השיעור נמסר בבית הכנסת המרכזי בשעות הערב, משתתפי השיעור הם נוער מבתים מסורתיים מי יותר מי פחות, היו כאלו שמאד פחדו לגשת לגמרא, גם מצד הארמית וגם מצד הסוגיות והשקלא וטריא, ממש הפחיד אותם, היה קל להם יותר לשמוע סיפורים על פרשת השבוע, אבל 'טעמו וראו כי טוב'. דבר ראשון, החוברות של 'דרשו' כבר שברו את המחסום של הגמרא הגדולה הכבדה והמפחידה, חוברת פשוטה עם כריכה רכה שאפשר ללמוד איתה בדרכים, וכך זה תפס אותם, כולם ביחד לוקחים את החוברת פותחים במקום של הסימנייה. הם ממש חיים את הגמרא, שואלים מתרצים מביאים הערות וראיונות, וב"ה זה תופס להם את הראש, כשאנחנו נפרדים עם קושיא כלשהי, אני כבר יודע שלמחרת יהיו כמה שזה הטריד אותם והלכו וחיפשו בעצמם את התשובה.
עד כמה שהחיבור הוא גדול כל כך, הופתעתי כמובן לטובה לפגוש את חלקם במשך היום, אם זה אחד שמחכה בתור בבנק, אם זה אחר שנוסע באוטובוס, וחוברת 'עיון העמוד' בידיהם, שפשפתי את העיניים כדי להיות בטוח שאני לא טועה, בחורים שעד לפני חודשים ספורים לא ידעו מה היא גמרא, ואיך בכלל אומרים את המילה הזאת, לומדים בבתי ספר שאינם דתיים על כל המשתמע מכך, ו'הציצו ונפגעו'…
ואכן ניכרים בהם היטיב דברי חז"ל מאור שבה מחזירו למוטב, יותר עדינים, משאם ומתנם עם הבריות נהיה יותר בנחת וברוגע, עד שהבריות אומרות עליהם ראו את פלוני שלמד תורה, ראו כמה נאים דרכיו, כמה מתוקנים מעשיו, עליו הכתוב אומר ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר.