יושב לו הגאון רבי אברהם קלמנוביץ' זצ"ל ממייסדי עולם התורה ביבשת אמריקה, כשסביבו מרוכזים מספר תלמידים מישיבת מיר בארה"ב המייחלים לשמוע מפיו דברי חן, המעידים ומספרים על גדלות הדור שחלף ואינו. רבי אברהם ננער קלות ומהרהר בלבו "על מה? על מה אספר לצורבים יקרים אלו? על בחורי ישיבה שערקו מן הצבא תוך סיכון חייהם וכל זאת כדי ללמוד תורה, או שמא על אם יהודיה שעמלה כל הלילה לתקן את הבגד היחיד של בנה בכדי שיוכל ללכת בבוקר לחידר כראוי".
מחשבה רודפת מחשבה ומעשה רודף מעשה, עד שלפתע הוא נזכר ב"כריכה המקומטת". מראה כריכת הגמרא המקופלת לשני צדדיה, הנראית כאילו עמדה תחת כיפת שמים ביום גשם וספגה כמויות מים, מרחף מול עיניו, ותוהה הוא לעצמו האם באמת זהו הסיפור המתאים למעמד זה. לאחר רגע החליט "אכן זהו המעשה המתאים" מעשה הכריכה המקומטת, שכן ממנו ניתן ללמוד על אהבת ושמחת התורה.
רבי אברהם מעביר את ידו על זקנו הפטריאכלי ומספר: מעשה זה אירע באבי זקני רבי אשר קלמנוביץ' זצ"ל. ירא אלוקים מרבים היה סבי זה, בקי בש"ס ופוסקים. אמנם זכה לגדולתה של תורה, אך גדולה של ממון לא נפסקה עליו משמים וכל ימיו חי חיי דחקות וצמצום. על אף כל זאת לא הוגיע את מוחו בטרדות של "וכי תאמרו מה נאכל" אלא את כל מעייניו נתן בתורה ומצוותיה. בן קטן היה לו לרבי אשר, "ליבלה". כשזכה להוביל את ליבל'ה ל"חידר", היה זה יום שכולו שמחה ובלילה לא הגיעה השינה לעיניו. גם רעייתו הצדקנית לא הניחה תנומה לעפעפיה ומידי פעם פלטה אנחה של התרגשות ותפילה "אוי, מחר ליבל'ה הולך לחידר".
אך התרגשות זו נחשבה לכלום לעומת האושר והשמחה ששררו בבית כשהגיעה ההודעה מבית המלמד "נא לשלוח עם ליבל'ה גמרא בבא מציעא בתחילת השבוע הבא"! רבי אשר ורעייתו לא ידעו לאצור את השמחה בליבם, וכי דבר קטן הוא "ליבל'ה מתחיל ללמוד גמרא בבא מציעא". מנגד ריחפה בחלל הבית מצוקתם של בני הזוג שלא ידעו את נפשם מהיכן יקחו את הכסף הדרוש לקניית הגמרא, שכן זה ימים רבים לא נמצאה בבית פרוטה לפורטה.
אולם עם בוקר השכים רבי אשר, התפלל תפילת שחרית ומיהר בצעדים עליזים אל חנותו של ר' אהרן לקנות לליבל'ה גמרא כשבאמתחתו צרור קטן שהכיל מספר מטבעות. באותם ימים עדיין לא היו חנויות ספרים רבות, ובכל העיירה לא היה מקום לקנות ספרים, לבד מאשר אצל ר' אהרן מוכר הספרים. כל "חנותו" של ר' אהרן לא היתה אלא ארגז ובו כמה ספרים וחצאי ספרים שהיה קונה ומוכר ברווח מועט.
וכך צועד לו רבי אשר אל ביתו של ר' אהרן כשבליבו מתנגנת לה מחשבה "ליבל'ה מתחיל ללמוד גמרא בבא מציעא". משנכנס רבי אשר ל"חנותו" של ר' אהרן רואה הוא להפתעתו את אשתו מחזיקה בידה כרך גדול מש"ס ווילנא שהאותיות המוזהבות המוטבעות בחזיתו שידעו ימים יפים יותר, מכריזות כי אוגד הוא בתוכו את מסכת בבא מציעא.
"את? את קונה לליבלה גמרא?" קרא לעבר אשתו "הרי אין לנו אפילו את הכסף הדרוש לשלם לחלבן, מהיכן השגת מעות כה רבות?" שאל רבי אשר. והיא הצדקנית השיבה לו "אתה וודאי זוכר את הצעיף היפה שקיבלתי מאמך זכרונה לברכה לרגל נישואינו. היום השכם בבוקר כשאתה שמת את פעמיך לבית הכנסת, הזדרזתי אל אחת ממכירותי שקנתה ממני את הצעיף והרי לך התשובה מנין לי כסף. אבל אמור נא לי, מהיכן יש לך כסף?" ורבי אשר מספר "נו, מכרתי את השעון שקיבלתי לנישואי, ועלי מוטלת המצוה של ולמדתם אותם את בניכם".
אך רעייתו אינה מוכנה לוותר בקלות ועונה בביישנות "אני יודעת שכתוב "אל תיטוש תורת אמך". וכך עומדים הם ומתווכחים, הוא אומר שעליו לקנות את הגמרא והיא אומרת שעליה לקנות את הגמרא, ושניהם מסיימים כל טענה וטענה במשפט המופלא "שהרי ליבל'ה מתחיל ללמוד גמרא בבא מציעא". ר' אהרן העומד מן הצד, מחליט לנסות ולעשות קצת "שלום בית" ומנסה להציע "ואולי חצי ישלם רבי אשר וחצי תשלם הרבנית". שקט נפל בחדרון, ולא עבר רגע קט וההצעה התקבלה אלא שבכך לא נפתרו הבעיות.
עומדים הם לצאת מביתו של ר' אהרן, רבי אשר רוצה לשאת את ה"בבא מציעא" אל ביתם שהרי כתוב "ולמדתם אותם את בניכם", אך הוא אינו מסיים את דבריו וכבר נשמעת התשובה והלא נאמר אל "תיטוש תורת אמך". לאחר שעה קלה אף ספק זה הוכרע – רבי אשר ורעייתו אחזו שניהם בגמרא וצעדו בצוותא לעבר ביתם כשבליבם מתרוננת השמחה "ליבלה מתחיל ללמוד גמרא "בבא מציעא". דמעות אושר ניגרו על לחיו של רבי אשר והתגלגלו במורד זקנו אל עבר הכריכה המהוהה של "מסכתא בבא מציעא" ואף רעייתו הרבנית החרתה החזיקה אחריו ובכתה בדמעות של התרגשות שהלא "ליבלה מתחיל ללמוד גמרא "בבא מציעא".
כשהגיעו לביתם היתה הגמרא רטובה מדמעות של שמחה ואושר, על כך שבנם ליבלה מתחיל ללמוד גמרא בבא מציעא ואף כשיבשה הגמרא נשארה ה"כריכה המקומטת".
סיים רבי אברהם קלמנוביץ' את המעשה ואמר "בגמרא זו למד אבי מורי, ואף אני זכיתי לראות גמרא זו, להעביר את ידי על ה"כריכה המקומטת" ולמשש את השמחה הגדולה ש"ליבל'ה מתחיל ללמוד גמרא בבא מציעא" ולהבין מדוע זכו לבן תלמיד חכם כאבי.
על מעשה זה ניתן ולהוסיף מוסר השכל קל. אכן ברוך ה' זוכים אנו ללמוד תורה ולהשתתף בשיעורי תורה. אך ככל שנוסיף לשמוח בכך שהנה אנו מתחילים מסכתא חדשה, נזכה להעמיד ולחנך את בתינו לעבודת השם ולקיום המצוות באהבת ה' ובשמחה.
(מאורות הדף היומי)