במכילתא נאמר שבמעמד הר סיני היו "רואים את הנשמע ושומעים את הנראה", לא רק רואים את הנשמע אלא "שומעים את הנראה", ולפי דרכינו, יש מושג של 'רואים את הנשמע' אנשים שהם יודעים בבקיאות את התורה, אבל יש גם שמבינים מה כתוב וזה נקרא – שומעים את הנראה!
יש לי לזה הרבה דוגמאות, ואציין אחת, אירע פעם שפגשתי באיזו שמחה אדם גדול מאד, ותוך כדי שדברנו, הוא שאלני, מהו הפשט בתוספות פלוני בכתובות, היה זה תוספות קטן בן כשלש שורות התחלתי לנסות ולבאר אך ללא הועיל, התוספות נותר קשה, אחרי שיצאתי מאותה שמחה התפלאתי באמת איך מפרשים תוספות כזה בפשט, למחרת שאלתי את ר' חיים, רציתי לראות איך הוא יסביר את התוספות הזה, עוד לפני שהוא הסתכל על התוספות על אתר הוא אמר לי את הפשט שלו בתוספות, פשט פשוט! ממש תוך כדי דיבור הוא אמר את המהלך שלו בתוספות, כי לא היה דבר שלא היה בהיר וברור לו, זה 'שומעים את הנראה'!
קושיא בפשט – זה הקושיא עצומה הכי גדולה שיש בעולם…
יש לי הרבה עובדות מכל עשרות השנים ששאלתי אותו קושיות עצומות, על כל פנים לדעתי הם היו קושיות עצומות, והוא היה אומר נחשוב על זה, אחרי כמה ימים הוא לפעמים היה עונה ולפעמים לא… אבל אם שאלתי אותו שאלה ב'פשט' מה הפשט פה, ושאלה גדולה בפשט, והוא הרגיש שנגעתי לו בדבר שאולי הוא לא יודע מה ה'פשט' בזה, הוא היה נהיה מיד 'אויס מענטש', לא היה שייך לדבר איתו! כי 'קושיה עצומה' הכי גדולה שיש בעולם הוא יכל ללכת לישון עם זה… אבל שאלה ב'פשט' זה היה מבהיל, ממש לא היה שייך לדבר אתו!
הייתה פעם ששאלתי אותו שאלה באיזה ר"ש בטהרות, ואמרתי לו שאני חושב שצריכים לעשות הגהה בר"ש הזה, עד כדי כך זה היה קשה בפשט, והוא הסתכל וכנראה הרגיש שהוא לא יודע עד הסוף פשט בזה, זה היה מבהיל על הרעיון מה שהיה! מבהיל על הרעיון! קושיות הרבה יותר עצומות מזה הוא עבר לסדר היום אבל כאן הוא נהיה 'אויס מענטש', ממש 'אויס מענטש'… הוא לא יודע מה הפשט בר"ש הזה… שבוע אחרי זה הוא פגש אותי ואמר לי, מצאתי באיזה ספר שהוא מדבר על הר"ש הזה, עד אז לא הייתה לו מנוחה, מה קרה?? זה לא היתה קושיה על הר"ש, אלא משהו לא היה מובן שמה, ראו עליו דבר אחד – לא יכול להיות שיש משהו כתוב, בחז"ל, בראשונים, בכל חלק בתורה, שאין לי בו פשט ברור, שהוא לא מובן לי כל כולו כדי צרכו…
זה הפשט 'שומעים את הנראה'! לא מספיק שאני רואה, צריך לשמוע מה שאני רואה וזה גם חלק מה"כנתינתם מסיני"!
זו היתה הגדלות הנוראה, הגדלות היתה בזה, תורה כנתינתה! בשני החלקים שכתוב בחז"ל גם 'רואים את הנשמע' וגם 'שומעים את הנראה'!
הלימוד
למדנו ביחד כמעט שבע עשרה שנה, וזה הייתה קביעות בלי לבטל יום אחד! והייתה לו קפידא נוראה על ה'זמנים', היו פעמים שהוא ממש לא הרגיש טוב, ושכב במיטה ברוב חולשתו עם חום גבוה, אבל גם אז, היה אומר לי שנלמד לפחות כשתי דקות שלא תתבטל ה'קביעות'!
לפעמים כשהוא לא חש בטוב, היה אביו מרן הסטייפלר עולה לדרוש בשלומו, ואף ניגש אליו והניח את ידו על מצחו, למדוד האם חומו גבוה…
היה יום אחד ויחיד בכל השנים שבו לא למדנו, וזה יום נישואי… יום קודם לכן בערב יום החופה, שאלני בחיוך בסיום הלימוד – 'ומה מחר?… קביעות זו קביעות…' הבנתי מכך שאף מחר לומדים… בקשתי את רשות כלתי, והלכתי ל'נץ' (הוא אמר לי בשם הדוד מרן החזו"א זי"ע שללכת לתפילה א"צ 'שומר' כדין 'שלוחי מצוה'), כשהגעתי, הוא הביט עלי בפליאה, ולאחר התפילה אמר בנחרצות – 'היום, לא לומדים'! והתעקש ללוותיני עד לביתי.
"הכל צריכין למרי חיטא"
יום אחד כשלמדנו, עלה אביו מרן הקה"י זי"ע לבית, ואמר לו כי הוא עוסק באיזה ענין (כמדומה בענין 'אשם תלוי') וחקר חקירה, והוא מבקש שיביא לו ראיה לאחד הצדדים מה'בקיאות' שלו… היה ברור לו שיש מקום שכתוב כמו אחד הצדדים, ר' חיים על אתר אמר מראה מקום, אבל הסטייפלר דחה זאת, הוא הרהר קימעא, ואמר חז"ל אחר, מיד ספק הסטייפלר את כפיו בשמחה, וקרא בחדוה – "הכל צריכין למרי חיטא"!
אאמו"ר מרן רה"י זצללה"ה היה רגיל על לשונו לכנותו 'עולה תמימה'!
הוא סיפר לי כי כשלמד בלומז'א, נתקשה בדף אחד בערכין (דף ט בענין עיבור השנים), ונסע לב"ב ללמוד זאת עם אביו זצוק"ל.
(שיח אמונה גליון 34 סיום תשפ"ד – נערך מתוך הספד, ועוד דברים שנאמרו אחר מיטתו של רבינו זיע"א)