עמוד היומי עם גישמאק: אוכף שעל גבי החמור
במסכת הוריות (יג/ב) מנו חכמים פעולות שיש להמנע מעשייתן משום שהן משכחות את הלימוד. הגמרא אומרת, כי "יש אומרים" ש"אף המניח כליו תחת מראשותיו", משכח תלמודו. כלומר, אדם הישן ובגדיו משמשים ככר למראשותיו – משכח תלמודו (רש"י שם). אין מדובר על אדם המתנמנם וראש שמוט על זרועו העטוייה בשרוול חולצתו או חליפתו, אלא על הפורס את בגדיו על יצועו ככר (ספר הזכרון ח"ב אות ט"ו).
עניין זה מובא גם בפוסקים (ראה בנו"כ השו"ע או"ח סי' ב. ביניהם המשנ"ב סק"ב, ערוה"ש סי' ב סעיף ה, כף החיים שם אות ג, בן איש חי ש"ב פר' פנחס אות יז. ושמירת הגוף והנפש עמוד שמח), אשר קבעו, כי הוראה זו מתייחסת לכל בגדי האדם, ואכן, תלמידיו של בעל "תרומת הדשן" העידו, כי "לא היה מניח חגורו או כיסו [- ארנק / תיק -] למראשותיו" ("לקט יושר" דף מ"ה).
פוסקים רבים דנו לאור הדברים המובאים בגמרא ביומא (סא.), כי הכהנים בבית המקדש היו פושטים את בגדי הכהונה לקראת השינה, "ומניחין תחת ראשיהן". הגמרא דנה אם הניחום תחת ראשיהם ממש, או סמוך לראשיהם, מפני שבגדי הכהונה עשויים שעטנז, ולא הותר איסור שעטנז אלא בשעת עבודה, ומפני שאסור ליהנות מבגדי כהונה. מדוע לא חשה הגמרא להבהיר סיבה נוספת מחמתה נמנעו מלהניחם תחת ראשיהם – שכחת הלימוד?
ודאי שכהני ה' יקפידו שלא ישכח תלמודם: בעל ה"באר שבע" (הוריות שם) העוסק בשאלה זו מוסיף בחרדת קדש, כי לא יעלה על הדעת שכהני ה' לא יקפידו על שכחת תלמודם. זאת ועוד, הן יש הסוברים שהעושה מעשים העלולים לשכח תלמודו עובר על אזהרת התורה "השמר לך ושמור נפשך מאד, פן תשכח את הדברים…".
בעל ה"מגן גיבורים" כותב ("שולחן ערוך" שם), כי אין חשש שכחה אלא כשראשו של הישן מונח על הבגדים, אך אם דבר מה חוצץ בין ראשו לבין הבגדים, אין הדבר גורם לשכחה. עלינו להניח, כי יכולים היו הכהנים לחצוץ בין ראשיהם לבין הבגדים, ולפיכך הזכירה הגמרא רק את איסור שעטנז ואיסור הנאה. אכן, במנהגי המהרי"ל מובא, כי בנודו בדרכים הניח את בגדיו, עליהם פרש את אוכף הסוס שחצץ ביניהם לבין ראשו (ליקוטי מהרי"ל, "שמירת הגוף והנפש" שם).
יש שכתבו, כי סכנת שכחת הלימוד עלולה לפגוע בנוהג כן תדיר, אך הכהנים שישנו במקדש התחלפו מידי יום, ולדידם שינה ארעית בלבד היא ("שלמת חיים" ח"א סי' י').
פוסקים אחרים חידשו, כי רק המניח "כליו", תחת מראשותיו מסתכן בשכחת הלימוד, ובגדי הכהונה הן אינם שייכים לכהנים אלא מושאלים להם על ידי הקדש לצורך עבודתם ("שלמת חיים" שם, ו"עיני כל חי" על הוריות, מובא ב"שמירת הגוף והנפש" עמוד ש"נ).
ידיעה זו, שבגדי הכהונה אינם שייכים לכהנים, כותב ה"מנחת חינוך" (מצווה צ"ט) בנוגע לנידון שונה לחלוטין; מדוע ה"מעיל" שלבש הכהן הגדול פטור מציצית (לדעת הרמב"ם), הן בעל ארבע כנפות היה. ה"מנחת חינוך" מציין, כי בגדי כהונה הם כ"טלית שאולה", הפטורה מציצית. בסיום דבריו הוא כותב, כי ידיעה זו כה פשוטה, עד שלא ראה צורך לציינה, אך לאחר שראה שלומדים אחדים מתקשים בה, החליט לכתוב את הדברים. [אולם עיי"ש בהגהות על המנחת חינוך, אות ח' שאין זה ברור שהמעיל היה בעל ארבע כנפות].
(מאורות הדף היומי – יומא סט.)