ברצוני לשתף את הקוראים בסיפור שקרה לנו לפני יומים.
א. אני אברך הגר בבני ברק באזור גן ורשא. ביום ג' ב' דר"ח אייר בסמוך לשעה 21:30 בערב, אני מדבר בטלפון עם אחד השכנים בבנין, ובאמצע השיחה הוא מספר לי כבדרך אגב שראה הערב במצלמות בחור זר נכנס לחצר עם כמה שקיות, ניגש לאחד העגלות הנמצאות בחצר, וללא אומר ודברים מניח את השקיות בעגלה ויוצא מהחצר יחד עם העגלה. הואיל וראשו של הזר היה מכוסה בכובע לא היה ניתן לזהותו במצלמות.
מכיון שיש בחצר עגלות רבות, לא יחסתי לסיפור כל חשיבות. חשבתי, יתכן שאדם זה הניח מתחילה את העגלה, וכעת בא לקחתה. יתכן שביקש רשות מאחד השכנים להשתמש בעגלה שלו וכו'.
ב. באותו הזמן שהוא מספר לי את סיפור לקיחת העגלה, אשתי הולכת ברחוב חזון איש לכיון שכונת רמת דוד [מגדל המים], ותוך כדי הילוכה קרוב לרחוב נחמיה, קולטות עיניה עגלה זהה לעגלה שלנו, עומדת ריקה באמצע המדרכה במרחק מה מתחנת האוטובוס. העגלה עמדה שוממה בלא אדם שעומד בסמוך אליה, ומכיון שמדובר בעגלה סטנדרטית לחלוטין, שיש רבות כמותה, היא לא ייחסה לזה כל חשיבות. כולנו יודעים שפה ושם ניתן לראות עגלה עומדת ברחוב, אם זה משום שילד הוציאה מהבנין לשחק, או שבעליה הניחה לרגע, או מכל סיבה שהיא, וכך היא המשיכה בדרכה. רק להזכיר שהיא עדיין לא ידעה כלל את הסיפור של השכן שראה שמישהו לקח עגלה מחצר ביתנו.
ג. לאחר כחצי שעה, אשתי חוזרת לכיון הבית, היא כבר במעלה רחוב רבי עקיבא, עברה את בית כנסת איצקוביץ', ותוך כדי הליכה היא מתקשרת אלי לפלאפון לצורך איזה ענין. והנה, בהשגחה פרטית מופלאה עוברת לידה בתי הגדולה שיצאה לטיול עם התינוקת שלנו בעגלה [ללא כל תיאום שיפגשו ביניהם], אשתי רואה שהתינוקת אינה נמצאת בעגלתה הרגילה אלא בעגלה נוספת שיש לנו, והיא שואלת את בתי "למה התינוקת אינה נמצאת בעגלתה הרגילה?" היא עונה לה: "לא ראיתי את העגלה הרגילה של התינוקת בחצר". מכיון שאשתי לא ידעה כלל על סיפור היעלמות העגלה מהחצר, היא לא קישרה את העגלה שראתה במקרה כשלושת רבעי שעה קודם במרכזו של רחוב חזון איש לעגלה שלנו, וכך הם נפרדות, ובתי ממשיכה בהליכתה.
ד. בהשגחה פרטית מופלאה, אני נשארתי על קו הטלפון, ושמעתי את הדו שיח ביניהם על ענין העגלה. אני אומר לאשתי: מקודם השכן סיפר לי שהוא ראה מישהו לוקח מהחצר שלנו עגלה, אולי העגלה שראית היא העגלה שלנו? היא עדיין לא חשבה לקשר זאת, הרי יש עגלות רבות כאלו, וגם אם מישהו לקחת את העגלה שלנו, איך היא תיהיה זרוקה פתאום באמצע רחוב חזון איש בכזה מרחק רב מהבית. אמנם מחמת הספק, היא מתקשרת לפלאפון של בתי ואומרת לה: תלכי לרחוב חזו"א קרוב לתחנת האוטובוס הסמוכה לרחוב נחמיה, תראי האם את רואה שם עגלה הדומה לעגלה שלנו. בתי מזדרזת ללכת למקום, והיא רואה שאכן עדיין עומדת במקום במרכז המדרכה עגלה הדומה לעגלה שלנו. היא מתקרבת אליה, בודקת בסל שבתחתית העגלה, ומזהה לפי הפריטים המצויים שם שאכן מדובר בבירור ללא כל ספק בעגלה שלנו שנעלמה במהלך הערב מהחצר על ידי אדם זר שהיה זקוק לה לסחוב את שקיותיו, כנראה עד תחנת האוטובוס.
צא וחשוב! אילו לא היה השכן מספר לי דרך אגב שראה במצלמות שמישהו לוקח עגלה מהחצר, ואילו לא הייתה אשתי עוברת בדיוק בצד זה של רחוב חזון איש, ואילו לא הייתה שמה לב 'במקרה' לעגלה העומדת שוממה על המדרכה, ואילו לא הייתה בתי יוצאת לטייל עם התינוקת בעגלה שונה, ואילו אשתי לא היתה פוגשת בחזור מהליכתה את בתי הולכת עם עגלה שונה מהעגלה הרגילה, ואילו לא הייתי אני נמצא על הקו ושומע את שיחתם בדיוק בזמן זה שהם נפגשו ברחוב, ואילו היה מישהו מזיז את העגלה מהמקום בזמן הממושך שהיא עמדה שוממה במרכזו של הרחוב ההומה אדם, ואילו ואילו וכו', הרי שלא היתה לנו כעת עגלה, על אף המצלמות המשוכללות. פשוט היא היתה נעלמת, בדיוק כמו האדם שלקח אותה…
אלא מה, בורא כל העולמים, המשגיח עלינו בהשגחה פרטית כל רגע ורגע, על כל פרט ופרט, רצה שהעגלה תחזור אלינו, וכך סיבב את כל הסיפור הנ"ל כדי שהעגלה תחזור, ושנזכה יחד עם זה לראות ולהכיר בהשגחתו.
בהזדמנות זו ברצוני להזכיר לשבח את 'קו השגחה פרטית' שמאז שהתחלתי להאזין לדרשות והסיפורים שבקו, ההסתכלות שלי על כל מאורעות החיים השתנתה, וכפי ששמעתי וראיתי שמעידים רבים. מס' הטלפון של הקו הוא 02-301-1300