עמוד היומי עם גישמאק: השבוע אנו לומדים בעמוד היומי (סז:) 'תני תנא בפרק אמוראי קמיה דרבי חייא בר אבין, אמר ליה כולהו אית בהו משום דרכי האמורי, לבר מהני, מי שיש לו עצם בגרונו מביא מאותו המין ומניח ליה על קדקדו, ולימא הכי, חד חד נחית בלע, בלע נחית חד חד, אין בו משום דרכי האמורי'.
דהיינו, היה מי שלמד את הפרק בתוספתא העוסק בענינים שיש בהם איסור משום שהם בכלל "דרכי האמורי", לפני רבי חייא בר אבין. אמר לו, בכל הדברים יש משום איסור דרכי האמורי, מלבד סגולה ורפואה זו, שאם נתקעה לאדם עצם הגרונו, יכולים להביא עצם מאותו מין ולהניחה על ראשו של האדם שנתקעה העצם בגרונו, ולומר על כך את הלחש "חד חד נחית בלע, בלע נחית חד חד". דהיינו אחד אחד ירד ונבלע, ישר והפוך, וסגולה זו, אין בה איסור דרכי האמורי.
בסוגיא זו, מוזכרים הרבה אופנים של רפואה למחלות שונות, גם להלן (דף קט, ב ואילך) מוזכרות רפואות רבות, וכן במסכת גיטין בתחילת פרק מי שאחזו, ובמקומות נוספים בש"ס. ויש להתבונן ביחס הנכון אל הרפואות הנזכרות בגמרא, מהיכן הוא מקורם, והאם יכולים אנו להשתמש בהם.
בענין זה, מצינו בתוס' (מועד קטן דף יא ד"ה כוורא) שכתבו שהרפואות שמוזכרות בש"ס אינן טובות בזמן הזה, וכן יש מאכלים שהוזכרו בגמ' שהם מועילים לגוף, וכיום הם מסוכנים. ולכן, מחמת שינוי הזמנים והטבעים אין אנו יכולים לסמוך על הרפואות הנזכרות בגמ'.
מטעם זה כתב המהרי"ל (ליקוטים בסוף הספר אות מג) שאסור לנסות את הרפואות הכתובות בגמ', שמא הלוחש לא ידקדק כראוי בלשונו, ולא יעלה הלחש כראוי, ויבוא ללגלג על דברי חכמים, שיתלה את חוסר ההצלחה בלחש ולא בלוחש.
ועקב חששות אלו שמא יבואו לפקפק ח"ו באמיתות דברי חז"ל, כתב הים של שלמה (חולין פ"ח סי' יב) שיש חרם הקדמונים לא להשתמש ברפואות שהוזכרו בגמ', כדי שלא להוציא לעז על חכמי התלמוד הראשונים. אמנם, כתב רב שרירא בתשובה (הובא באוצר הגאונים גיטין סח) שרפואות שמוזכרות בגמ' וידועות כמועילות אפשר להשתמש בהם לרפואה. מאידך, בשו"ת חוות יאיר (סימן רלד) כתב שאי אפשר להשתמש ברפואות שהוזכרו בגמ', כי אין אנו יודעים לאיזה סממנים בדיוק התכוונו חז"ל, וגם יתכן שצריך לערבבם עם מינים נוספים שאיננו יודעים מה הם, וגם לא ברור מהי הכמות המדוייקת הנצרכת מכל דבר.
מעניין לציין את מה שכתב המהרי"ל (שם), שאף שלמעשה אין אנו יכולים להשתמש ברפואות המוזכרות בגמרא, מכל מקום הלחש שהבאנו בתחילת דברינו, על מי שנתקעה עצם של דג בגרונו, שיביאו עצם אחרת ממין דג זה, ויניחו אותה על ראשו, ויאמרו "חד חד נחית בלע, בלע נחית חד חד", הוא לחש בדוק ומנוסה, ועל כן אפשר להשתמש בו גם בימינו. והובאו דבריו אלו להלכה בחידושי הגאון רבי עקיבא איגר על השו"ע (יו"ד סי' שלו ס"א).
רשכבה"ג מרן הגר"ח קניבסקי זצוק"ל נשאל על כך, האם אי אפשר להשתמש בשאר הדברים הסגוליים המובאים בגמרא. והשיב מרן זצ"ל, שכל דברי המהרי"ל שאין להשתמש ברפואות הנזכרת בגמרא, הם רק על עניני רפואות סגוליות, דהיינו דברים שאין להם הסבר הגיוני וטבעי, אבל יש סגולות רבות המוזכרות בגמרא, גם בעניני רפואה, שיש להם טעם והיגיון, כמו מה שאמרו בגמרא "חמין במוצאי שבת מלוגמא", ששם יש טעם והגיון לדברים, שמה שהוא מכבד את השבת בשתיית מים חמים, מועיל לרפא את גופו, ולכן אפשר להשתמש בסגולה זו גם בזמננו.
על פי דברים אלו, השיב מרן הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א לרופא ששאל אותו האם אפשר להשתמש ברפואות המוזכרות בגמרא, שיכול הוא לעיין על פי חכמת הרפואה ולראות האם יש הסבר הגיוני ושכלי לאותה רפואה, ואם ימצא לכך הסבר רפואי, יוכל אף כיום להשתמש באותה רפואה, מחמת הטעם הגיוני שיש בה, ואין זה בכלל החרם שגזרו הקדמונים שלא להשתמש ברפואות המוזכרות בגמרא.
דברים נוספים בענין ההתייחסות לרפואות ולשאר הענינים הטבעיים המוזכרים בגמרא, במקומות שבהם הם אנם מתיישבים עם המציאות הנראית לעינינו, מוצאים אנו בדברי הרמח"ל (במאמרו על אגדות חז"ל) שמבאר שבהרבה מקומות כשדיברו חז"ל על עניני העולם ועל אופן ודרך התנהלותם, לא התכוונו כלל לבאר את גוף ענין הרפואה או הדבר הטבעי שעליו דנו, אלא דבריהם מכוונים לסודות התורה השייכים לאותו ענין שעליו דיברו חז"ל, והם כדרכם הסתירו את הדברים ותלו אותם בענינים הגלויים, והסמיכו אותם על הידיעות בעניני הרפואה והטבע שהיו ידועים אז, והשתמשו בעניני הרפואה והטבע האלו כמשל בלבד. ולכן, הוא מבאר, שיתכן שדיברו חז"ל על הדברים שהיו ידועים בימיהם, וכיום ידוע לנו שהמציאות אחרת, אך דבר זה אינו מעלה ואינו מוריד כלל בביאור דברי חז"ל. כי הדברים הטבעיים המוזכרים בדבריהם הם משל ותו לא, וכוונת חז"ל בדברי התורה המוזכרים בגמרא, היא לבאר את גוף המושגים הרוחניים שעליהם נתכוונו, שהם אמת לאמיתה ברורה ונכונה, ורק לכך נתכוונו בדבריהם. כי אין הגמרא באה לבאר ענינים של רפואה בעלמא, ולא זה הוא תפקידה, וכוונת הגמרא תמיד רק לבאר את עניני החכמה האלוקית הקיימת בעולם, אלא שהסתירו וכיסו חז"ל את עומק הדברים, ותלו אותם במציאות שהיתה אז.
דברים אלו מבוארים גם על ידי המהר"ל, בספרו "באר הגולה" (בתחילת הבאר השישי), בו הוא עומד על נקודה זו, ומבאר כיצד אנו מוצאים לעיתים בדברי חז"ל דברים הסותרים את החכמה האנושית הידועה בזמננו.
בדבריו קובע המהר"ל, שלא ייתכן שבאו חז"ל לדבר על עצם הדברים הטבעיים, כי עצם דברים אלו הוא קטן ופחות, והעיסוק בהם מתאים לחכמי הטבע ולרופאים ולא לחז"ל, ולא ייתכן שקבעו חז"ל את דבריהם בביאור עצם עניני הטבע. אלא בכל מקום שאנו מוצאים שחז"ל מבארים ודנים בתהלוכות עניני הטבע, בהכרח שדבריהם הם על יסוד ושורש אותו הענין בעולמות העליונים, ורק בזה עסקו חז"ל, ודבריהם הם לפי המתאים במהות אותו הדבר, ולא תמיד הם מתאימים גם למציאות המעשית הקיימת בעולם באותו ענין גשמי.
על פי זה כתב הגאון הצדיק רבי חיים פרידלנדר זצ"ל, משגיח ישיבת פוניבז', להשיב על דברי מי שהתריע שאין לסמוך על ידיעת חכמי הטבע בזמננו כאשר הדברים סותרים לאמור בגמרא. ועל כך כתב הגה"צ רבי חיים פרידלנדר זצ"ל מאמר תגובה, ופרסם אותו בכתב העת "דגלנו" שיצא לאור בזמנו. במאמרו, הביא הגר"ח זצ"ל את דברי המהר"ל והרמח"ל הנ"ל, והטעים כי על פי דבריהם אם אנו מוצאים סתירה בין דברי חכמי הטבע לבין המבואר בגמ', עלינו להבין אין בכך כל סתירה, כי חז"ל עסקו בביאור תוכן ומהות הדברים לפי שורשם ופנימיות ענינם, ולא במהותם הגשמית כפי שהיא באה בפועל לידי ביטוי בעולם המעשה. וממילא, מה שאנו מסכימים ומקבלים את דברי חכמי הטבע כפי שחקרו את מציאות הדברים באופן גשמי, אינו סותר כלל למהות הדברים המוזכרים בגמרא.
בדברים אלו, אנו מוציאים הסבר נוסף לכך שאין להסתמך על הרפואות הנזכרות בגמרא אם לא נבדקו ונוסו הדברים באופן מעשי. כי גם דברי הרפואות הנזכרים בגמרא ייתכן שאינם עוסקים בהוראה מעשית לחולה מה עליו לעשות וכיצד יש לו לנהוג אם אירע לו חולי מסויים, אלא הדברים אמורים כלפי שורשו הפנימי של חולי זה, ורומזים לדרך הפנימית בו יכול הקלקול הרוחני לבוא על תיקונו. אמנם חז"ל גילו את הדברים והצביעו על צורת הרפואה הגשמית כפי שהיתה ידועה אז על ידי חכמי הטבע, אך ייתכן שלא צדקו דברי חכמי הטבע באותם דורות, והתברר לאחר מכן שהרפואה המעשית לאותם חולאים היא שונה, ולכן כל זמן שלא נודעו ונבדקו הדברים בזמננו אם הם מתאימים לדרכי הטבע, אין אנו יכולים לסמוך על הרפואות הללו באופן מעשי. ולאמיתו של דבר, אין המציאות השונה סותרת את דברי חז"ל העוסקים במהות הרוחנית של הדברים.