מספר הבחור היקר א. י. פאלאק שיחי' מבית שמש:
חג השבועות לפנות ערב. סיימנו לסעוד סעודת יום טוב דשנה, שהרי "הכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם". בעוד כמה דקות יתחיל השולחן הטהור של כ"ק אדמו"ר שליט"א "נעילת החג".
הסעודה בביתינו התקיימה לאור תאורה היברידית, היינו נרונים קטנים בשילוב גלגל החמה, כפי שמצוי מפעם לפעם במשפחה ברוכת ילדים… מה שגרם לי למצב רוח קדרותי מעט, ויחד עם הכבדות שלאחר הסעודה, הרגשתי צורך לנוח כמה דקות לפני שאני יוצא לטיש.
אחרי כמה דקות התנערתי ממקומי ללכת בזריזות. הן לא עת מנוחה עתה, כשאפשר להספיק ולנצל כראוי את מעט הזמן שנותר לשמוח ולקבל שפע קדש ביום הקדוש, זמן מתן תורתנו.
בדרך הילוכי לבית המדרש שמתי לב שמתוך עייפות לבשתי את הטלית קטן בצורה הפוכה, כך שהצד של הפראנזים מאחור, והצד האחורי הארוך יותר נמצא מלפנים. לא היה זה המקום המתאים באמצע הדרך להפוך את הטלית קטן, ולכן משכתי מעט את הטלית קטן מאחור כדי שלא יבלוט הצד הארוך מקדימה.
דא עקא, המשיכה היתה מעט יותר מהנדרש, והציצית נקרעה ונפסלה…
לא נותרה בידי ברירה נוספת, שהרי אסור ללכת מלובש בטלית קטן ללא ציציות כשרות, נכנסתי לבית כנסת סמוך ופשטתי את הטלית קטן מעלי, ואחר שבתי לאחורי לכיוון הבית, כדי להביא טלית קטן אחר…
ואז נתברר שבטעות השליכו את הטלית קטן הרזרבי לגניזה בערב החג… חשתי מלא טרוניה על ביש מזלי, הרי לך איחור אחרי איחור, חברי ובני המשפחה כולם אוספים מלוא חפנים רגעים של דבקות אצל הרבי, ואילו אני – נראה כי כל הנסיבות התחברו נגדי לכלוא אותי בבית בשעה יקרה זו של נעילת החג…
עודי מתהלך בבית מהכא להתם כארי בסוגר, צדה עיני את אחי נ"י בן השנתיים מטפס אל החלון החביב עליו, כדי להשקיף ממנו אל הרחוב הסואן.
ניגשתי להשתעשע מעט עם אחי כדי לשפר קמעא את מצב רוחי השחוח… ואז כמעט שפרחה נשמתי…
החלון המדובר מסורג הוא בסורג אשר ניתן לפותחו באמצעות מפתח, והוא נעול באופן תמידי… אבל לרוב החרדה הפעם המפתח היה תחוב בחור המנעול… מה שאומר שדבר מה שונה מהרגיל… ידי פעלו כאילו מאליהם, תפסתי את אחי בחוזקה והנחתיו על הספה הסמוכה, ואז בידיים רועדות דחפתי את הסורג קלות כדי לבדוק את מצבו, ואכן חששי התאמת, הסורג נפתח לרווחה למגע ידי!
מתברר שבערב החג ביקר בבית טכנאי ולשם כך נדרשה פתיחתו של הסורג, ובתוך טרדות החג שכחו לנעול אותו כבראשונה! מה שאומר שברגע שאחי היקר שיחי' היה מגיע אל הסורג, הדרך היתה נפתחת לפניו, לצלול שלוש וחצי קומות ישר לעולם שכולו טוב, לא עלינו ולא על שום בר ישראל, ה"י!
מיהרתי לנעול את הסורג ולהניח את המפתח במקומו הקבוע, והפעוט מצידו קיים בהידור את הנאמר "אין בעל הנס מכיר בניסו" הוא שב וטיפס לחלון כתחביבו והרגלו, נהנה מכל רגע.
עמדנו שם בני המשפחה יחד נפעמים, כשאני משחזר כמה "טריקים" נסתבבו על ידי אבינו אב הרחמן, כדי שבדיוק בשניה הקריטית אני אעמוד שם להיות המלאך המציל, ולא זו אף זו, אף המצב רוח השפוף שלי הוא זה שהיה השליח לגרום לי לגשת להשתעשע עם הפעוט, ובכך להצילו מרדת שחת רח"ל בעיצומו של החג, בו ניתנה לנו "תורת חיים ואהבת חסד".
"נודה לך ונספר תהילותיך על חיינו המסורים בידיך"!
לתגובות, הערות ובקשת הצטרפות: [email protected]