סיפר יהודי המתגורר בלונדון: בבית המדרש בו אני נוהג להתפלל, התקיימה לאחרונה שמחת "קידושא רבא", לרגל לידת הבת אצל אחד ממתפללי בית המדרש.
בשבת קודש שבו נערכה ה"קידושא רבא", כיבד הגבאי את האברך "בעל השמחה", לעבור לפני התיבה לתפילת מוסף. כאשר הקהל ראו את מעשיו של הגבאי, עבר רחש בין הקהל, אשר ביקשו לרמוז לגבאי שאין עושים דבר כזה! וחלק מהם אף מחו בגבאי על הדבר, כשטענתם בפיהם: לא שולחים "בעל שמחה" לפני התיבה לתפילת מוסף, הרי במשך תפילת מוסף מגיעים אנשים מבתי מדרש אחרים, והם רוצים לברך את "בעל השמחה", ועכשיו שהוא מתפלל לפני התיבה לא יוכלו לגשת אליו, ויצטרכו להמתין עד סיום התפילה, ויש בזה משום "טירחא דציבורא"…
מספר היהודי: זמן קצר אח"כ פגשתי את חתנו של כ"ק אדמו"ר מוויזשניץ-לונדון שליט"א ושוחחתי עמו, ובתוך הדברים הזכרתי את המקרה עם האברך שערך "קידוש", והגבאי כיבדו לגשת לפני התיבה לתפילת מוסף, והיה להציבור טענות ותרעומות על הגבאי.
אמר לי חתנו של הרבי מוויזשניץ-לונדון: עכשיו שמע נא למה שיש לי לומר לך בזה, יש בפי "מעשה" נפלא, אשר בדרך אגב אפשר ללמוד ממנו שצריך תמיד לדון את כל אדם לכף זכות, ואפילו את הגבאי…
ומעשה שהיה כך היה: אברך זה, אשר ערך את ה"קידושא רבא" באותו שבת, כאשר נולדה לו בתו שתחי', נכנס אל מו"ח כ"ק אדמו"ר מוויזשניץ-לונדון שליט"א, לקחת ממנו ברכת "מזל טוב" לרגל שמחת ליבו. בתוך הדברים אמר למו"ח שיש לו בעיה גדולה! הוא המתין שנים ארוכות לזרע של קיימא, וקיבל על עצמו שלעולם לא ידבר בשעת התפילה, מתחילת התפילה ועד סופה, יהיה מה שיהיה.
והנה עכשיו נושע בחסדי ה', ונולדה לו בתו למזל טוב ובשעה טובה ומוצלחת, אבל יש לו בעיה גדולה, העולם נכנסים באמצע תפילת מוסף, וניגשים אל הבעל שמחה ומברכים אותו, וביניהם גם אנשים חשובים, ואיך לא יענה להם "ברוכים תהיו"? אבל מצד שני הרי קיבל על עצמו שלא ישוח כלל עד סוף התפילה?! ועל כן אינו יודע לשית עצות בנפשו כדת מה לעשות.
אמר לו מו"ח הרבי מוויזשניץ-לונדון: יש לי עצה עבורך, אתה יכול להתפלל מוסף לפני התיבה, וממילא אף אחד לא יגש אליך עד סוף התפילה!….
ברם מו"ח הבין בחכמתו שהאברך יתבייש לבקש מהגבאי שיכבד אותו להתפלל לפני התיבה, על כן הרים מו"ח טלפון אל הגבאי הזה, ואמר לו: איך וויל דיך בעטן א פערזענליכע טובה, איך וויל אז דעם שבת זאלסטו צו שיקן דעם יונגערמאן דער "בעל שמחה" צו מוסף [אני רוצה לבקש ממך טובה אישית, אני רוצה שבשבת קודש זו, תכבד את האברך ה"בעל שמחה" לגשת לפני התיבה לתפילת מוסף].
נו, אם הרבי מצווה שומעים בקולו! וזו הסיבה שעמדה מאחורי מעשיו של הגבאי, אשר שלח את "בעל השמחה" לגשת לתפילת מוסף…
***
מופת מהרבי מלונדון…
עוד סיפר לי נכד האדמו"ר: לפני כמה שנים הובא ב"נועם שיח" (פרשת פנחס תשע"ט, מס' 133) סיפור אשר אירע בעיר לונדון (בשנת תשע"ח), בילד שהלך אל החנות לקנות כמה דברים, ובחזרתו בעודו ברחובה של עיר, נקרעה השקית שבידו, וכל הדברים שהיו בה נפלו על הארץ. הילד עמד אובד עצות, ולפתע עבר שם יהודי אשר ראה את הנעשה, וניגש אליו ואמר לו "המתן נא כמה רגעים אני תיכף חוזר".
היהודי הלך במרוצה, ואחר כמה רגעים חזר ובידו שני שקיות, ותיכף התחיל להכניס את הדברים אל השקיות. שקית אחת נטל בידיו ואת השקית השניה נתן לילד, ושאל אותו "היכן אתה מתגורר?", והלך יחד עמו לביתו, ועזר לו להעלות את השקיות עד לפתח ביתו.
זמן קצר אחר שאירע הנ"ל (כ"ט אדר תשע"ח), נסתלק לגנזי מרומים כ"ק מרן אדמו"ר מוויזשניץ-מאנסי זי"ע, וכל בניו הוכתרו לאדמורי"ם, ובתוכם גם בנו הרה"צ רבי דוד שליט"א המתגורר בלונדון, אשר הוכתר לאדמו"ר מוויזשניץ-לונדון.
בשבת הראשונה שהרבי ערך את שולחנו הטהור, נתקבצו ובאו קהל רב מתושבי העיר לחזות בעבודת הקודש, וביניהם גם הילד הנ"ל. כאשר הילד נכנס למקום עריכת השולחן, התבונן על הרבי היושב בראש השולחן, ותיכף קרא אל אביו בהתרגשות עצומה: טאטע, קוק, דער איד וואס זיצט דארט און פירט טיש, דאס איז דער איד וואס האט מיר געהאלפן מיט די פעקלעך! [אבא, הסתכל, היהודי שיושב שם ועורך את השולחן, הוא היהודי שעזר לי עם השקיות]…
מספר הנכד: אחרי שהסיפור הזה הופיע ב"נועם שיח", נזדמן לי להיות בביתו של זקיני הרבי, וזקיני אמר לי בחיוך "דו ווילסט זען א מופת פונעם לונדונ'ער רבי? קוק, איך וועל דיר ווייזן" [אתה רוצה לראות מופת של הרבי מלונדון? הבה ואראה לך] ואז הוציא זקיני את ה"נועם שיח" והראה לי…