ורדימס
תנא בארץ ישראל, כינויו של התנא רבי מנחם בנו של התנא המפורסם רבי יוסי. רבות מהוראותיו נשנו ב״סתם״ במשניות ובברייתות.
היה בנו החמישי של התנא רבי יוסי ובן בנו של התנא רבי חלפתא. אף על פי ששמו היה מנחם, הוא נקרא גם ורדימס מפני שמראה פניו היה דומה לפרח הוורד (שבת קיח, ב). בתלמוד הוא נקרא בשני השמות — לפעמים ורדימס, ולפעמים רבי מנחם ברבי יוסי.
בגמרא (שבת קיח, ב) מובא, שרבי יוסי השתבח פעם בבניו ואמר: ״נטעתי חמשה ארזים בישראל״, כלומר הולדתי וגידלתי חמשה בנים חשובים מאד, והחמישי שבהם הוא רבי מנחם — ורדימס. ורדימס זכה ללמוד תורה מאביו הגדול ולהיות קרוב אליו. באחת הברייתות הוא מספר על דיון הלכתי שהיה לו עם אביו (תוספתא טבול יום ב, ד). במקום אחר, אף מביא אביו רבי יוסי הוראה בשם מנחם בנו (תוספתא בבא מציעא יא, ב).
אנו מוצאים שרבי מנחם גם קינא את קנאת אביו ושמר על כבודו. פעם אירע שאחד מחשובי תלמידי אביו איסי בן יהודה לא הגיע לישיבה כמה ימים. כאשר פגשו רבי מנחם, אף על פי שהיה צעיר ממנו, שאלו: ״מדוע לא בא מר לבית מדרשו של אבא זה כמה ימים?״ השיב לו איסי בן יהודה, שמכיון שאינו מבין את טעמו של אביו ומקור הוראותיו, אינו בא ללמוד אצלו. אמר לו רבי מנחם: ״יאמר לי מר מה אמר לו אבא שכל כן מטריד אותו, שמא אני אדע לבאר את טעמו״. ואכן, לאחר שהתלמיד חזר בפניו על הוראתו של רבי יוסי, ביאר לו רבי מנחם את טעם ההוראה ואף הראה לו את מקורה בתורה (נדרים פא, א).
הוראות רבות של רבי מנחם נשנו במשניות ובברייתות ב״סתם״ (מבלי להזכיר את שמו). האמורא רבי יוחנן [שהיה מצעירי, תלמידיו של רבי] הסביר, שכאשר רבי ערך את המשניות, הוא בחר לסתום כמה משניות על פי דעתו של רבי מנחם. לפיכך הוא מכונה בתלמוד גם בשם רבי מנחם סתימתאה (מגילה בו, א, כתובות קא, ב, ורש״י שם). [יתכן שגם התנא רבי מנחם המוזכר ביומא ד, והוא רבי מנחם ברבי יוסי (תולדות תנאים ואמוראים).]
הדרשות הבאות של רבי מנחם זכו לשבח מופלג מפי האמורא המפורסם רב יוסף. וכך דרש: נאמר בכתוב (משלי ו, בג): ״כי נר מצוה ותורה אור״. תלה הכתוב את קיום המצוה ב״נר״, ואת לימוד התורה ב״אור״, ללמדך, שכשם שהנר אינו מגין על האדם [להצילו ממכשולים בדרכו] אלא לפי שעה [כלומר באופן זמני בלבד, כל זמן שהוא דולק], כך המצוה אינה מגינה על האדם אלא לפי שעה. וכשם שהאור מגין לעולם [שהרי אור הוא דבר קבוע, וממילא הוא מגין תמיד] אף תלמוד תורה מגין על האדם לעולם.
ביאור אחר: מצוה דומה לנר שכן אפשר לעבירה לכבותה [לבטל שכר המצוה שנעשתה קודם לכן], אבל תורה דומה לאור, שאי אפשר לכבותה [כלומר, שאין עבירה מכבה שכר תורה שנלמדה קודם לכן].
כששמע רב יוסף דרשות אלו אמר בהתפעלות: ״דרש רבי מנחם בר יוסי פסוק זה כאילו שמע דרשה זו בהר סיני!״ (סוטה כא, א).
נראה שרבי יוסי ברבי יהודה היה תלמיד של רבי מנחם (ראה ויקרא רבה ט, ב). יתכן שהתנא איסי בן מנחם (המוזכר בסוטה טז׳ א) היה בנו (תולדות תנאים ואמוראים).
(מבוא לתלמוד)