"וַיִּתְּנוּ אֶת קוֹלָם, וַיִּבְכּוּ הָעָם" (יד, א)
חטא המרגלים הביא רעה גדולה ונוראה על בני ישראל במדבר, ויש לו גם השלכות קשות, רבות מאוד, עד היום הזה.
חז"ל (תענית כט ע"א) אומרים, שהלילה שבו חזרו המרגלים מתור את הארץ היה ליל תשעה באב. הם הוציאו את דיבת הארץ, וכתוצאה מכך "ותשא כל העדה ויתנו את קולם, ויבכו העם". אמר להם הקב"ה: "אתם בכיתם בכיה של חינם, ואני קובע לכם בכיה לדורות". בתשעה באב חרבו בתי המקדש הראשון והשני.
הגלויות הנוראות, עם כל הפורענויות, הצרות, הסבל והייסורים, שבאו על הכלל ועל הפרט – הן מהשלכות חטא המרגלים.
תמיהה עצומה מתעוררת על פרשת המרגלים, וכדי לחדד אותה נתאר לעצמנו את שליחת המרגלים והוצאת הדיבה על הארץ באופן "עכשווי":
בני ישראל קמים בבוקר ואומרים זה לזה: "שמעת מה קורה? משה רבינו שולח מרגלים לתור את הארץ, ולבדוק איך אפשר לכבוש אותה".
אומר חסיד של חסידות פלונית לחברו: "אתה יודע את מי שולחים? את הרבי שליט"א". הליטאי מספר לחברו: "אתה יודע את מי שולחים? את מרן רבינו ראש הישיבה שליט"א", והספרדי אומר לחברו: "שולחים את מרן פאר הדור נשיא חכמי ישראל"…
המרגלים היו "כולם אנשים" – לשון חשיבות. מכל שבט נבחר אדם גדול וחשוב, "האדמו"ר" או "ראש הישיבה"…
אבל אז המרגלים חוזרים, ונושאים את דבריהם בפני העם, ובני ישראל עומדים נבוכים – רבותיהם, שהם כל כך סמכו עליהם, מוציאים את דיבת הארץ, ואיך לא יבכו?! לכאורה, זו בכייה מתבקשת!
מדוע באמת נחשבה בכייתם "בכייה של חינם"?
מה עוד נוכל לדרוש מאדם שמורו ורבו, האיש הכי חשוב בשבט שלו מדבר בגנות הארץ, האם הבכי שלו בכזה זמן אכן מהווה כזה חטא חמור? האם יש לכנותו 'בכיה של חינם'???
מונח כאן יסוד חשוב, שהוא הקשר בין הבנת הסיבה לבכי שבכו, לסיבה שבגללה אנחנו ממשיכים לבכות כל השנים.
הרמב"ן מבאר, שהמרגלים בדבריהם ענו על השאלות ששאלם משה רבינו, ובכך נהגו כהוגן.
משה רבינו ביקש מהמרגלים (יג, יח-כ): "וראיתם את הארץ מה היא ואת העם היושב עליה, החזק הוא הרפה, המעט הוא אם רב. ומה הארץ אשר הוא יושב בה, הטובה היא אם רעה, ומה הערים אשר הוא יושב בהנה, הבמחנים אם במבצרים. ומה הארץ, השמנה היא אם רזה, היש בה עץ אם אין, והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ".
המרגלים חוזרים ואומרים: "באנו אל הארץ אשר שלחתנו וגם זבת חלב ודבש היא, וזה פריה".
אתה רוצה לדעת אם הארץ טובה? היא ארץ "זבת חלב ודבש". אך לא אמרו המרגלים "טובה היא", כי היה בדעתם לומר אחר כך שארץ אוכלת יושביה היא.
ביקשת "והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ"? הנה, "וזה פריה".
אתה שואל "החזק הוא הרפה?" התשובה היא: "אפס כי עז העם היושב בארץ!"
אתה שואל "הבמחנים או במבצרים?" התשובה היא: "והערים בצורות גדולות מאד וגם ילידי הענק ראינו שם".
הם נשאלו שאלות וענו תשובות.
אומר הרמב"ן: "אבל רִשעם במילה 'אפס', שהיא מורה על דבר אפס ונמנע מן האדם, שאי אפשר בשום עניין".
המרגלים התבקשו לספק מידע, להביא עובדות, אבל הם בחרו להוסיף למידע גם פרשנות אישית שהיו בה חוסר אמונה ודיבת הארץ.
כותב רבי שמואל גפן
בספר "שמועה טובה" כותב רבי שמואל גפן, שיש פרט אחד בדברי משה רבינו שאליו לא התייחסו המרגלים. משה רבינו מבקש מהם לבדוק "היש בה עץ אם אין". והרי כבר נאמר "השמנה היא אם רזה", ולמה נאמרת תוספת זו?
אומר על כך רש"י: "היש בה עץ – אם יש בהם אדם כשר שיגן עליהם בזכותו".
על זה הם לא עונים.
ואכן, היה שם "אדם כשר שיגן עליהם בזכותו", וזהו איוב שהיה תם וישר וירא אלוקים וסר מרע, אבל הוא מת כשהם הגיעו לארץ, כמבואר בגמרא (סוטה לה ע"א).
משה רבינו לא שלח אותם לבחון איך אפשר לכבוש את הארץ. יש בורא עולם, הוא הוציא אותנו ממצרים ואמר שייתן לנו את הארץ, ולא נבצר ממנו דבר. יש רק בעיה אחת: אולי מתגורר שם אדם שהנו בעל זכויות גדול, ובגללו לא יהיו ישראל זכאים לנצח במלחמה ולרשת את הארץ. על כן, שלח אותם משה לבדוק "היש בה עץ אם אין".
שבע האומות שחיו אז בארץ כנען היו עובדי עבודה זרה, מטונפים בטומאות ומושחתים במידותיהם ובמעשיהם. הם היו הגרועים שבעמים. ועם כל זאת, היו כל האומות הללו יכולות להינצל בזכות אדם צדיק אחד!
עד כדי כך הכוח והערך של מצווה ושל בן תורה אחד!
העובדה שהמרגלים לא ענו תשובה על השאלה "היש בה עץ", הראתה על חוסר הערכה לכוח של תורה ומצוות.
כשבאים עם ישראל לקבל את ארץ ישראל, ארץ אשר "תמיד עיני ה' אלוקיך בה", ארץ שכל מהותה היא מעלותיה הרוחניות – המדד הוא: האם ראויים לקבל תורה ומצוות או לא.
רק מי שיודע להעריך תורה ומצוות יכול לקבלה, מי שלא יודע להעריך – לא יזכה בארץ ישראל. לא נותנים לילד קטן לשחק עם יהלומים אלא עם חרוזים, כי הוא לא יודע להעריך את השווי העצום של היהלומים ויאבד אותם. אדם שלא יודע להעריך תורה ומצוות לא יכול לקבל אותן.
ארץ ישראל היא לא ארץ של תנאי מגורים נאותים. ארץ ישראל היא ארץ שנושמים בה אמונה. זו ארץ מלאה מצוות התלויות בארץ: תרומות ומעשרות, מעשר ראשון ומעשר שני, לקט שכחה ופאה, כלאים ושביעית. ארץ מלאה במצוות! לא נותנים ארץ כזאת למי שלא יודע להעריך.
רק כשלומדים גמרא מרימים את העיניים!
המחותן שלנו, הגאון רבי צבי רוטברג שליט"א, ראש ישיבת "בית מאיר". סיפר על הגאון רבי דוד פרידמן זצ"ל, ששימש כרב העיר קרלין כחמישים שנה. יום אחד הופיע בעיתון איזשהו מאמר, שמאד מצא חן בעיני בנו של הרב, והוא חשב שגם אביו ייהנה ממנו.
כידוע, עיתון כתוב טורים טורים, וכל טור נקרא לעצמו. אבל הרב הביט בעיתון וקרא את השורה הראשונה שבטור הראשון, לאחר מכן את השורה הראשונה בטור השני, וכן הלאה עד סוף השורות הראשונות שבטורים. לאחר מכן קרא את השורה השנייה בכל הטורים, וכן הלאה.
שאל אותו הבן, "אבא, כך קוראים?"
אמר לו: "מה אכפת לך? אני יכול להגיד לך כל מה שכתוב כאן". ואכן, ציטט הרב באוזני בנו את הכתוב, באופן מדויק.
"אבל מדוע אינך קורא באופן נורמלי – טור מלמעלה עד למטה, ואחר כך הטור הבא?" תמה הבן
אמר הרב: "תקשיב היטב, בני היקר. כשאנחנו לומדים גמרא, אנחנו מרימים את העיניים, לומדים את הגמרא מלמעלה וקוראים אותה עד למטה, ואז שוב אנחנו מרימים את העיניים, מסתכלים ברש"י למעלה ומורידים את העיניים עד למטה. אחר כך שוב מרימים את העיניים, ומגיעים ל"תוספות" למעלה, ויורדים עד למטה.
– עיתון לא שווה שנרים בשבילו שוב את העיניים".
רבי דוד קרלינר, גאון הגאונים, הכריז באותה שעה מול בנו, והכריז זאת במעשיו ובהנהגתו תמיד, מול כל העולם: יש רק דבר אחד ששווה להשקיע בו מאמץ של תזוזת עין: תורה!
ביום מן הימים שנכנס אליו יהודי מבריסק אמר לו רבי דוד שהוא עושה אותו שליח לרב העיר מרן הגר"ח הלוי, לשאול אותו מדוע הוא הפסיק ללמוד?!.
היהודי היה במבוכה גדולה כיצד יכנס לשאול שאלה כזאת את ר' חיים. אבל לא היתה ברירה ר' דוד הוחזק כגדול הדור, ואם הוא מבקש לשאול את רבי חיים שאלה כזאת הוא מחויב לשמוע לו, והוא נכנס בדחילו ורחימו ואמר שהוא רק שליח לשאול שאלה זו.
אמר ר' חיים הוא צודק, בכל פעם שרבי דוד מוציא ספר הוא שולח אותו אלי, ואני כותב לו על זה הערות, בפעם האחרונה ששלח לי את ספרו החדש לא שלחתי לו הערות, ר' דוד הבין פשוט שהפסקתי ללמוד!
זאת היא תפיסה של מי שכל חיו הם תורה, הוא ידע להעריך תורה, וזכה להיות מגדולי הדור.
ערב אחד פגשתי בחצר ציונו של הרשב"י במירון
ערב אחד פגשתי בחצר ציונו של הרשב"י במירון את איש החסד הרב חנניה צ'ולק. אמרתי לו: "ר' חנניה, ביום שישי אני מוסר 'פנינה לפרשת השבוע', לה מאזינים אלפי יהודים, תן לי סיפור טוב".
כדרכו נהג בי הרב צ'ולק טובת עין, ועל אתר שיתף אותי בסיפור מאלף: "בשבע שנותיו האחרונות של מרן הרב שך זצ"ל, זכיתי לבוא כל יום להתפלל איתו ולסייע לו. יום אחד, כשבאתי אליו, הוא אמר לי, 'חכה רגע, תעשה לי טובה. תסתכל שם, למעלה בארון. צריך להיות שם ספר 'חידושי רבי ראובן'. אני לא זוכר איך נראה הספר, אבל בבקשה ממך, תחפש לי אותו".
הרב צ'ולק חיפש וחיפש, אבל לא מצא. לאחר זמן מה הגיע הנכד ומצא את הספר.
כל זמן שלא נמצא הספר, היה הרב שך מוטרד.
שאל אותו הרב צ'ולק: "הראש-ישיבה, מה העניין?"
אמר לו הרב שך: "חנניה, אל תשאל שאלות".
כשהגיע הספר, לקח אותו הרב שך וחיבק אותו בשמחה גדולה.
שאל הרב צ'ולק, "הראש-ישיבה, מה מיוחד בספר הזה?"
אמר לו הרב שך, "חנניה, ביקשתי ממך, אל תשאל שאלות".
ואז הכניס הרב שך את ידו לכיס והוציא מפתח. הוא נתן את המפתח לרב צ'ולק ואמר לו: "תסתכל שם למטה, אתה רואה שיש שם כספת? קח את הספר ותשים בכספת".
"ראש ישיבה, ספר בכספת?"
"אמרתי לך לא לשאול שאלות!"
הרב צ'ולק לקח את המפתח, והצליח איכשהו להכניס את הספר לכספת הקטנה. הוא נעל את הכספת, והחזיר את המפתח לרב שך.
"זה נעול?" שאל אותו הרב שך.
"כן!"
"אתה בטוח שזה נעול?"
"במאת האחוזים!"
"תבדוק עוד פעם".
הוא בדק עוד פעם והרב שך נרגע.
ואז אמר הרב צ'ולק, "הראש-הישיבה מבקש שלא אשאל שאלות, אבל תורה היא וללמוד אני צריך. מה קורה כאן?"
אמר לו הרב שך: "מה אתה לא מבין? זו הסוגיה שאני לומד. ראיתי לפני עשרות שנים שטיקל תורה בספר זה, שמבאר בטוב טעם ודעת את הסוגיה. עוד מעט יבואו לדבר איתי בלימוד על הסוגיה, ואני זוכר מה הוא אומר, אבל אני רוצה שוב לראות את הדברים מחדש, עם כל הגעשמאק. אני מפחד, אולי מישהו ייקח ולא יחזיר את הספר הנפלא הזה, וכבר היו דברים מעולם, ולא יהיה לי אותו. לכן הוא צריך להיות שמור בכספת! מה אתה לא מבין?"
אדם שכך מעריך את התורה ואוהב אותה, ודאי ראוי לתורה. ואכן זכה הרב שך לסייעתא דשמיא והעמיד עשרות אלפי תלמידים.
מעתה נבין את המונח בעומק הפרשה: אם אדם יודע להעריך את ארץ ישראל, שהיא כל כולה מצוות ואמונה, ארץ אשר תמיד עיני ה' אלוקיך בה, וכל מי שהולך בה ארבע אמות הוא בן העולם הבא – הוא ראוי לארץ ישראל. אדם שלא יודע להעריך אותה, אינו ראוי לה.
על מה אבדה הארץ
אומרת הגמרא (נדרים פא ע"א): "אמר רב יהודה אמר רב, מאי דכתיב (ירמיה ט, יא), 'מי האיש החכם ויבן את זאת ואשר דבר פי ה' אליו, ויגידה על מה אבדה הארץ', דבר זה אמרו חכמים ולא פירשוהו, אמרו נביאים ולא פירשוהו, עד שפירשו הקב"ה בעצמו, שנאמר (שם יב): 'ויאמר ה' על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם'".
מהו "על עזבם את תורתי"?
אומרת הגמרא: "אמר רב יהודה אמר רב, שלא ברכו בתורה תחילה".
איך זה קשור ל"אבדה הארץ"?
משה רבינו לא הורשה להיכנס לארץ ישראל, והתחנן על כך, והתפלל חמש מאות וחמש עשרה תפילות כמנין "ואתחנן אל ה' בעת ההיא".
לאחר מכן השתתק ולא הוסיף עוד להתפלל, כי אמר לו הקב"ה: "רב לך, אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה", שאילו היה מתפלל עוד תפילה אחת היה נענה.
אומרת הגמרא בסוטה (יד ע"א): "דרש רבי שמלאי: מפני מה נתאווה משה רבינו ליכנס לארץ ישראל, וכי לאכול מפריה הוא צריך או לשבוע מטובה הוא צריך? אלא כך אמר משה: הרבה מצוות נצטוו ישראל, ואין מתקיימין אלא בארץ ישראל, אכנס אני לארץ כדי שיתקיימו כולן על ידי".
את המצוות התלויות בארץ לא היה משה רבינו יכול לקיים כל עוד לא נכנס לארץ, והוא השתוקק ביותר לקיים מצוות אלו. מרוב השתוקקותו לקיים את המצוות, הוא התפלל עוד תפילה ועוד תפילה, חמש מאות וחמש עשרה תפילות, עד שהקב"ה אמר לו לחדול.
אומר הקב"ה: כדי שתוכלו לזכות לארץ ישראל, אני רוצה שתהיו כמו משה, תדעו להעריך באמת את המצוות ותשתוקקו להן.
מדברי המרגלים נראה, שהם לא העריכו מספיק את חשיבותה של כל מצוה ומצוה, ואת הכח הטמון בכל מצוה. הם לא ענו כלל על שאלת משה רבינו "היש בה עץ אם אין" – אם יש בה אדם צדיק שיכול להגן על ידי הזכויות של המצוות.
אם זו הגישה של אדם – 'גם אם לא יהיו תרי"ג מצוות אלא רק קצת פחות, לא נורא… גם ככה זה בסדר' – הוא לא ראוי לארץ ישראל.
כשעם ישראל בוכה מחמת דברי המרגלים, אומר להם הקב"ה: זו "בכיה של חינם".
יתכן שיש סיכונים במלחמה על כיבוש הארץ, אולי זו "ארץ אוכלת יושביה" ואולי אנשיה גיבורים, אבל אם הייתם מחבבים באמת ובתמים את המצוות, הייתם מבינים למה שווה "להרים את העיניים…"
בשביל מה אדם חי בעולם, בשביל לאכול ולישון? אם אתם בוכים, הוי אומר שאינכם יודעים להעריך כראוי את המצוות ואת החיבור לבורא עולם שניתן לזכות לו על ידי ארץ ישראל, ואם כך, אינכם ראויים לארץ ישראל. אם אתם בוכים פה, אין ספק שתבכו גם שם, כי גם אז תפלו באותה נפילה.
זו הבכייה לדורות.
על מה אבדה הארץ? על שלא בירכו בתורה תחילה.
כך גם בעניין הגאולה. הקב"ה רוצה שנדע להעריך את הרוממות, הקדושה וקרבת ה' שלהם נזכה בבוא הגאולה השלמה. כשנדע להעריך, נכסוף ונייחל לעבודת בית המקדש ולכל המצוות שחסרות לנו היום. אם נשתוקק ונדע להעריך, נזכה בקרוב ל"והביאנו לציון עירך ברינה ולירושלים בית מקדשך בשמחת עולם".