בימים אלו, ימים ספורים לפני חג מתן תורה, התורה מספרת לנו על מעד קבלת התורה 'וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק', ובהמשך שוב כותבת התורה 'ויעמוד העם מרחוק ומשה ניגש מן הערפל', ואומרים בעלי המוסר כל אחד יש לו את הערפל שלו, את הקשיים שלו, את ההתמודדויות שלו, משה רבנו לא נרתע ולא פחד, ושלא כעם ישראל שנאמר בהם 'ויעמדו מרחוק' אלא אדרבה, 'ניגש אל הערפל'. וזה בא ללמדנו, לא להירתע מן הקשיים, אלא אדרבה לשנס מותניים ולהסתער לעבר המטרה, וכמו שאומר הנביא 'והיה ראשיתך מצער, ואחריתך ישגה מאד'.
לפני כשנה וחצי עלתה בקשה מהציבור הקדוש ללמוד גמרא, ואכן הבקשה התקבלה בשמחה רבה והתחלנו ללמוד את הדף היומי, אך לאחר זמן היה ניכר כי הדבר כרוך בקושי רב מצד ההספקים וגודל הריכוז והזמן הנצרך לכך, ולא מצאנו את ידינו ורגלנו בבית המדרש כפשוטו ממש, ותעל שוועתנו לפני האלוקים, והתפשטה הבשורה המשמחת בתפוצות ישראל על הקמת המפעל הגדול 'עמוד היומי', ועם התלהבות מחודשת הצטרפנו לתוכנית הנפלאה ושינסו מותניים והתחלנו מסכת ברכות לשמחת כל הציבור, ואכן המשתתפים לא מוותרים על אף עמוד ואף יום, ברוך ה' יש שמחות בקהילה, אך כבר ידוע חוק בל יעבור, ש'העמוד היומי' מעל הכל, או לפני השמחה או לאחר השמחה, אבל בוודאות יהיה 'עמוד היומי'. ו'הזורעים בדמעה ברינה יקצורו' אין לתאר ואין לשער את גודל השמחה שחש כל אחד ואחד מן המשתתפים בסיום מסכת ברכות, כשר לחלקם זו מסכת ראשונה שהם מסיימים, וכל אחד במילותי הוא ניסה להעביר את השמחה הגדולה, אשרינו מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו…
יישר כוחכם