קשה לתאר במילים יבשות את דמותו רבת ההוד של מרביץ התורה הענק ר' ירחמיאל. 'ענק' אמרנו, וממש לא הגזמנו. אם רק נצליח לפרט מעט מזעיר מאופני ההרבצת תורה שלו, או מכמויות הרבצת התורה שהרביץ בכלל ישראל, יבחינו הקוראים שכלל לא הפרזנו יתר על המידה.
תקצר היריעה מלתאר את העיסוק המרכזי במהלך חייו, שהוא הרבצת תורה לכל אדם בכל מצב. ל'עיסוק' זה לא היה מסרב לעולם, והיה עושה זאת ללא עצלות או כבדות. אדרבה, היה הוא תמיד מחפש ומבקש שיתנו לו לדבר. כשמאן דהו היה מזמינו לדבר, הוא היה אומר לו: 'תארגן לי עוד דרשות באותו יום באזור שלך'. כי כל כמה שניתן לחזק עוד ולזכות עוד, הרי זה משובח.
האמת שכל דמותו הייתה הרבצת תורה לאלפים ורבבות, ואת כל כולו הקדיש לכלל ולפרט. די אם נחשב את שיעוריו והרצאותיו, שיחותיו ודרשותיו לאין מספר. גם במערכת 'קול הלשון', ואף במחסן שבביתו בשכונת הר נוף ,שוכנות להן אחר כבוד למעלה מששת אלפים קלטות! של שיעורים ודרשות שמסר בעידן הקלטות… מסודרים ומקוטלגים לנושאים ולתתי נושאים.
חכמת חיים עצומה הותיר לנו ר' ירחמיאל בכך שהיה נוהג תדיר להקליט את דברי עצמו. לשאלת מאן דהו מדוע הוא מקליט את עצמו בכל דרשה מחדש, וכי אין ברשותו את הדרשה הזו מוקלטת מפעמים קודמות?
'שאלה יפה שאלת', ענה לו ר' ירחמיאל, 'אבל בוא ואסביר לך: נניח שדרשה זו תהיה מוצלחת במיוחד, ולאחריה יבוא אלי אחד מן השומעים ושאלתו בפיו, היכן ניתן לשמוע שוב שיחה נפלאה זו. באותו הרגע אני מיד שולף את הקלטת ומעניקה לו, כדי שיוכל לשמוע את השיחה שוב ושוב. לו הייתי מקליט בנגן או במכשיר הקלטה לא הייתי יכול לעזור לאותו מבקש'.
כמדומה שלא היה פעם אחת בה ר' ירחמיאל סירב לבוא ולדרוש או למסור שיחה או הרצאה, ללא שהיה לו 'אונס' מיוחד. תמיד הוא היה עונה בחיוב לכל הזמנה לבוא ולתת הרצאה. לעיתים היה נוסע קילומטרים רבים לשם מתן הרצאה, כשבסוף השתתפו בה שלושה אנשים, ולפעמים אף פחות מכך. כי כל מהותו הייתה הרבצת תורה לאחרים. לכל הגילאים, מכל העדות והחוגים, ובכל הזמנים.
אכלתי ממה שהותירו הבחורים, והאוכל היה ממש מצוין'
במסגרת דרשותיו והרצאותיו במודיעין עילית, הוא היה מגיע דרך קבע אף לישיבת 'אחינו', שבראשות הרה"ג רבי מיכאל ברלין שליט"א. ועל כך מספר הרב ברלין: 'היה זה בבואו באחד הפעמים לישיבה כדי לתת שיחה לבחורים, כאשר הוא הגיע בתום יום גדוש ומלא הרצאות ודרשות בעיר. כפי הנראה הוא לא טעם כלום באותו היום, ואוכל לא בא לפיו'.
'לקחתי אותו לחדר האוכל לאחר שהבחורים סיימו זה מכבר את ארוחת הערב, והלכתי להכין לו דבר מה לאכול. לאחר מספר רגעים שבתי, אך הוא אמר לי: 'די, כבר אינני צריך. אכלתי ממה שהותירו הבחורים, והאוכל היה ממש מצוין'. ואכן, בשיחה שמסר לאחר מכן, הוא עמד בדבריו על שפע האוכל שמקבלים בישיבה. לפני עשרות שנים לא נתנו בישיבות כל כך הרבה אוכל, ואילו לצערנו היום הבחורים עודם מקטרים על האוכל'…
'מה נאמר ומה נדבר', אומר הרב ברלין בעצב, 'ר' ירחמיאל לא התאים לדורנו אנו. הוא היה כל כך לא מפונק. זכורני פעם נוספת בה הוא הגיע באמצע היום וביקש מיטה כדי להניח את ראשו לחצי שעה. לאחר מחצית השעה באתי להעירו ואני רואה כי הוא איננו במיטה. בסוף היום פגשתיו, ושאלתי אותו מי העירו לבסוף? אך הוא ענה לי לפי תומו כי במקום המנוחה, החליט ללכת ולמסור שיחה נוספת בישיבה בו הזמינו אותו לדבר.
דפים מצולמים
מנהג קדוש היה לו לר' ירחמיאל. הוא היה הולך לכל מקום עם דפים מצולמים של מאמריו, והיה מחלקם לכל דורש (תרתי משמע) ולא דורש. הוא היה מניח את הדפים על הבימה בבתי הכנסת, ובכל הרצאותיו היה משאיר לבסוף דפים. בסיום ההרצאה הוא היה מכריז כי 'מי שרוצה יש כאן 'ניירת' של הרצאה זו, ועוד הרצאות'! הכל למען הרבצת תורה והפצתה בכל דרך.
הוא היה אומר, 'כי מוטל עלינו לזכות את הרבים בכל דרך. אם זה בחדר ההמתנה לרופא שיניים, ואם זה בבתי כנסיות ובתי מדרשות, עלינו להתחכם עם היצר הרע בכל דרך'.
לשאלת נכדו מדוע הוא מחלק דפים בכל מקום שאליו הוא הולך, אמר לו: 'בא ואלמד אותך כלל בנפש האדם: אדם ששומע שיחה, הרצאה או דרשה, ורואה את המרצה עומד מולו, יש לו את הברירה לקבל את הדברים ממי שאמרם, ויש לו ברירה שלא לקבלם מכל מיני סיבות. אולי המרצה אינו 'נראה' לו, או שמא הוא אינו מסמפטו דיו.
אך כשהאדם נפגש במסר כתוב, הוא אינו רואה מולו את הכותב, וממילא הוא מייחס חשיבות רבה יותר לדף הכתוב מאשר לדרשה הנאמרת על ידי מאן דהו, וזאת בגלל שאינו מכירו, ואינו יודע את זהות הכותב. זהו איפוא הרווח היוצא מחלוקת דפים כתובים והרבצת התורה שבהם'.
הדבר מזכיר את הסיפור המפורסם מרבי שלום שבדרון זצ"ל ששמע מרבי דוד בהר"ן חידוש שמאד הפליא אותו. כאשר שאל אותו רבי שלום, היכן כתוב חידוש זה, ענה לו רבי דוד: 'תכתוב את החידוש על דף, ואחר כך תוכל לומר שראית אותו אצל אחד מן האחרונים'…
(מתוך הספר 'ירחמיאל')