דקה מתוקה על העמוד היומי: תכשיט
"זכור לי סיפור מאד מעניין, לפני כיובל שנים ואני הייתי עוד ילד פעוט, נכנסו לביתינו הורי תלמיד אחד
שהיה באמת שובב. פרוע ומפריע. ההורים התחילו מתלוננים על בנם ולדבר על הנהגתו הפרועה
ולספר בגנותו.
הפסיק אותם אבא זצ"ל ואמר להם: 'על בנכם אתם מדברים כזאת, הלא הוא ילד טוב וחביב, יש בו
הרבה מעלות ומידות טובות, צריכים רק קצת סבלנות להתחשב איתו'.
אני ביודעי את הילד הזה, ולא פעם ופעמיים סבלתי גם אני ממנו, בשומעי את דברי אבי, ממש
התפקעתי מכאב, איך יכול לומר כך, ביודעו שההורים אמנם צודקים, אך שתקתי.
אחרי שיצאו ההורים, שאלתי את אבי מדוע דיבר כך.
אמר לי: בני, ראשית כל, אם ההורים ערים לבעיה שלהם ומתלוננים, זה כבר מספיק וחובתי ללמד
עליו זכות. ועוד, כשהילד ישמע ע"י ההורים את תגובתי, זה ישפיע עליו הרבה יותר מאשר לו הייתי מסכים להם…
לפני איזה שנים, פגשתי במקרה את הילד הזה, והוא כבר לא ילד. הוא בגילי ואולי בשנה שנתיים
מבוגר ממני, והוא יהודי מכובד בעל בעמיו, בעל עמדה מכובדת. לא ראינו אחד את השני זה
כחמישים שנה ויותר. גלגלנו שיחה ובתוך הדברים סיפרתי לו על הביקור של הוריו. בת צחוק נראתה
על פניו. אתה יודע מזה? הוא שאל. כשאמרתי לו כן, אני הייתי נוכח אז. המשיך ואמר לי: מה אומר
לך, כששבו הורי מבית אביך, שאלתי אותם מה אמר ר' אריה? אמרו לי שהוא לא נתן להם לדבר,
ברגע שהתחילו להתלונן, אמר להם: הרי בנכם הוא תכשיט נחמד וכולי. בשומעי זאת תקפתני בושה.
אמרתי בליבי, האם אמנם כך אני בעיניו של ר' אריה וכך הוא חושב עלי, ואני חשבתי שאני פסול
אצלו. אז החלטתי לעשות כל מה שביכולתי כדי לא לאכזב אותו, ומאותו הערב נהפכתי לאיש אחר.
אהבתי לאיש הזה גדלה מיום ליום ויחד עם אהבתי אליו, גדלה שקידתי בתורה. הנהגתי השתפרה
וזה עשה אותי למה שאני היום. זה היה רבי אריה זצ"ל".
(דברים ערבים – מפי רבי חיים יעקב לוין, ישורון ל' עמוד תס"ט)