הגאון רבי אהרן קוטלר זצ"ל הפליא את כל מי שראהו בשקידתו, אלה שלמדו בסלובודקה בתקופה ההיא אינם זוכרים שהיה שם עוד מתמיד אחד כמוהו, לא נמצא שם בכל הישיבה עוד אחד שמתלקח במלוא העוצמה בריתחא דאורייתא כמוהו. בריתחא שלו הרגישו בפועל את כח האש שבתורה הקדושה ככתוב בירמיה (כג כט) 'הלא כה דברי כאש נאום ד", אש התלהטותו ושמחתו בזמן הלימוד, ומתי לא למד, הזכירה להם -כך סיפרו- את דברי הגמרא בחגיגה (כ"ז ע"ב) תלמידי חכמים שכל גופן אש ואת מה שסיפרו חז"ל בסוכה (כ"ח ע"א) על יונתן בן עוזיאל בשעה שיושב ועוסק בתורה כל עוף שפורח עליו מיד נשרף.
בן גילו של רבי אהרן, הגאון רבי משה פינקל זצ"ל בנו של הסבא שהצטיין גם כן בכשרונותיו ובלימודיו, התבטא באותם ימים עם הכשרונות השכליים של ר' אהרלה סוויסלוצ"ר, יכול גם אני להתמודד אך לא עם היותו שקוע בתורה, (זיין ליג'ן אין לערנען) כ"ד שעות ביממה, ומי ידמה לו בהתמדתו העצומה.
סיפר עד ראיה שהתגורר עם רבינו בסלובודקה באכסניה אחת ומתוך כך הכיר מקרוב את סדר יומו ולילו, כי במשך כל הזמן שלמדו בישיבה מסכת יבמות לא ישן רבינו על מיטתו אפילו לילה אחד בשלימות, אלא כשהתעייף מדי והרגיש אין אונים היה בא אל האכסניה וחוטף תנומה קלה ומיד חוזר לתלמודו. הנהגתו המופלאה הזכירה דברי מהרז"ו במדרש רבה (בראשית פ"ו ט) שיהושע היה עוסק בתורה תמיד ואף בעת אכילתו ושינתו אינו מסיח דעת.
בגודל שקידתו לא התעייף מלחזור ולשנן כל מה שלמד אפילו מאה פעמים ואחד, והשינון בפעם המאה ואחד נעשה באותה מדה של רעננות והתפעלות, באותה מתיקות והתלהבות ובאותה שמחת האושר כאילו זוהי פעם ראשונה בשבילו, בכל יום ובכל שעה היו דברי תורה בעיניו כחדשים, כל דף גמרא הצטייר בעיניו כתאנה זו שכל זמן שאדם ממשמש בה מוצא בה תאנים חדשות שהבשילו, בכל פעם שהגה מחדש באותו דף גמרא, מצא בו טעם חדש והבנה מחודשת. יכולת לקרוא משפתותיו הנוטפות מור את דברי מהר"מ יפה זלה"ה בעל הלבושים האומר בביאורו לברכת התורה והערב נא כהאי לישנא, שיערב בפינו כל מה שלמדנו אתמול ולא תישכח ממנו נעימות טעמו אע"פ שנלמד היום יותר טעמים אחרים, נתפלל שלא ידחה טעם מפני טעם, רק ישאר בפינו עריבות הטעם הראשון עם עריבות הטעם האחרון.
סיפר עמיתו הגר"י סדנא זצ"ל נהירנא פעם בליל שבת קודש ישבתי ללמוד גמרא בחברותא עם רבי אהרן והצלחתי להיצמד (מיס האלט'ן) אל קצב מעופו באותו לילה, עד שהספקנו ארבעים דף, יותר מזה לא יכולתי…
בזכרונות מאותם ימים שהעלה הגר"י סרנא נשתמר ציור חי ומלבב איך שהיה רבינו שקוע כלכולו בעיוני תורה מתוך ריכוז עצום ויגיעה בלתי פוסקת. פעם אחת סיפר רבי יחזקאל נתלווינו קבוצת תלמידים אל הסבא זצ"ל כשנסע בימי הקיץ החמים להינפש מעט בנאות קייט. באמצע הדרך, ברכבת, פניתי אל רבי אהרן באמירה כדרך חברים: כשתיגמר הנסיעה ונגיע אל מקום הדאטש"ה אתה מרצה בפנינו חידושי תורה.
ויהי בבואנו אל הקייטנה ששכנה בסביבה מיוערת נעמד רבי אהרן אצל אחד העצים ושקע במחשבותיו כשהוא ניצב על רגליו במשך שלוש שעות תמימות. ראינו אז כולנו שמוחו פועל בקדחתנות… לבסוף פנה אלינו בבשורה הריני מוכן ומזומן! מיד התקבצנו סביבו והוא הירצה בפנינו מערכה גאונית שלמה בסוגיא מן הסוגיות אשר חידש בעיוניו זה עתה, ואכן מרוב דביקותו בתורה לא פסק פומיה מגירסא ולא שבת מוחו היוצר חידושי תורה אף לשעה קלה לא היה בעיניו שום הבדל בין הימים.
בעתון היינט שיצא לאור בריגא לטביה התפרסמה בתאריך י"ח בתמוז תרח"צ רשימה מאת מ גערץ המעיד על עצמו שלמד בימי נעוריו בישיבת סלובודקה. הוא מספר בין השאר כי בקיץ אחד נסע ביחד עם קבוצת בחורים, ורבי אהרן בתוכם להבראה באחד הקייטנות שבעיירה רומשישאק. בקירבת מקום שהה אז גוי רוסי מלומד ששימש כמנהל הגימנסיה הממלכתית בקובנא, איכשהו נודע לגוי זה שבקבוצת בחורי הישיבה ישנו אחד בעל כשרונות נדירים המוגדר כעילוי והתחשק לו לבחון אותו. ויהי היום הופיע פתאום המנהל המלומד באכסניה העלובה שלנו בחדר קטן ששכרנו אצל החייט המקומי, וניסה את כוחו של העילוי במתמטיקה. לגודל הפתעתו הרי כשהציג בפניו כמה וכמה שאלות מתמטיות סבוכות אשר אפילו מהנדס מדופלם יתקשה להשיב עליהן, פתר אותן העילוי מסוויסלוץ' כהרף עין. אך פסע רגעים אחדים בחדר הקטן הלוך ושוב הלוך ושוב והמענה היה רהוט בפיו. הגוי הרוסי נדהם, האמנם כלום יתכן הדבר שנער צעיר אשר מימיו לא ביקר אפילו בבית ספר יסודי יפתור בקלות כזו שאלות כ"כ מורכבות וקשות? למחרת בא שוב אחרי שהתכונן הכנה רבתי והיה בטוח שהפעם תהיינה שאלותיו כ"כ מסובכות שאפילו ה'ראווין' הזאטוט לא ידע לענות עליהן, ברם מה שנחשב קשה וחמור בשביל המנהל הרוסי, היה פשוט ומובן מאליו אצל העילוי הסלובודקאי תוך דקות אחדות, כשהוא מתהלך לארכו של החדר הצר ענה למנהל על שאלותיו וקלע אל המטרה מבלי להחטיא אף כחוט השערה.
(אש התורה ח"א עמ' מא)