"וגם זבת חלב ודבש היא וזה פריה" (במדבר י"ג, כ"ז)
רש"י: "כל דבר שקר שאין אומרים בו קצת אמת בתחילתו אינו מתקיים בסופו"
סיפר הגאון רבי אפרים וואקסמאן שליט"א: היה פעם סכסוך בין שני אנשים, והעסקנים הגיעו לידי פשרה עם שני הצדדים, והם הבטיחו שיקיימו ויעשו מה שהוסכם ביניהם, אבל היות והעסקנים חששו שאחד הצדדים לא יקיים את ההסכם עמו בפשרה, על כן הציעו לו שישבע בנקיטת חפץ – על תפילין שיקיים את ההצעה.
הלכו העסקנים להגאון הגדול רבי יוסף רוזנבלום זצ"ל ראש ישיבת "שערי יושר", וביקשו ממנו הסכמה על כך, ואמר להם שיכולים לעשות כן. למעשה, כשהגיע הזמן שקראו לאותו צד שיבא להישבע בנקיטת חפץ על התפילין, אמרו לראש הישיבה הגאון הרב רוזנבלום, שהיות ושבועה הוא דבר חמור, על כן הוציאו את הפרשיות מהתפילין שלא בידיעת הנשבע, כך שהענין לא יהיה כל כך חמור.
אמר להם הרב רוזנבלום: אם עשיתם כן, אז חבל על הזמן, כי לא יצא שום דבר מכל העסק הזה: ושאלו אותו: למה? הלא האיש ההוא איננו יודע מכל זה. אמר להם ראש הישיבה: כיון שדבר זה מבוסס על שקר, עם שקר לא יכול שום דבר לצאת לפועל…
***
הרה"ק היהודי הק' מפשיסחא זי"ע אמר: רבים אוהבים את השקר ומעטים את האמת! מדוע? כי את השקר אפשר לאהוב באמת, ואת האמת אי אפשר לאהוב בשקר!… ('חסידים מספרים' ח"ג אות תש"ב).
***
בספר שימושה של תורה מסופר, שכשהדפיסו פנקסי קבלות בעבור ישיבת ליקווד, החליט הגרפיקאי שקיבל לידו את התמונה של בנין הישיבה כדי לשבצה בפנקס, לשנות אותה מעט. סביב בנין הישיבה צמחו חמשה עצים – שניים מצד אחד ושלושה מצד שני. הגרפיקאי רצה לשוות לבנין מראה יפה יותר והוסיף עץ נוסף בצמוד לשני העצים. כשראה ראש הישיבה הגאון הגדול רבי אהרן קוטלר זצ"ל את פנקסי הקבלות, הבחין מיד בשינוי התמונה והורה להשמיד אותם ולהדפיס פנקסים חדשים במקומם, באומרו: ״הישיבה מושתתת על אדני אמת, ואיני מוכן שיתערב בה אפילו שמץ של שקר״.
***
בספר "לב אליהו" (בפתיחה) מסופר על הגה"צ רבי אליהו לאפיאן זצ"ל, שכשהיה בקעלם התפלל פעם לפני העמוד בש"ק, וכשהגיע לתיבות "וטהר לבנו לעבדך באמת", הדגיש במיוחד את התיבות "וטהר ליבנו". לאחר התפילה אמר לו רבי הירש ברוידא זצ"ל: צריכים להדגיש יותר את תיבת "באמת".
באחת ממסעותיו למען החינוך העצמאי פנה הגאון הגדול רבי אהרן קוטלר זצ"ל לאדם עשיר וביקש את תרומתו. האיש, שהיה מתנגד חריף של 'אגודת ישראל', סירב בכל תוקף. לדבריו, החינוך העצמאי נמצא תחת חסותה של אגודת ישראל, ואין הוא מוכן לממן את פעולותיה. בכל זאת, למרות דעתו הנחרצת, קשה היה לאיש לדחות את רבי אהרן, והוא הציע תרומה נכבדה לישיבתו. אך רבי אהרן סירב. ״מגמת בואי היא למען החינוך העצמאי ולא למען מטרה אחרת״, טען בלהט. האיש, שראה את עקביותו הנחרצת ואת מידת האמת של רבי אהרן, התרשם עמוקות – ומני אז שינה את עורו. הוא החל לתרום לטובת החינוך העצמאי והפך לעסקן מסור. יחד עם זאת לא משך ידו גם מהתמיכה בישיבת לייקווד.
***
בחודש חשון תשפ"ב עלה לתורה בבית מדרשנו הגבאי הנאמן דקהילתנו הנגיד החסיד ר' יהושע הלוי וויינפעלד הי"ו – לעליית מפטיר – ובעת ה"מי שבירך", נדב לקנות מגבות חדשות להמקוה.
ביום חמישי פרשת תולדות, הגיע לביהמ"ד העסקן הנודע הרה"ח ר' שמואל אונגאר הי"ו, והביא עמו כמה קופסאות עם מגבות והניחם בביהמ"ד. אח"כ התקשר אלי לומר, שהנדבן ר' יהושע רצה לשלוח מקודם את החברה שמסדרים לו בקביעות את הדברים שהוא צריך – שהם יביאו את המגבות, אך מפני שנבצר מהם לבוא ולא אסתייעא מילתא להביאם, לכן – אומר ר' שמואל – שילם לי ר' יהושע כסף מלא כדי שאני אביא לכאן את המגבות היום, כדי שהמגבות החדשות יהיו כבר בביהמ"ד קודם שבת קודש.
ואז אמר לי ר' שמואל "ועכשיו ברצוני לספר לכם סיפור נפלא מאד שאירע היום!", וכך סיפר:
כשהגעתי לחנות של המגבות, ואמרתי שבאתי לקחת את המגבות להמקוה של קהילת סאנטוב, הוציאו לי את הקופסאות של המגבות, והגישו לי דף שאחתום שם את חתימתי לאשר שלקחתי מאה ועשרים מגבות. אמרתי לבעל החנות שאינני יכול לחתום על זה, כי איני יודע כמה מגבות יש כאן. אמר לי המוכר "מה הבעיה, תסתכל! – על כל קופסא יש מספר שמציין כמה מגבות יש בתוכו – תעשה חשבון מכל המספרים שכתובים על הקופסאות, וביחד זה יוצא 120".
אמרתי לו "אמנם אני רואה מה שכתוב על הקופסא מבחוץ, אבל אינני יכול לחתום כי אין אני יודע מה יש בפנים". אמר לי המוכר "אבל אינני יכול לתת לך את המגבות בלי חתימה שאתה מאשר שלקחת את זה", ואני אמרתי לו – אומר ר' שמואל – אני יכול לחתום רק שלקחתי את הקופסאות, וארשום שראיתי מה שכתוב על כל קופסא וקופסא, אבל לא יותר מזה! המוכר התעקש ואמר "אתה חייב לחתום שלקחת 120 מגבות", ואני אמרתי לו שאינני יכול לחתום…
כששמע המוכר את דבריי התעצבן מאוד, והלך ופתח קופסא אחת, והוציא חבילה אחת מפלסטיק, שבתוכו היו שש מגבות, והראה לי שיש בקופסא חמש חבילות פלסטיקים כאלו, נמצא שחמש חבילות כפול שש מגבות זה שלושים מגבות, הרי שלך לפניך שבקופסא הזאת יש שלשים מגבות, וכן הדבר בכל קופסא וקופסא, נמצא שבכל הקופסאות ביחד יש מאה ועשרים מגבות. ואני התעקשתי שאני לא ראיתי שבתוך הפלסטיק יש שש מגבות – אתה אומר לי שיש כאן מאה ועשרים מגבות – אמרתי לו, אבל אני לא ראיתי את זה ואיני יכול לחתום. לבסוף אמר לי בעל החנות "בסדר, לך תספור את כל המגבות"…
אומר ר' שמואל: מיד התחלתי לספור כל המגבות, עברתי מגבת אחר מגבת, ספרתי כל החבילות של המגבות אחת אחר השניה, בראשון היה שש מגבות, לקחתי את הפלסטיק השני, היה שם שש מגבות, ועוד שש, ועוד שש, ולקחתי עוד חבילה, ולפתע ראיתי שיש שם רק חמש מגבות! ספרתי עוד פעם, והנה אמת נכון הדבר, יש שם רק חמש מגבות.
הראיתי למוכר, הוא ספר ואכן ראה לתדהמתו שיש שם רק חמש מגבות, אמרתי לו תספור עוד פעם, הוא ספר ואכן היו שם רק חמש מגבות! הוא לא האמין מה שקורה שם, המשכתי לספור, בסוף ספרתי כל המגבות ביחד, והיה שם מאה ותשעה עשר מגבות!!
המוכר ראה את כל זה, ועמד כשראשו מושפל ודמעות מבצבצות בעיניו, ובקול חנוק הוא אמר לי "יש לי מזל שדייקא אתה באת, והתעקשת שלא לקחת את המגבות מבלי לספור אותן, מידת האמת שלך הציל אותי, הייתי יכול לעבור את כל ימי חיי ולא לדעת כלל שגנבתי איזה דבר מאחד, וכשהייתי מתוודע לכך, וואלט שוין געווען צו שפעט" כבר היה מידי מאוחר]…
(נועם שיח פרשת שלח תשפ"ד | מכון אפריון לשלמה)