בר פדא
אמורא בארץ ישראל, מחכמי דור הביניים שבין התנאים והאמוראים
שמו המלא היה ״יהודה בן פדא״ (ראה בראשית רבה כא, ז, וצד׳ ה; תנחומא ויקרא יא, ב), ובירושלמי הוא נקרא בר פדייה, אולם בתלמוד בבלי הוא נקרא ״בר פדא״ בלבד. הוא חי בתקופת המעבר שבין התנאים והאמוראים והיה מראשוני האמוראים. היה תלמידם של כמה מאחרוני התנאים, וביניהם בר קפרא, וחבירם של כמה מראשוני האמוראים, ביניהם חזקיה ורבי יוחנן. מקום מגוריו היה בדרום ארץ ישראל (ראה בראשית רבה צד, ה).
בר פדא היה בן אחותו של בר קפרא רבו (מעילה ד, ב), ובגמרא ובמדרש מוזכר כמה פעמים הקשר שהיה לו עם רבו ודודו. באחד מן המקרים זכה בר פדא לשבח ממנו על דרשה שדרש, כמובא במדרש (בראשית רבה כא, ז): ״דרש רבי יהודה בן פדייא: מי יגלה עפר מעיניך אדם הראשון (כלומר, הלוואי שהיית קם לתחיה, ורואה את מעשי צאצאיך!), שלא יכולת לעמוד בציווי [שלא לאכול מעץ הדעת] אפילו שעה אחת. והרי בניך ממתינין לערלה שלש שנים, שנאמר (ויקרא יט, בג): ׳שלש שנים יהיה לבם ערלים, לא יאכל׳ ״ המדרש מסיים: ״אמר רב הונא: כד שמע (כששמע) בר קפרא כן, אמר: ׳יפה דרשת בן אחותי׳ ״.
רבי יהושע בן לוי היה תלמידו של בר פדא ומסר הרבה הלכות בשמו (ראה ירושלמי פסחים ו, א ו־ז, יב; נזיר ו, ט; תענית ד, א). ואפילו בענין אחד בלבד אמר רבי יהושע בן לוי: ״שישים הלכות למדני רבי יהודה בן פדייה ב[ענין] חרישת הקבר [בנוגע לטומאת מת] (שמות רבה ו, ב). גם עולא היה תלמיד של בר פדא ומסר שמועות בשמו (יחוסי תנאים ואמוראים, על פי קידושין נד, ב׳ ועוד).
אנו מוצאים כמה סוגיות קשות העוסקות במחלוקות שבין בר פדא ורבי יוחנן (חולין קכד, ב; בכורות כג, ב; תמורה י, א). במדרש (משלי ו, ו) מובא מאמר ידוע של בר פדא: ״עתידין הרשעים לומר לפני הקב״ה לעתיד לבוא: ״רבון העולמים, הניחנו ונעשה תשובה לפניך!״ והקב״ה אומר להם: ״שוטים שבעולם! העולם הזה, שהייתם בו, דומה לערב שבת, והעולם הזה [היינו, העולם הבא שאתם בו עכשיו] דומה לשבת, אם אין ארם מתקן עצמו בערב שבת, מה אוכל בשבת?״. [מאמר כעין זה מובא גם במסכת עבודה זרה ג, א, אבל שם לא נזכר בשם אומרו.] רוב דברי בר פדא המוזכרים בתלמוד עוסקים בעניני נדרים (נדרים כח, ב) ונזירות, (נזיר ה, א), קרבנות (מנחות צא, ב; תמורה י, א; יז, ב) וטומאה (חולין קכד, ב; בכורות כג, ב). יש סוגיא שלמה במסכת נדרים (כה, ב – ל, א) העוסקת בדברי בר פדא בעניני הקדש, ונקראת בפי הלומדים ״סוגיא דבר פדא״. מאמר נוסף שלו מוכר להרבה לומדים, והוא הקל וחומר שהוא מביא בענין הדין השנוי בתחילת מסכת מכות, שאם העידו עדים בשקר על כהן שהוא בן גרושה או בן חלוצה והוזמו, אפילו אם הם כהנים אינם נפסלים לכהונה (ראה מכות ב, א).
(מבוא לתלמוד)