנותר בחיים מתוך כל בני משפחתו שעלו על מוקדה הי"ד, ושמו 'גדליה מאיראוויטש'.
החץ פגע ברגלו של הבחור, אך לא היתה דרך להביאו אל בית החולים 'שערי צדק', כי לא הייתה להם שיירה כראוי. רק כעבור כמעט שבועיים ימים הוכנס הבחור לבית הרפואה. הרופאים שבדקוהו קבעו תיכף ומיד שמחמת הזמן הרב שעבר נזדהמה רגלו באופן נורא ומסוכן, ואין ברירה אחרת כי אם לכרות את רגלו, ובכך יצילו לכל פחות את חייו.
מעשה זה היה סמוך ונראה לל"ג בעומר, בהתקרב יום ההילולא קדישא אמר הבחור לסובביו, כי ברצונו לעלות 'לרגל' – לציונו הקדוש של רשב"י לכבוד ההילולא קדישא, ושם יפעל את ישועתו, סובביו דחוהו בהלוך ודחה, שהרי נסיעה כזאת – רחוקה היא מהמציאות, כי בימים ההם היתה הדרך למירון ארוכה וקשה עד מאד, ובפרט שבחור זה לא היה ביכולתו לשבת כי אם לשכב, והיאך ישאוהו בשכיבה מירושלים ועד מירון וחוזר חלילה, אך הבחור לא אבה להסכים לכל התירוצים, בלית ברירה שכרו החברים רכב משא גדול ('טראק'), הבריחו את הבחור מבית החולים, והשכיבוהו ברכב המשא כשרגלו עטופה בהרבה רטיות למיניהם, ושמו את פניהם אל עבר ציון התנא האלוקי.
אחרי תלאות הדרך מצאו עצמם באתר קדישא מירון, בהגיעם שם הורידו את הבחור, הובילוהו עד לפני הציון הקדוש, והבחור החל תיכף להתפלל מקירות לבו, וכה זעק: 'רבי שמעון, אנא, פעל נא לי ישועה ורפואה , כי נותרתי אחד מעיר ואחד ממשפחה, כל קרובי נרצחו בידי זדים מרצחים. ואיככה אבנה בית בישראל אם יכרתו את רגלי, ולא יעמוד שם ושארית מכל משפחתי ובית אבותי'… כה שכב הבחור ובכה נוראות. אחר גמרו הניחו אותו החברים שוכב על אחד החלונות ויצאו לחצר הציון לרקידה של מצווה. אחר זמן באו כמה מחבריו אל החלון אשר הוא שוכב שם – אך. הילד איננו… עד שמצאוהו רוקד בחצר, ונשתוממו עד מאד 'כיצד הרגל…' סיפר הבחור שהגיע אליו איזה זקן … וגער בו: "מה לך שוכב כאן?!"
"קום! קום וצא החצר! רקוד עם עם חברך!"
וכן עשה .
מעתה נעשה אנו כיהודים מה שיש בכוחנו לעשות
עוד מספר הגה"צ שליט"א: סיפור זה שמעתי מכלי ראשון מתושבי בני ברק, וכה סיפר:
בנו הקטן נפל למשכב בחולי מסוכן רח"ל, הרופאים החלו לטפל בו בטיפולים שונים וקשים, אך למגינת לבם ראו שהמחלה הנוראה מקננת בגופו באופן קשה ביותר, וכמעט אין הרפואות משפיעות עליו לטובה, הרופאים נתייאשו והודו שאין בידם לרפאותו ולהושיעו.
נשבר לב האב עם לבות כל בני המשפחה… כעבור כמה ימים פנו ידידי האב אליו ואמרו: "עד עכשיו עשו הרופאים מה שבידם לעשות, מעתה נעשה אנו כיהודים מה שיש בכוחנו לעשות, ונתאספו כמנין מידידיו לעלות בצוותא לאתרא קדישא מירון לקרוע שערי שמים בתפילה לרפואתו השלימה של הילד.
טרם נסיעתם פנה אליהם האב ואמר: "אף אני ברצוני להשתתף במסע הקודש, ואף את הילד החלש עד מאד אקח עמי מכוסה בסדינים עבים – שממילא אין מה להפסיד (לגבי סכנת חייו בטלטולי הדרכים) מנסיעה זו!" בבואם לפני המלך – באת"ק מירון השכיבו את הילד על ספסל אצל הציון, והתחילו לומר פרקי תהלים בציבור מעומק הלב ובהשתפכות הנפש על רפואת הילד החולה והאומלל. באמצע התהלים התפתל הילד מיסוריו ובכה מאין הפוגות. כמובן שלנוכח בכיותיו נקרע לבבם של המתפללים וגברו תפילותיהם יותר ויותר בתחינה ובזעקה לפני הקב"ה בזכות התנא הא' רשב"י, וכך הוסיפו להתפלל עד שגמרו פעמיים את ספר התהלים מרישא ועד גמירא.
וראה זה פלא – פלאי פלאים, לפתע ביקש הילד 'הביאו לי מים לשתות כי צמאתי', ויהי לפלא כי מזה זמן רב לא אכל הילד ולא שתה דרך הפה כי אם ע"י תחליפי מזון בוורידיו, ואכן, מיד נתנו לו לשתות והתחיל להתחזק קימעא, משחזרו הביתה הציע האב לבדוק שוב את הילד אצל הרופא, הרופא התפלא מאד מן השינויים לטובה שהתרחשו בגופו ולא הבין איך יתכן כדבר הזה, ומיד המליץ לעשות עוד סידרת טיפולים לרפא את החולי, ולאחר זמן מה יצא החולה מכלל סכנה עד שהתהלך בחוץ על משענתו, ובסוף נתרפא כליל .
כי כך אכן הוא: כדאי הוא רבי שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק!