דקה מתוקה על העמוד היומי: בגיזי צמר ובציפי צמר
תושבי המרכז החרדים מכירים אותו: ר' דוד לייב שמו. הוא מופיע בחתונות, מהלך משולחן לשולחן ומקבץ צדקה. הוא חסיד, ולבושו תואם את הלבוש המקובל בחצר החסידית, שאליה הוא משתייך. כובע לבד שחור עגול ומוצק, פיאותיו מעוגלתו וסובבות סביב לאוזניו, זקנו הארוך יורד על פי מידותיו, מעיל ארוך לגופו ומכנסיו שבל ייראו, מסתיימים אי שם מתחת למעילו מעבר לברך. לרגליו גרביים שחורות ארוכות הנתונים בנעלי סירה נעדרי שרוכים. כפוף האיש וממושקף, ידיו מלאות שטרות ומטבעות, והוא נטפל לכל אורח ומבקש צדקה. כשנתת לו, ולו תרומה זעומה, הוא עוצם את עיניו ומברך אותך בכל ליבו ונפשו. לבריאות, להצלחה, ולכל טוב, וכשהוא מברך, הוא מלווה את ברכתו בנענועי ידיים כדי להגביר את הכוונה ולהדגיש את רצינותה.
הוא מתגורר עם זוגתו בחדר עלוב הסמוך לישיבה החסידית בשיכון ויז'ניץ בבני ברק, עם ריהוט מינימלי מיושן. כל ימיו ולילותיו משועבדים לאיסוף צדקה ולחלוקתה בקרב חתנים וכלות העומדים להיכנס לחופה. הוא דואג לכל צרכיהם ומספק את מחסורם.
מספרים כי צעירים רבים שהוזמנו למשרדי מס הכנסה ונשאלו למקור הכספים שהוצאו לחתונתם ולדירתם, הצביעו עליו. פקיד השומה התרשם שמדובר באדם אמיד פילנטרופ המכסה בנדיבות לב את צרכיהם של הנזקקים. כשבדק במחשב הנישומים ולא מצא את שמו, נזעק להזמינו למשרד להעמידו לחקירה מנין מקורותיו הכספיים הגדולים. הפקיד התקשה להאמין שלפניו אדם חסר הכנסה שחי על פת במלח ומים במשורה וכל כספו אינו אלא כספי צדקה הנאספים מפשוטי עם ומחולקים בסמוך לאסיפתם מבלי שזה יותיר לעצמו אגורה שחוקה.
האורחים המסובים בחתונה והעסוקים ב"מאבק" עם מנת הבשר המתובלת, סולדים ממנו. הם מושיטים לו את הפרוטה בתנועת השלכה, ומבקשים להיפטר ממנו עד מהרה. ככל יתר מקבצי הנדבות אין הוא אהוב, במיוחד אצל אלה שאינם מכירים אותו מקרוב.
מסופר שמאן דהוא סטר לו כתגובה על פשיטת ידו בזמן האכילה, והוא שספג את הסטירה, הגיב בשלווה וברוגע כלפי הסוטר: 'זה היה בשבילי, ומה בשביל העניים המשוועים לצדקה'?
לאחרונה כשנפתחו שערי מזרח אירופה, סמוך לקריסת המשטר הקומוניסטי, עלו סוכני הנסיעות על הגל התיירותי החדש והחלו לארגן קבוצות תיירות לפולין. ר' דוד לייב נרשם לאחד הסיורים האלו. מספרים כי אין לו לר' דוד לייב ממון עצמי לממן את הנסיעה, אך בעל הסוכנות שהכיר את ר' דוד לייב ידע כי ר' דוד לייב הוא צאצא של הרבי ר' אלימלך מליז'ענסק זצ"ל הטמון בפולין. הוא גם ידע שר' דוד לייב משתוקק להשתטח על קבר סבו הקדוש, וכדי להנאותו העניק לו כרטיס נסיעה על חשבון הבית.
סוכן הנסיעות ידע את אשר ידעו כל אנשי החסידות שר' דוד לייב אינו סתם קבצן המקבץ נדבות. ר' דוד לייב הוא תלמיד חכם מעולה ששימש בעבר ר"מ באחת הישיבות הגדולות במרכז הארץ. הוא נטש את מישרת ההוראה ועבר לעיסוקו זה בשל 'צרכי עמך מרובים'. כבר בגיל בר מצוה נבחן על כל הלכות שבת והיה בקי בפירוש: 'מגן אברהם' על הלכות שבת. לאחר מכן הפך להיות בקי בש"ס וידיעותיו בזוהר היו רחבות מאד, עד כדי ציטוט בעל פה של קטעים שלמים. ידיעותיו הרחבות מצד אחד, ומסירות נפשו לזולת מצד שני, חיבבוהו על כל. ההערצה הציבורית אליו גברה. סוכן הנסיעות ביקש איפוא במתנה זו להביע לו את הערכתו.
רצה הגורל, או יותר נכון, ההשגחה, וללא ידיעה מוקדמת על זהות משתתפי הסיור בקבוצה זו, נרשמתי אף אני לסיור זה. יליד הארץ אנכי, ובביתנו שמעתי הרבה על אישי החסידות ועל העיירה הקטנה של מזרח אירופה. אמרתי, הזדמנות באה לידי לעמוד מקרוב על האתרים והמקומות שעליהם שמעתי בינקותי ולא אצטרף? הלכתי ונרשמתי.
רק בשדה התעופה, בתור לעליה למטוס, היכרתי לראשונה את שותפי לנסיעה. אז לא היכרתי עדיין את ר' דוד לייב וכשראיתיו חשבתי לרגע שהסוכן שהרכיב את הקבוצה, טעה טעות חמור בכל הנוגע להרכב ההומוגני שלה…
כבר במהלך הטיסה התגלה ר' דוד לייב כדמות שונה מזו שראיתי. איש שמח וטוב לב, עם לשון שנונה וסיפור חסידי מחייה. הוא שולט במקורות היהדות ובתורת החסידות וחולק את ידיעותיו עם שכניו. השמחה האופפת את האיש עוברת עד מהרה לבאים עמו במגע. אט אט הפך הוא למרכז הקבוצה לדוברה ולמנהיגה.
כשעמדנו בתור המייגע בסמוך לשולחן פקיד המכס שבשדה התעופה בוורשא, חששנו מפני הטירדה הכרוכה בבדיקת המזוודות והחפצים האישיים. המשטר הקומוניסטי על אף גסיסתו, המשיך באותם הימים בסרבוליו הביוקרטיים והטיל מורא על כל הבא בשערי מדינתו. ר' דוד לייב שהבחין בפניהם הנפולות של חברי הקבוצה, הכריז ביידיש, שפה שאינה מובנת למוכסים: 'בזכותו של הסבא רבי אלימלך מליז'נסק, זכותו תגן עלינו, יפטרו אותנו מכל בדיקה שהיא'.
ואכן כך היה! הפקיד שהעיף מבט על הקבוצה ועמד על הרכבה, ניסה לשוחח עם הראשון וכאשר ראה שאינו מבין דבר בשפה הפולנית, סימן בתנועת יד קלה לכל הקבוצה לעבור ללא בדיקה.
ר' דוד לייב צהל: 'אמרתי לכם'!
במרוצת הימים ששהינו בפולין, נתגלה ר' דוד לייב בהתנהגותו הקדושה והטהורה. מידי יום ביומו חיפש מקוה טהרה לטבול בו. בהיותינו בקרקוב, מצאנו מקוה שר' איציקל מאנטוורפן הקים לאחר שנות השואה האיומות ור' דוד לייב טבל בו. במקומות אחרים בהיעדר מקוה, ביקש ר' דוד לייב שימנעו לדקות אחדות כניסת זרים לבריכת המלון ומידי בקר טבל שם לקראת תפילת שחרית. פעמים רבות היו המים קרים, קרים מאד, ור' דוד לייב לא נרתע.
הימים היו ימי החורף האחרונים, המחצית השניה של חודש אדר, ומידות החום עמדו בשעות הלילה רק על שש מעלות מתחת לאפס. ר' דוד לייב לא התכסה בשמיכה במשך כל שהותינו בפולין. הוא חשש שמא יש צמר ופשתים יחדיו, והעדיף להתכסות במעילו הפרטי.
במשך הימים הראשונים נשא עמו ר' דוד לייב מזוודה קטנה, מעין תיק יד שלא זז מתחת ידו. לכל מקום שהלך ונסע, נשא עמו את המזוודה הסודית. בשעה שכולם הפקידו את מזוודותיהם ותיקיהם בבטן המטוס ובתאי האוטובוסים, לא הפקיד ר' דוד לייב מזוודה אישית זו. כאשר שאלוהו וחזרו ושאלו לפשר ההיצמדות הזו, לא השיב. בדיחות נוצרו סביב המזוודה הזו והוא בשלו: 'המזוודה לא יוצאת מתחת ידי'. כאשר הגענו בכ"א אדר בבקר לציונו של רבי אלימלך מליז'ענסק, נתגלה הסוד ונתברר פשר הדבר. המזוודה הכילה עד לפיה קוויטלאך שאנשים שונים הפקידו בידיו לקראת הנסיעה, וביקשו אותו שיקראם ליד ציונו של הצדיק ביום השנה לפטירתו.
אנשי הקבוצה נעמדו סביב למציבה והחלו באמירת תהלים והוא פתח את המזוודה על ברכיו ובעומדו כפוף ליד ציון סבו הקדוש, שלף ממנה פתק אחר פתק, קרא בו והניחו על הציון. דמעות זלגו מעיניו ופיו מילמל את הבקשות.
העמידה סביב לציון נמשכה כשעתיים וחצי, עד סיום אמירת כל הספר, והוא, ר' דוד לייב, עדיין שולף פתקים וקורא בהם. בסבלנות שלא תתואר, חיכתה לו כל הקבוצה, עד שסיים את שליחותו. אם חז"ל אמרו: 'חזקה שליח עושה שליחותו', ר' דוד לייב לא היה בחזקת חזקה, הוא היה מעל לכך, הוא היה בחזקת ההלכה עצמה.
ביום ששי ביקרנו במחנה המוות אושוויץ. בשתים עשרה בצהריים, כשר' דוד לייב שיער שהגיע עת חצות, נקש במקלו על האדמה והכריז: 'די ! שבת מתקרבת, ואין לשהות יותר בבית הקברות'. הפצרות חברי הקבוצה להאריך את השהות להמשך הסיור בביתנים, נענו בשלילה. השבת , כך אמר, קודמת לכל. בהיותו מעין 'איש על העדה', לא העיז אף אחד להמרות את פיו והביקור הסתיים.
לכבוד שבת לבש בגדי שבת. וצורתו שבלאו הכי מאירה בכל ימות החול, נשתנתה לבלי הכר. שבת מלכתא האירה את פניו באור עליון, וכולו אומר קדושה. השטריימל שעל ראשו אינו הכובע של ימות החול. זה העניק לו ממלכתיות, פאר, משהו שלא מעלמא הדין. לאורך השבת ישב בבית המדרש, שאולתר באחד מחדרי המלון 'הולידיי אין' שבקרקוב, והגה בספרי הקודש. אלו שישבו לידו העידו שלא הוציא מפיו אף מילה אחת של חולין לאורך כל יום השבת. 'קדש היא לכם', נהג לומר לפונים אליו, ר' חיים טשערנוביצער בעל באר מים חיים הסביר את הפסוק כך: אפילו את ה'לכם', יש להפוך בשבת לקודש, ור' דוד לייב יישם את הרעיון בכל רגע ורגע.
את גדלותו גיליתי בהערה קטנה שהשמיע כקריאת ביניים. כאשר הסבה כל הקבוצה לסעודה שלישית, באותו חדר במלון שאולתר כבית כנסת, נתבקשתי בהמשכה של ישיבת צוותא זו, לומר דבר תורה. בתוך הדברים אמרתי את המשפט: 'חז"ל אמרו: ישועת ה' כהרף עין'. כאן נשמעה קריאתו הפסקנית: 'אין מאמר חז"ל כזה'! מיד נשמעו מכל עבר קריאות ביניים, מפיהם של ה'ידענים' למיניהם: 'יש, יש'. מאן דהוא אף נקב בשם המסכת והדף שבהם מופיעה האימרה. אחר טען שהיא מופיעה בפרקי אבות, ושלישי הגיב: 'לא, זה במסכת דרך ארץ'. והוא, ר' דוד לייב לא הגיב, אף אני לא הגבתי.
כששבתי ארצה בדקתי, כאחת הפעולות הראשונות, אם אמנם צדק ר' דוד לייב בקריאתו. והוא אכן צדק.
מאז ואילך, כשנפגשנו בחתונות ובאירועים אחרים, הגברתי לו את תרומתי, הכפלתי ושילשתי אותה, לא לפני שהרעפתי עליו דברי הערכה והערצה.
בינתיים, עם כניסת ספר זה לדפוס, נודע כי ר' דוד לייב שבק חיים לכל חי ועבר לעולם שכולו אמת. יהי סיפור זה נר לזכרו הברוך".
[מפנקסו של מרצה, הרב מאיר צבי גרוזמן הי"ו]