מספר יהודי מירושלים: לפרנסתי אני עובד בכל יום מהשעה שלוש וחצי בצהריים עד השעה שתים עשרה בלילה. אולי עובדה זו תעזור לכם להבין, כמה יקר לי הזמן של הלימוד.
באחד מימי ערב פסח, בשעה שלוש בצהריים מקבלים בבית טלפון, שמגיע לנו לקבל קמחא דפסחא מחלוקה מסוימת. השכן סיפר לאשתי כי יש בידו כרטיס בשבילנו, באמצעותו נוכל לקבל את החבילה. ”קיבלתי את הכרטיס רק היום“, אמר השכן, ”ורשום כאן שהחלוקה תתקיים עד השעה אחת בצהריים. עכשיו כבר שלוש, ואם תמהרו למקום, יש סיכוי שעדיין תוכלו לקחת חבילה בשבילכם“. הוא המשיך והסביר עוד כמה פרטים נחוצים: ”החלוקה מתקיימת במקום אחד בשביל כל העיר, ולכן צריך להגיע לשם עם רכב. לי אין רכב, ואם אתם תוכלו לאסוף את המצרכים גם בשבילי, אשלם לכם על כך“.
אשתי ענתה בנחת, שהיא תטפל בזה עוד מעט. ”למה עוד מעט? צריך להזדרז, השעה כבר שלוש, ולא יודע מה יישאר לכם לקחת אם תאחרו עוד“. אשתי שמעה את אזהרתו של השכן, אבל היא לא מיהרה להתקשר אליי. היא ידעה שעד השעה שלוש וחצי אני לומד בחברותא עם הבן שלי, והלימוד של שנינו חשוב לה מאוד. היא לא רצתה להפריע, יהיה מה שיהיה. היא גם ידעה כמה חשוב לקבל את החבילה של הקמחא דפסחא, כיוון שאנחנו ברוך ה‘ בית עם ילדים, וההוצאות מרובות. בכל זאת, היא חיכתה בסבלנות לשעה שלוש וחצי. רגע לפני כן היא אינה מתקשרת.
בשעה שלוש וחצי היא התקשרה אליי וסיפרה על הקמחא דפסחא. אמרתי לבן שלי, ”לך לשם ותראה אם נשאר משהו. קח עגלה, כי יכול להיות שיהיו שם רק קצת דברים, כך שתוכל להסתדר גם בלי רכב“. הבן שלי לקח עגלה והלך לתחנת החלוקה. כשהוא הגיע לשם, הוא ראה שמתחילים לארוז את המוצרים שנשארו. הוא הראה את הכרטיס, ושאל את המארגנים אם הוא יכול לקחת ממה שנשאר. אמרו לו: ”אתה יכול לקחת מכל מה שעוד לא הספקנו לארוז על המשטחים“. זה היה המון! כמה שקים של תפוחי אדמה ובצל, ועוד ירקות ואוצרות שכל בית יהודי שמח בהם בפסח. הבן שלי אסף ואסף, ועכשיו הוא כבר היה צריך רכב. מה עושים?
מגיע רכב!
ממש כך. פתאום הגיע טנדר, והנהג ביקש להעמיס על רכבו תפוזים שחסרו בשכונה שלו, ברמות. הבן שלי שאל אותו אם הוא יוכל לקחת אותו גם כן, לביתנו שממוקם בדרך לרמות.
”תעמיס הכול, ואני אקח אותך עד הבית“, הציע הנהג בנדיבות.
”וכמה לשלם על ההובלה?“ שאל הבן.
”כמה שאתה רוצה“.
הבן שלי שילם חמישים שקלים בלבד על ההובלה, ובסופו של דבר קיבלנו סל מורחב, עם תוספות משמעותיות כדי לחלק גם לאחרים, והכל במשלוח עד הבית.
דווקא האיחור בזכות ההקפדה שלא להפריע ללימוד תורה, גרם לכל השפע הזה.
(גליון השגחה פרטית 141 תשפ"ד)