השיעור שאני משתתף בו הוא בעצם הדבר שחיפשנו זמן רב במנין שאנו מתפללים שחרית, שעות הבוקר בדרך כלל לחוצות, אך חברי המנין כן רצו להשקיע איזו חצי שעה לאחר התפילה, דף היומי היה ברור שאין זה מעשי, זמן מועט מדי, ניסו בכה וניסו בכה ולא עלתה בידינו, היתה הרגשה של לדחוף מכונית בלי דלק, זה לא זה.
כאשר הגיע הבשורה של 'העמוד היומי' ידענו שזה יהיה השיעור שלנו והלימוד שלאחר התפילה, שחיפשנו כה רבות, ואכן ההצלחה הרבה יותר מעל המשוער, אם בתחילה כולם אמרו נעשה ונשמע וקפצו לתוך העגלה, הסתבר שאין זו 'ישיבה בעגלה' גרידא, הציבור מתחבר ללימוד וחי את הסוגיות, ממשיך לעסוק ולחיות את הסוגיות בהמשך היום.
אף שלכאורה זה נראה כמסע ארוך ביותר, אבל לא עליך המלאכה לגמור ועצם לימוד הגמרא הוא 'וכל חפציך לא ישוו בה', ופרוטה לפרוטה מצטרפת, ותעיד על כך השמחה הגדולה שהיתה בסיום מסכת ברכות שכל אחד הרגיש חלק ושותף גדול לשמחה שהנה הוא למד את כל המסכת ממש מכריכה לכריכה, ולא רק שלמד אותה אלא ממש נהנה והתחבר ללימוד והרחיב אופקים עם לימוד ההלכות ברכות למעשה. ולא זו אף זו, לא רק שזה גרם חיבור בין חברי השיעור וחיבור לקהילה ובנה את המניין ואת חברי השיעור, אלא התקיים בנו גם 'תן לחכם ויחכם עוד' ויש ממשתתפי השיעור שקבעו חברותא להמשיך וללמוד לאחר השיעור.