"החיים שלי נחלקים לשני חלקים – לפני שהחלה תוכנית ה'עמוד היומי' ואחרי שהחלה התוכנית". זה לא המשפט שלי, למרות שאני מזדהה איתו לחלוטין, אבל אני שומע אותו שוב ושוב, בצורה כזאת או אחרת, מאנשים מכל הגילאים והחוגים. משפט מלא בעוצמה שנאמר עם עיניים נוצצות ולעיתים נראית בהם לחלוחית כלשהי. "זה לא שלא למדתי גמרא במשך היום, אבל עם כזה גישמאק, עם כזאת הרגשה של חלק מתוכנית גדולה – גדולה באיכות וגדולה בכמות, חלק ממשפחה ענקית שלומדת את העמוד היומי".
כידוע יש ל'דרשו' תוכניות רבות ומגוונות, ועליהם נבחנים מדי חודש בחודשו רבבות עמך ישראל, אם בשאר התוכניות כבר התקבעו רוב הלומדים והנבחנים ורובם של הבאים לכור המבחן הרי הם כזקן ורגיל היודע את מקומו ואת מבחנו, את נבחני 'העמוד היומי' ניתן לזהות בנקל בהתרגשות של 'משהו חדש', אתגר ופרוייקט חדש שהם נוטלים בו חלק, ובאים כעת, פעם בחודש, לקצור את הפירות. חודש של השקעה בחמשה עשר דפי גמרא, איש איש וסגנון ורמת לימודו, הצד השווה שבהם זו ההשקעה והנחת, ההשקעה של שעות של לימוד, שעות של חזרה.
"יש לי 3 מסכתות שבת – 1 בבית המדרש 1 בסלון 1 במטבח ", סיפר לי אחד הנבחנים, "את העמוד היומי אני לומד לפחות 5 פעמים ביום, 2 פעמים מתוך הגמרא כסדר וביישוב הדעת, ובהמשך היום 'גונב' קטע פה קטע שם, ולא שאני כזה 'מתמיד' הלוואי שאזכה, אלא אחרי לימוד של פעם אחת, צצות תמיהות ושאלות. אני מחכה לחזרת הש"ץ, אז יש לי עוד כמה רגעים ליישב אותם, ארוחת הצהריים עדיין מתבשלת, אז אני מבשל תירוץ לקושיא, אינהו בדידו ואנן בדידן. לפני יציאה מהבית, במקום שאני ימתין שיהיו מוכנים, אני דואג ש'העמוד היומי' כבר מוכן אצלי".
"אתם מבינים למה אני נרדם עם חיוך?"
יישר כוחכם