רב חמא
אמורא בבבל, דור רביעי וחמישי לאמוראי בבל, ראש הישיבה בנהרדעא
רב חמא – הנודע גם כ׳רב חמא מנהרדעא' – היה מתלמידי רב חסדא, ויתכן שהיה אחר כך גם תלמידו של רבא. לאחר פטירת רבא נחלקה ישיבתו שבמחוזא ועברה לערים אחרות. חלק מתלמידיו עבר ללמוד אצל רב פפא בעיר נרש, וחלק אחר עבר ללמוד אצל רב נחמן בר יצחק בפומבדיתא. כשרבי נחמן בר יצחק נפטר אחרי ארבע שנים, התמנה רב חמא להיות ראש הישיבה במקומו, והעביר את הישיבה לנהרדעא (איגרת רב שרירא גאון, לפי ביאור תולדות תנאים ואמוראים).
לגודל מעלתו וחשיבותו, היה רב חמא גם רב העיר נהרדעא וממנהיגי הציבור. אנו מוצאים גם שבני ביתו של ה״ריש גלותא״ התייעצו איתו בדבר הלכה (מועד קטן יב, א), וכן ״שבור מלבא״ (מלך פרס) בירר אצלו עניין במצוות התורה (סנהדרין מו, ב). בגמרא (שם יז, ב) מובא, שבכל מקום בתלמוד שמוזכר הביטוי ״אמוראי דנהרדעא״ הכוונה לרב חמא. בין תלמידיו נמנה אמימר [שהיה מרבותיו של רב אשי].
ממנהגיו
מן התורה, רק פירות שגדלו בארץ ישראל חייבים בתרומות ומעשרות. אבל חכמים תיקנו שגם פירות שגדלו בארצות הסמוכות לארץ ישראל [כגון בבל ומצרים] יהיו חייבים בתרומות ומעשרות (עיין ברמב״ם הלכות תרומות א, א). רבא הורה, שתרומת פירות חוץ לארץ אין בה את האיסור של ״כהן המסייע בבית הגרנות״ דהיינו, האיסור לכהן לסייע לבעל הפירות בעבודה כדי שיתן לו את התרומה; וכן האיסור לישראל לתת את התרומה לכהן המסייע לו]. בהתאם לכך, נהג רב חמא לתת את תרומת פירות חוץ לארץ שלו לשמש שלו, שהיה כהן, תמורת עבודתו (ראה בכורות כז, א ורבינו גרשום שם).
מאידך, מצינו אותו גם מחמיר על עצמו. כמנהיג הקהילה בנהרדעא, היה רב חמא שליח ציבור באמירת ההלל בליל יום טוב ראשון של פסח. מכיון שהחשיב מעשה זה – של הוצאת הרבים ידי חובת אמירת הלל – כלימוד תורה לאחרים, הוא נהג לטבול במקוה בערב פסח, על פי תקנת עזרא שצריך להיטהר מטומאת קרי לפני שמלמדים תורה לאחרים. אולם מסקנת הגמרא היא שאין הלכה כדבריו, ומן הדין אין חובה לנהוג כך (ראה ברכות כב, ב, וריטב״א שם).
פרנסתו
רב חמא התפרנס ממתן הלוואות. מאחר שהתורה אוסרת להלוות לישראל כסף בריבית (ויקרא כה, לו-לז, ודברים כג. כ־כא). הוא נזהר לציין במפורש שאינו מלווה את מעותיו אלא משכיר אותן תמורת שכר. סברתו היתה, שכשם שמותר להשכיר כלים תמורת שכר, כך מותר להשכיר מעות תמורת שכר. אולם הגמרא מבארת שהוא שגה בכך, ואין זו השוואה נכונה, ונמצא שעבר בשוגג על איסור ריבית דרבנן. כידוע, הקב״ה מדקדק עם צדיקים כחוט השערה, ולכן אף שבשגגה עבר על איסור רבית דרבנן, איבד רב חמא את כל ממונו, כעונשו של המלוה בריבית (ראה בבא מציעא סט, ב, ורש״י שם).
ממאמריו באגדה
״מה פירוש הכתוב (משלי יד, לג): 'בְּלֵב נָבוֹן תָּנוּחַ חָכְמָה וּבְקֶרֶב כְּסִילִים תִּוָּדֵעַ׳? ׳בלב נבון תנוח (תשכון ותשקוט) חכמה׳, זה נאמר על תלמיד חכם בן תלמיד חכם; ׳ובקרב כסילים תודע: זה נאמר על תלמיד חכם בן עם הארץ. שכאשר יוצא תלמיד חכם ממשפחת עמי הארץ ('בקרב כסילים׳) הרי הוא מודיע את הדבר לכל ומתפאר בכתרה של תורה״ (בבא מציעא פה, ב, ורש״י שם).
רב חמא כיהן כראש הישיבה בנהרדעא עשרים ואחת שנה, ולאחר פטירתו מילא את מקומו רב זביד, שהחזיר את הישיבה לפומבדיתא (איגרת רב שרירא גאון, לפי ביאור תולדות תנאים ואמוראים).
(מבוא לתלמוד)